קטגוריה: משחקים

ההידרדרות נמשכת – הווריורס הפסידו גם במינסוטה

הפסד רביעי בשישה משחקים. זה לא מקרה ולא מזל רע, הווריורס בכושר נוראי, וכרגע הם לא פייבוריטים לניצחון נגד אף קבוצת פלייאוף. מינסוטה, למרות שכנראה לא תגיע לפלייאוף, משחקת נהדר לאחרונה, והתוצאה הצמודה מטעה. הטימברוולבס שלטו במשחק מתחילתו ועד סופו, ורק כשהורידו את הרגל מהגז, לקראת הסיום, הווריורס קיבלו הזדמנות לגנוב את המשחק. אבל בשביל שזה יקרה גולדן סטייט זקוקה למישהו שיכול לנצח משחק עם הבאזר, מה שלא קרה אפילו פעם אחת מתחילת העונה. 102-103 למינסוטה, מחר הווריורס מאבדים את יתרון הביתיות בסן אנטוניו.

מינסוטה פתחה מצויין והווריורס מצאו את עצמם בפיגור 17 נקודות בחצי הראשון. הטימברוולבס עשו ככל העולה על רוחם, קיבלו איזו זריקה שרק רצו וקלעו בקלילות מעל הווריורס ההמומים. היחיד שתיפקד בגולדן סטייט היה קליי. כל השאר חושך. אחרי הפתיחה המבזה העלו הווריורס את רמת האנרגיה והתחילו להלחם, אבל לא היה להם שום סיכוי מול היתרון האתלטי של מינסוטה. וויגינס ואנטוני טאונס יכולים לסדר לעצמם מצב קליעה נוח מתי ואיך שהם רוצים. לווריורס יש רק שחקן אחד כזה, אבל הוא כרגע עסוק בשיקום הברך שלו. הדרך היחידה של הווריורס לשחרר שחקן לקליעה נוחה היא בתנועה ללא כדור וחסימות, אך אלה קורים מעט מדי. כל פעם שהווריורס חזרו הטימברוולבס פתחו מחדש את הפער. שחקנים קצת יותר מנוסים במינסוטה היו גומרים את המשחק עוד ברבע השלישי.

בסופו של דבר קארי הצליח לעלות את הווריורס ליתרון, 20 שניות לסיום, אך הם איבדו אותו בהתקפה הבאה כששלחו את וויגינס לקו. בפיגור נקודה, לווריורס נותר פסק זמן אחד וכ-13 שניות לנסות ולקלוע סל ניצחון. כל הנוכחים, מהמאמנים ועד אחרון האוהדים בקהל, ידעו שהכדור ילך לקארי או לתומפסון. זהו. אף שחקן אחר בגולדן סטייט לא היה מנסה אפילו לעשות מהלך התקפי. בעבר ראינו הרבה תרגילים שיודעים לנצל את זה: חסימה ללא כדור וחיתוך לסל היה יכול לשחרר את אחד מהשניים לקליעה נוחה או כל שחקן אחר ללייאפ. השנה, משום מה, כל זה נעלם. זו ממש חידה בעיניי. איגודלה מסר את הכדור לקארי במסירה כל כך שקופה, בלי חסימה או תנועה ללא כדור – כלום! 9 מ-10 מסירות כאלה נגמרות באיבוד כדור. איכשהו, במזל, הכדור הגיע לקארי, שכמעט ואיבד אותו שוב. בסופו של דבר שיחרר סטף קליעה סבירה, אבל בכושר הנוכחי שלו זו זריקה באחוזים נמוכים. לפני שמונה ימים הווריורס הפסידו שני משחקים רצופים לאחר רצף של 146 משחקי עונה רגילה, כמעט שנתיים. לקח להם שבוע לשחזר את ה”הישג”: הפעם הרצף נעצר על שני משחקים בלבד.

הווריורס כבר הבטיחו את הכרטיס לפלייאוף, והסיכויים לרדת למקום שלישי במערב הם אפסיים. אבל עד שסטף, קליי ודריימונד יחזרו לכושר, גולדן סטייט היא קבוצה בינונית. אם זה לא יקרה, ואם דוראנט לא יהיה כשיר לסיבוב הראשון בפלייאוף, הם לא עוברים לסיבוב השני. הבעיה הכי מדאיגה כרגע היא הברך של דוראנט. מכיוון שאי אפשר לפתור את הבעיה הזו, הנה הבעיות שכן אפשר להתמודד איתן:

