קטגוריה: משחקים

ניצחון גדול באוקלהומה, סוויפ לווריורס על הת’נדר

היה משבר? דוראנט עדיין פצוע ורק בשבוע הבא אולי נדע מתי יחזור, אבל הווריורס חזרו לכושר בלעדיו, והם מתחילים להזכיר את הקבוצה המפחידה משנה שעברה. קארי ותומפסון בכושר נפלא מובילים שלל שחקנים מחוברים ומפוקסים. “מי זה קארי?” שאל לפני מספר ימים ווסטברוק – את התשובה נתן לו סטף על הפרקט.

דוראנט בא עם הקבוצה למסע משחקי החוץ הקצר, הוא נכנס לארינה וישב על הספסל של גולדן סטייט. הנה הזדמנות נדירה לראות את הקבוצה הנוכחית נאבקת עם האקסית המיתולוגית, שתיהן ללא שירותיו. ההימורים בווגאס לפני המשחק הראו כי הרבה אנשים חושבים שבלי דוראנט הת’נדר פייבוריטים. האמת? גם אני חשבתי כך. ציפיתי למשחק צמוד. ווסטברוק בעונת שיא, הקבוצה בכושר טוב והטרייד האחרון נתן להם תוספת כוח משמעותית (גיבסון). מעבר לזה, היה ברור שהת’נדר יגיעו למשחק בטירוף. אין קבוצה שהם רוצים לנצח יותר. למרות כל אלו, הווריורס שרדו בקלות את הפאנץ’ הראשון של אוקלהומה, וברבע השני ברחו והשאירו את המקומיים מאחור.

אחרי שיוויון 25 בתחילת הרבע השני, הווריורס רצו 8-27 וחשפו את כל נקודות התורפה של אוקלהומה. בתחילת הרבע השלישי הת’נדר עוד הצליחו להוריד את הפער ל-12, אבל הוא מייד צמח חזרה והרבע הרביעי היה לפרוטוקול בלבד: ווסטברוק, קארי וגרין לא שותפו בו כלל. איך זה קרה? איך קבוצה שניצחה 5 משחקים רצופים, כולל ניצחונות מרשימים על סן אנטוניו, יוטה וטורונטו, נכנעת בקלות בבית, במשחק שבו היא הכי רוצה לנצח, לקבוצה שבאה בלי הכוכב הגדול, או לפחות אחד משני הכוכבים הגדולים שלה?

ובכן, לת’נדר שלל בעיות, בשני צידי המגרש. הנה מה שראו עיניי:

הגנה:

אני לא יודע אם מדובר בחוסר ריכוז, מוטיבציית יתר, או סתם חוסר משמעת. ב-NBA כבר מזמן למדו להכיר את היכולות ההתקפיות של גולדן סטייט. לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת מה ההנחיות ההגנתיות לפני כל משחק נגד הווריורס: סטף וקליי לא נשארים לזרוק שלשות חופשיות. אף פעם. תשאירו את איגודלה חופשי, את גרין, את פצ’וליה… רק לא את הספלאש ברדרס. אני משער שאלו היו ההנחיות בחדר ההלבשה של אוקלהומה גם הערב, אולם גם אם זה היה המצב, הביצוע על הפרקט היה כושל. מחריד. שוב ושוב מצאו את עצמם סטף וקליי חופשיים לגמרי על קשת השלוש. הרבה פעמים זה היה לאחר כדור חופשי, אולם לא פעם גם בהתקפה מסודרת. ההילוכים החוזרים חשפו את האמת: קארי רץ במעגלים שוב ושוב, ובשלב מסויים שחקן ההגנה מפסיק לרדוף אחריו. העונש: 3 נקודות. אצל פופוביץ’ זה לא היה קורה.