1. סטפן קארי. ה-MVP הוא עדיין כוכב על בליגה הזו. ככל שהזריקות ממשיכות ללכת החוצה, קארי בורר אותן יותר ויותר. במשחקים האחרונים לא ראינו אותו לוקח שלשות קשות. קארי גם משלב אלמנטים נוספים במשחק ההתקפה שלו, חודר לסל וזורק מחצי מרחק. בזריקות הללו הוא עדיין יעיל. מתישהו המשבר מעבר לקשת ייגמר. 18 מ-65 יש לקארי מאז הפציעה של דוראנט. 27.7%! זה לא יכול להמשך לנצח. הדבר שקארי כן יכול לשפר את את היכולת “למכור” עבירות. כשמישהו נוגע בהארדן, או באיזשהו שחקן של הקליפרס, מיד רואים את זה: הראש קופץ פתאום אחורה, הגוף מוסט הצידה, הידיים עפות לכל מיני כיוונים מוזרים… לא אצל קארי. על ה-MVP מותר לעשות עבירות למכביר. עד שאין דם, אין שריקה. אפשר להתלונן על השופטים, אבל אפשר גם לעזור להם ע”י מכירה נכונה של הפאול. אני לא קורא לאף שחקן לעשות פלופים, אבל אם כבר עושים עליך פאול, תראה את זה. צריך עזרה? תשאל את קווין דוראנט.

2. קליי תומפסון. היום קליי דווקא קלע היטב: 30 נקודות, כולל 3 שלשות ב-50%, אבל הוא עדיין לוקח פה ושם זריקות קשות. גם בהגנה רואים נפילה בכושר לאחרונה. זו עונה ארוכה, וקליי שיחק המון בשלוש השנים האחרונות. קצת מנוחה לא תזיק.

3. דריימונד גרין. בהגנה הוא עדיין תותח, אבל משהו רע עובר עליו בהתקפה. הרפרטואר של גרין מכיל כרגע שני סוגים של זריקות: או שלשות חופשיות, או FLOATER, סטייל טוני פארקר. את שתיהן הוא קולע באחוזים נמוכים. הפיק-אנד-רול עם קארי לא עובד כמו בשנה שעברה. חייבים לתקן את זה. גרין צריך להוסיף לרפרטואר שלו זריקות מחצי מרחק. הוא יכול לקלוע אותן ביעילות. במשחקים האחרונים, אחרי 3 או 4 החטאות לשלוש הוא פשוט מפסיק לזרוק. זה מקל מאוד על ההגנה. קח שני צעדים פנימה וזרוק מחצי מרחק. גרין גם סובל מהעדר תנועה ללא כדור של החברים שלו.

4. סטיב קר. אין לי את כל הנתונים, ואני לא יודע אילו תרגילים משרטט קר לשחקנים לפני התקפות גורליות. אני רק יודע מה קורה על המגרש: התקפה עומדת, אין תנועה ללא כדור, אין חסימות. החיתוכים לסל רכים ולא מאפשרים זווית נוחה למסירה. קר כבר הוכיח את עצמו כמוח כדורסל חריף אינספור פעמים. מספיק רק לשמוע אותו מדבר כדי לגעת עד כמה חכם האיש הזה. אבל… משהו לא עובד השנה בתרגילים שמשרטט קר עבור התקפות מכריעות. 65 משחקים לתוך העונה, הווריורס עדיין לא הצליחו לנצח, או לכפות הארכה, עם הבאזר. יש כאן בעיה.

5. צוות מסייע. פצ’וליה, ווסט, איגודלה, מקאו, קלארק – כל אחד מהשחקנים הללו נתן העונה משחקים טובים פה ושם, אבל אף אחד מהם לא הצליח לייצר רצף ארוך של משחקים איכותיים. להיות בכושר לאורך זמן. בעיקר הדברים אמורים על איגודלה. בהגנה הוא יציב, אבל בהתקפה אין לדעת מה אפשר לצפות ממנו. לצד משחקים גדולים הוא רשם לא מעט תצוגות נפל בצד ההתקפי. יוצאים מן הכלל הם ליוינגסטון, מגי ומקאדו. ליוינגסטון נותן עונה מצויינת. מגי נותן הרבה אנרגיה, בעיקר בהגנה. מקאדו הצליח להכנס לכושר ותרם המון כשווסט ופצ’וליה היו פצועים. עם חזרתם של הותיקים, הוא שוב מסופסל. עם הירידה בדקות, כך גם הירידה בכושר. מתחילת העונה סטיב קר מנסה כל מיני רוטציות וכל מיני הרכבים. בשנתיים האחרונות הרוטציה היתה קבועה וידועה מראש. חוסר העקביות פוגע בכושר המשחק של שחקנים משלימים. גם הפציעות הרבות לא עוזרות.

מחר משחקים בסן אנטוניו. ליוינגסטון נח הערב. בהחלט יתכן שאיגודלה, ואולי שחקנים נוספים, ינוחו מחר. דוראנט, כמובן, לא יהיה, וקארי בכושר קליעה נוראי. פופוביץ’ מריח דם – זה הולך להיות מגעיל. אני לא בטוח כמה אוכל לראות את המשחק הזה. יש גבול להתעללות. אם הספרס עולים ליתרון של 15 ומעלה אני סוגר את הטלויזיה.

GO WARRIORS

הפסד שני ברציפות לווריורס, לראשונה מאז אפריל 2015

כמעט שנתיים. 146 משחקים ללא שני הפסדים רצופים בעונה הרגילה – שיא של כל הזמנים. השיא נעצר הערב בשיקגו, וזה היה צפוי. יותר מדי צפוי. שיקגו אוהבת לקטוע רצפים אצלה בבית. היא עשתה את זה למיאמי לפני כמה שנים, היא עשתה את זה לספרס ולווריורס השנה. אבל, עם כל הכבוד לשיקגו, הווריורס יכולים לבוא בטענות רק לעצמם. הם בכושר נוראי.

המשחק היה צמוד לכל אורכו. הווריורס הובילו ברוב החצי בראשון, הבולס ברוב החצי השני. אבל למי שעקב אחרי הווריורס השנה, התוצאה הסופית היתה די ברורה: כך נראים ההפסדים של גולדן סטייט השנה. וזה לא שהם לא ניסו. ההגנה, בעיקר ברבע הראשון וברבע האחרון, היתה סבירה. מקאו נצמד היטב לוויד וגרין סגר את רוב החורים שאחרים השאירו. ההתקפה? זה כבר סיפור אחר.

הווריורס בבעיה. זה לא רק הפציעה של דוראנט. ההגנות בליגה לומדות אט אט איך לעצור אותם. לפעמים זה משחק לטובת הווריורס, כאשר במתפרצת איגודלה או שחקן משלים אחר נשאר לבד לדאנק קל, משום ששחקן ההגנה רץ לקארי או לתומפסון על קשת השלוש, אבל בגדול יותר קשה לווריורס להגיע למצבי זריקה נוחים לאחרונה. עוד לפני הפציעה של דוראנט. יותר מדי שחקנים בגולדן סטייט משחקים בצורה שנראית כמו חוסר ביטחון. השניים שתמיד יזרקו בביטחון, סטף וקליי, נמצאים בכושר קליעה לא טוב. קארי עם 4 מ-31 (13%!) מעבר לקשת בשלושת המשחקים האחרונים, כולל 0 מ-11 נגד פילדלפיה. תומפסון עם 4 מ-24 (17%!) מעבר לקשת בשני המשחקים האחרונים, כולל 1 מ-11 הערב. לדעתי, שני המשחקים האחרונים של קליי הם רצף המשחקים החלש ביותר שלו בשנים האחרונות. גם בהגנה הוא נראה מתוסכל.

כשהספלאש ברדרס לא קולעים שלשות, הפציעה של דוראנט משאירה אותם כמעט בלי אופציות. קארי עוד מסוגל לתרום בחדירות, אבל המימדים שלו מקשים עליו מתחת לסל, למרות שהוא וירטואוז ביכולת סיום עם שתי ידיים ובשימוש בגוף שלו כדי להרחיק את השומר מהכדור. קשה לבנות על זה לאורך זמן, במיוחד משום שקארי לא מצטיין בסחיטת עבירות. מה נשאר? שלשות של איגודלה וגרין, שיגרמו לנשירת שיער מואצת אצל סטיב קר. שנה שעברה, הלחם והחמאה של התקפת הווריורס היה פיק-אנד-רול של קארי ודוראנט. למה לא רואים את זה יותר? איפה התנועה והחסימות ללא כדור?

סטיב קר צריך לעשות חושבים. יש להגדיר את המטרות עד לסיום העונה הרגילה. איך שלא תסתכלו על זה, יש בזה הימור. עד כמה קריטי לשמור על יתרון הביתיות מול הספרס? כרגע ההפרש הוא 3 משחקים, אבל הטבלה משקרת: רק שני משחקים הבדל בטור ההפסדים. זאת ועוד: הספרס יארחו את גולדן סטייט פעמיים החודש, כאשר בשני המקרים זה יהיה ערב שני ברציפות לווריורס, שכמובן יגיעו למשחקים הללו ללא קווין דוראנט. הספרס הם כרגע מועמדים עיקריים לסיים עם המאזן הטוב בליגה. כמה אנרגיה צריכים סטף וקליי, שנראים כבר עתה עייפים מנטאלית, כדי לשמור על המקום הראשון? ומה אם הווריורס ילכו בכל הכוח על המאזן הטוב ביותר ויסיימו במקום השני למרות זאת? הם עלולים להגיע עם הלשון בחוץ לפלייאוף. האם לא עדיף לתת מנוחה לספלאש ברדרס ולוותר על יתרון הביתיות מול הספרס? הסיכויים שיוסטון או קליבלנד ידביקו את גולדן סטייט הם קטנים מאוד.