אירוע השיא היה בסוף החצי הראשון. הווריורס היו ביתרון 17, הת’נדר יצאו להתקפה אחרונה לפני ההפסקה. חסימה של איגודלה על גיבסון, 5 וחצי שניות לסיום, הובילה לכדור ביניים, ליד הסל של הווריורס. תוך כדי מאבקי מיקום מסביב למעגל, הצליח כריסטון, גארד מחליף מקצה הספסל של אוקלהומה, לגרור את קארי לחילופי דחיפות, כאשר ווסטברוק וגרין ממהרים להצטרף לחגיגה. כל הארבעה חטפו טכנית והקהל נכנס לאקסטזה. אווירה של פלייאוף. יריבות. שנאה. זה הדבר האחרון שהווריורס צריכים, חשבתי לעצמי. הנה, ברבע שני מצויין הם תיסכלו את הת’נדר והשתיקו את הקהל, ועכשיו שוב נידלקה האש. צפויה עוד הסתערות של הת’נדר בתחילת החצי השני. האמנם?

הנה מה שקרה בחמש וחצי השניות האחרונות: כדור הביניים הוסט הצידה, לכיוון קו החוץ. קליי היה השחקן הקרוב ביותר לכדור והוא רץ להשיג אותו לפני שייצא החוצה. סטף ראה את הנולד ופתח בספרינט לעבר הסל של אוקלהומה. כל שחקני הת’נדר עמדו והסתכלו. קליי השתלט על הכדור, ובמסירה לכל אורך המגרש השאיר את קארי לבד על קשת השלוש. גרין כבר הרים את הידיים בשמחה. הוא ידע בדיוק לאן הכדור הולך. רק רשת. שלשה של קארי עם הבאזר, 20 הפרש, וכל האוויר יצא מהמפרשים של אוקלהומה. הנה, תוך 5 שניות קרסה לה התיאוריה הנהדרת שלי על האש שנידלקה אצל הת’נדר, והמומנטום שוב היה כולו של גולדן סטייט.

התקפה:

ווסטברוק שחקן אדיר. תותח. אבל… הגנה ממושמעת תקשה עליו מאוד, וזו הסיבה שלת’נדר אין הרבה סיכוי נגד קבוצה מאומנת היטב בסדרה של שבעה משחקים. ווסטברוק תמיד יכול לעלות לשלשה. אין אף גארד בליגה שיכול לחסום אותו. מה הבעיה? הוא קולע פחות מ-34%. לא מספיק טוב. ווסטברוק יכול לקחת את הכדור לסל. הוא עושה זאת יותר טוב מכמעט כל השחקנים בליגה. מה הבעיה? ברגע שהוא שם את הכדור על הרצפה הוא מאוד צפוי. הוא הולך לתקוף בכל הכוח את הטבעת, או לקפוץ גבוה ולחפש שחקן חופשי לזריקה. הנה מה שההגנה צריכה לעשות: הגבוהים מחכים ליד הסל וקופצים ורטיקלית גבוה, עם ידיים ישרות למעלה ב-180 מעלות. כך הם מקשים על ווסטברוק את הזריקה וגם לא מאפשרים לו לסחוט עבירה. שאר השחקנים בהגנה צריכים למהר ולסגור על השחקן שלהם, כשהם שומרים על קשר עין עם הכדור. אם ווסטברוק יחפש מסירה כשהוא באוויר, לא יהיו לו אופציות וההתקפה תיגמר באיבוד כדור. ככה עשו הווריורס את הריצה שלהם הערב. לווסטברוק יש 32 איבודי כדור בארבעה משחקים מול גולדן סטייט העונה. 8 איבודים בממוצע!

הנה רעיון: ראסל, למה לא תחזור לאחד מהמהלכים הכי יעילים שלך בשנים האחרונות? אני לא זוכר אותך מנסה את זה אפילו פעם אחת הערב: שים את הכדור על הרצפה, תקוף את ההגנה, תעצור אחרי שניים שלושה צעדים ותעלה לקליעה מחצי מרחק. אין גארד בליגה שיוכל לחסום אותך. אחרי כמה סלים כאלו ההגנה תיאלץ לבוא לעזור מוקדם יותר, וכך גם נתיבי מסירה יפתחו, וגם הליכה עד הסל תהיה פחות צפויה. בשנים האחרונות ראיתי את ווסטברוק משיג אינספור נקודות ככה. אני לא יודע למה הוא פחות משתמש בנשק הזה.