שאלות קשות. ואפשר להמשיך ולשאול: אם אכן הספרס יקבלו את יתרון הביתיות, זה אומר מפגש עם יוסטון בסיבוב השני. אמנם משוכה קשה, אבל עד אז דוראנט אמור לחזור והווריורס צריכים לנצח סדרה כזו. הנקודה החיובית היא מפגש אפשרי של הקליפרס עם הספרס בסיבוב השני. הספרס אמנם הרבה יותר טובים, אבל משהו במאצ’אפ בין הקבוצות הללו מתעתע – לקליפרס מסורת של הצלחות מול סן אנטוניו, כולל בפלייאוף. אם אני סטיב קר, אני מקבץ את השחקנים ואומר להם שהמטרה הראשית עד סוף העונה היא לנוח ולצבור ביטחון. המאזן לא חשוב. שחקנים יקבלו מנוחה. הרבה מנוחה. צריך הרבה אומץ לקבל החלטה כזו, ויש בזה הימור לא קטן. הווריורס עדיין ביתרון שני משחקים על הספרס, וניצחון באחד משני המשחקים שנותרו בסן אנטוניו שומר על הפער. מה יהיה אם הספרס יקבלו את יתרון הביתיות וינצחו את הווריורס במשחק מספר 7 בסן אנטוניו? במקרה כזה ההמלצה שלי תיראה כמו ההחלטה האומללה ביותר של מאמן בשנים האחרונות. אז מה עושים? לגולדן סטייט יש צוות מקצועי משובח: מאמן, עוזרי מאמן, הנהלה ויועצים. עכשיו יש להם גם כאב ראש.

יצא לי טור קצת מדוכדך. אפשר בכל זאת להפגין טיפה אופטימיות. אז ככה:

1. בסה”כ שני הפסדים ברציפות. לא נורא. לכל הקבוצות זה קרה. למעשה, למעט הווריורס בעונה הקודמת, זה קרה לכל הקבוצות בהסטוריה של הליגה, בכל העונות. אין צורך ללחוץ על כפתור הפאניקה. לווריורס עדיין המאזן הטוב בליגה. מתוך 21 המשחקים שנותרו, 12 בבית. עמדת זינוק מבטיחה, למרות הפציעה של דוראנט.

2. קארי ותומפסון לא ימשיכו להחטיא ככה. הם טובים מדי בשביל זה. הערב, רוב הזריקות שלהם היו טובות. ברוב המקרים, שלשות כאלו יכנסו ב-40%.

3. משחק טוב לרוקי, פאט מקאו. קר סומך עליו ונותן לו הרבה דקות. כמה דקות הוא יקבל בפלייאוף?

4. מאט בארנס חזר. אני מופתע שאף קבוצה לא החתימה אותו קודם – הוא שוחרר מסקרמנטו לפני 10 ימים. נכון, הוא בן 36, אבל הוא עדיין שחקן טוב. ראיתי אותו 3 פעמים השנה נגד הווריורס: הוא עדיין יכול לשמור ולקלוע. הוא שמר על הגוף שלו. בארנס הוא מסוג השחקנים שאתה אוהב רק כשהם משחקים עבורך. קשוח, על גבול המלוכלך. גירסה פחות מוכשרת של דריימונד גרין. מעבר לכל הנותונים הנ”ל, החזרה שלו מעלה זכרונות נעימים. לפני עשר שנים. בארנס היה חלק חשוב ב-“WE BELIEVE”, ריצת פלייאוף קצרה שעדיין מעלה חיוכים על פנים של אוהדי גולדן סטייט ותיקים. תמיד תהיה לי פינה חמה בלב לעונה הזו, ולא משנה כמה שיאים קארי ודוראנט הולכים לשבור. אתם יכולים לקרוא על העונה הזאת כאן:

http://www.israeliwarriorsfan.com/2016/08/04/%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%AA-%D7%94we-believe-%D7%A9%D7%9C-%D7%94-warriors
המשחק נגד הניקס, ביום ראשון, לא יכול לבוא בעיתוי טוב יותר. הווריורס זקוקים ליריבה חלשה שאפשר לדרוס. למרות זאת, המשחק הזה יוכרע לפי רמת הדריכות של הווריורס. משחק חלש נוסף ייגמר בהפסד שלישי רצוף.

GO WARRIORS