—

כך, עם בעיות בשני צידי המגרש, משחק מסודר ומבוצע היטב של הווריורס העניק להם ניצחון קל. סטף וקליי סיימו עם 7 שלשות כל אחד באחוזים נהדרים (כל הת’נדר ביחד קלעו 4 שלשות בלבד), דריימונד גרין עם שתי נקודות מהקו, ללא סל שדה, אבל עם עוד משחק איכותי של 10 ריבאונדים, 6 אסיסטים והגנה נהדרת. מהספסל שוב בלטו אנדרי, ווסט, מגי, קלארק ומאט בארנס. תודה לך, סקרמנטו, ששיחררת את בארנס. איזו תוספת נהדרת לווריורס! מי שממשיך לאכזב הוא פצ’וליה. אכזבה נוספת היא הירידה בדקות של מקאדו.

אין זמן לנוח. מחר משחקים בדאלאס.

GO WARRIORS

משחק מצויין וניצחון לווריורס, 92-117 על מילווקי

לא אכפת לי מה המאזן של מילווקי, ואיפה הם ממוקמים במזרח. בשנתיים האחרונות הווריורס שיחקו נגד הבאקס ארבעה משחקים, והערב זו הפעם הראשונה שהווריורס מנצחים בקלות. מילווקי, גם בלי פארקר הפצוע, הם קבוצה אתלטית וארוכה, ונגד גולדן סטייט יש להם מאצ’אפ טוב. לאחרונה הם גם בכושר טוב במיוחד. לנצח אותם ב-25 הפרש זה בפירוש הישג.

הפתיחה לא בישרה על הבאות. האתלטיות והידיים הארוכות של הבאקס הפריעו לווריורס, שהתקשו להגיע למצבי זריקה. בצד השני הבאקס קלעו שלשות ולייאפס לרוב, וכמעט כל התקפה הסתיימה בסל. 11 מ-15 הזריקות הראשונות של מילווקי צללו פנימה, וגם כשהחטיאו הם הצליחו להשתלט על הכדורים החוזרים ולהשיג נקודות. הבאקס רצו 9-23 עם הפתיחה, ואחרי 7 וחצי דקות הם הובילו 14-27. ואז הגיע המפנה.

אני כותב את הטור הזה לאחר צפייה במשחק, מתוך זיכרון, כשלפניי דפי סטטיסטיקה. יכול להיות שאני טועה, אבל מזכרוני, הצורה שבה הווריורס חזרו למשחק היתה מוזרה, ושונה מרוב הריצות שלהם בשנים האחרונות. לפחות בתחילת הקאמבק, נראה היה שהמגמה לא השתנתה: מילווקי מניעים את הכדור ומגיעים לזריקות קלות, ומנגד הווריורס מתקשים מול היתרון האתלטי של הבאקס ולוקחים זריקות קשות. אלא מה? הבאקס הירבו להחטיא: לייאפס, שלשות חופשיות, פתאום הכל הלך החוצה. בצד השני, סטף וקליי התחילו להתחמם, ולמרות הזריקות הקשות הכדורים נכנסו. עם השתנות המומנטום לטובת גולדן סטייט, התחילו לקרות גם הדברים הרגילים שקורים בזמן ריצה של הווריורס: הגנה אגריסיבית, חטיפות, מתפרצות, הנעת כדור, אסיסטים, לייאפס ומטר שלשות של משפחת ספלאש.

מפיגור 13, 4 וחצי דקות לסוף הרבע הראשון, הווריורס רצו 17-49 עד למחצית, והוציאו את כל האוויר מהמפרשים של מילווקי. מכאן ועד לסיום, הבאקס לא הצליחו לייצר אפילו ריצה אחת. היתרון נשמר מעל 20 נקודות במשך כל החצי השני, והרבע האחרון הפך לגארבג’, משחק שני ברציפות. סטיב קר עדיין זוכר איך הבאקס היקשו על הקבוצה שלו בשנתיים האחרונות, ולמרות היתרון הגדול, דריימונד וקליי ירדו לנוח רק 4 דקות לסיום, ביתרון 24. מי שנכווה ברותחין, נזהר בפושרין. סטף, לעומת זאת, נח כל הרבע הרביעי. אחרי הפלייאוף האחרון, הדקות של קארי הם נושא לדאגה בגולדן סטייט. סטיב קר שומר עליו מכל משמר.

משחק אדיר של ג’אבייל מגי, בשני צידי המגרש. הרבה מהקרדיט למפנה מגיע לג’אבייל. זה אולי היה המשחק הטוב ביותר שלו במדי הווריורס. בואו נשווה לפצ’וליה: 8 נקודות לכל אחד מהם הערב, פצ’וליה שיחק 12 דקות, מגי 11. די דומה, לא? אז זהו: ממש לא. בזמן שפצ’וליה שיחק הווריורס היו מינוס 8. מגי? פלוס 18 נקודות. מי שראה את המשחק יודע שזה לא מקרה: לג’אבייל היתה השפעה משמעותית ומיידית על מהלך המשחק. פצ’וליה הוא, פחות או יותר, החולייה החלשה של חמישייה הפותחת, בהגנה ובהתקפה כאחד.

ברוך שובך לכושר קליעה, סטף קארי. 6 מ-8 מעבר לקשת. באופן פרדוקסלי, דווקא השלשות שהוא לקח הערב היו ברובן קשות יותר מרוב השלשות אותן החטיא בשבועיים האחרונים. לך תסביר. גם קליי היה חם, עם 3 שלשות ב-50%. כשהספלאש ברדרס קולעים ככה, בדר”כ זה נגמר טוב.

דריימונד גרין בעוד משחק בו הוא ממלא את דפי הסטטיסטיקה. 8, 8 ו-10 הערב. עוד משחק מרשים של איגודלה. אנדריי מתחיל להכנס לכושר. בדיוק בזמן. קשה לספור כמה לייאפס הוא הציל עם הידיים הזריזות שלו בהגנה. משחק משובח גם למאט בארנס. בארנס חייב להשאר ברוטציה גם כשדוראנט חוזר. הוא יכול להיות חלק חשוב מאוד בריצת פלייאוף. גם קלארק ודייויד ווסט הציגו משחק טוב שני ברציפות, מה שאומר שמקאדו שוב נדחק לזמן הגארבג’. חבל. מקאו היה טוב היום, אך יש לשער שכשדוראנט יחזור הוא ייאבד את מקומו ברוטציה.

אוהדי הווריורס עדיין זוכרים היטב את המאבקים נגד קליבלנד בשנתיים האחרונות. דלבדובה, השנה במילווקי, זכה לשריקות בוז צורמות כל פעם שהחזיק בכדור. מה שמזכיר לי: דוראנט יצטרף לקבוצה למסע שני משחקי החוץ הבאים, שיתחיל בעוד יומיים באוקלהומה. לא ברור את יישאר בחדר ההלבשה או ישב על הספסל, אבל אל דאגה: גם אם דוראנט יישאר מאחורי הקלעים, הקהל באוקלהומה ישמח לכבד את קארי בשריקות בוז, לאחר שאחרון הכריז כי ג’יימס הארדן צריך להיות ה-MVP. יהיה חם ביום שני באולקהומה סיטי. הת’נדר יגיעו בטירוף למשחק הזה. ללא דוראנט, הם בטוחים שהם פייבוריטים לניצחון.

GO WARRIORS