קצת צפוי, אבל עדיין עצוב. צפוי, כי היה ברור שקווין קוק חייב להיות בסגל. הם לעולם לא יפרסמו את זה, אך אני מנחש שכשהצוות המקצועי בא לבחון את מי אפשר לנפות, שני השמות המובילים היו דמיאן ג׳ונס ועומרי כספי. לדעתי, אין בכלל ספק מי מהשניים טוב יותר, ומוכן יותר לתרום בפלייאוף. אני לא חושב שפרשן מכובד אחד יוכל לטעון שג׳ונס, לפחות כרגע, שחקן טוב יותר. העובדה שדמיאן ג׳ונס התחיל פתאום, במשחקים האחרונים, לקבל דקות, למרות שכל חמשת הסנטרים הטובים ממנו כשירים (פצ׳וליה, ווסט, מגי, לוני ובל), היתה שלט גדול על הקיר: כספי יעזוב. אני מנחש שהדקות הללו היו נסיון אחרון של קר לראות אם אפשר לחלוב מג׳ונס כמה דקות, ונראה שהתשובה היתה חיובית, לפחות עבור קר. אני הייתי משאיר את כספי, שנותן משהו מיוחד לקבוצה בדקות שהוא על הפרקט. יכול להיות שהעובדה שג׳ונס עדיין תחת חוזה רוקי בשנה הבאה, כשלמעט בל, לא ברור מי מהסנטרים ישאר ב-2019, הכריעה את הכף לרעת כספי. קצת צפוי, אבל עדיין עצוב.
ביומיים האחרונים יש שפע כתבות ותגובות שמתעסקות בניתוח הקריירה של כספי ב-NBA בכלל ובשנה האחרונה בפרט, ואף דנות בעתידו כשחקן כדורסל. אני רוצה לתרום את נקודת המבט הפרטית שלי.
נתחיל בשנה באחרונה. הצלחה או כישלון? יש לחלק את התשובה לשני חלקים: ברמת התוצאה וברמה המקצועית. בסופו של דבר, כולנו נזכור שהווריורס ניפו את כספי רגע לפני הפלייאוף. זוהי כמובן תוצאה מאכזבת, אבל כמו שסטיב קר הדגיש, התוצאה הזו נובעת מנסיבות מיוחדות שחברו להן יחדיו, ולא מאי התאמה מקצועית או אחרת. במילים אחרות: חוסר מזל. מהבחינה הזו, אי אפשר לדבר על הצלחה, אבל בהחלט לא מדובר בכישלון. לפני שנתיים הווריורס ניפו את אנדרסון ורז׳או מהסגל, והביאו במקומו, לרגע קט, את בריינטה וובר מליגת הפיתוח. המקרה הנ״ל הוא דוגמא לאי התאמה וחוסר שביעות רצון ברמה המקצועית. זה שונה לחלוטין מהמקרה של כספי.
השאלה היותר מעניינת היא מידת ההצלחה על הפרקט, וכאן אני רוצה להביע דעה נחרצת: העונה הזו של כספי היא הצלחה, ולמרות שאינה מסחררת, היא הצלחה משמעותית, שעלתה בהרבה על הציפיות שלי ושל רוב הפרשנים. כספי יכול, וצריך, להביט בסיפוק על העונה החולפת. אני פגשתי אותו רגע לפני תחילת העונה, בחדר ההלבשה של הווריורס, שעה קלה לפני המשחק הראשון של העונה, נגד יוסטון. שאלתי אותו מה תיחשב עבורו הצלחה ברמה האישית, וכספי ענה שהשתלבות ברוטציה, ויצירת ביטחון של צוות המאמנים במשחק שלו, יהוו עבורו הצלחה. שתי המטרות הללו הושגו, ובגדול. כשכספי היה בריא וכשיר, קר נתן לו דקות משמעותיות, ולא רק בגארבג׳. כשגרין או דוראנט היו פצועים, קר לא היסס לשלב את כספי בחמישייה הפותחת.
ברוב הדקות שעומרי היה על הפרקט, ההשתלבות שלו בשיטת המשחק של הווריורס היתה נפלאה. לא פחות. בניגוד לקבוצות אחרות, שמבוססות על בידודים ומשחק מאצ׳אפ, הווריורס דוגלים במשחק מסירות ותנועה ללא כדור. השיטה הזו הבליטה את חוכמת המשחק של כספי ואת התאמה הנהדרת שלו לקבוצה. התנועה ללא כדור שלו אף זכתה לכינוי: “The Casspi Cuts” קראו לזה הפרשנים באיזור המפרץ, ולא הפסיקו לשבח את עומרי. כספי חדר לסל וסיים ביעילות באיזור הצבע. כשקארי נפצע, משחק ההתקפה של הווריורס השתנה והם הירבו לבודד את דוראנט באחד-על-אחד. התפוקה של כספי ירדה, אך עדיין היתה חיובית ומרשימה.
אחרי המשחקים של הווריורס העונה, שודרה בערוץ המקומי תכנית של שני פרשנים צעירים, שניתחו את המשחק בצורה מעניינת תוך הבאת סטטיסטיקות. לתוכנית קוראים ״The Warriors Outsiders״ ואחד מהמנחים שלה, גרנט ליפמן, מיודד מאוד עם כספי. ליפמן אוהב לצלול עמוק לתוך דפי הסטטיסטיקה, ולפני מספר שבועות חשף נתון מעניין: התפוקה של כספי ליחידת זמן עלתה ככל שקיבל יותר דקות. במשחקים בהם שותף לדקות מועטות, כספי לא הצליח לבוא לידי ביטוי. במשחקים בהם קיבל הרבה דקות, היעילות שלו, בממוצע לדקה, עלתה בצורה משמעותית. כספי הוא לא מסוג השחקנים שיכולים להכנס ותוך שתי דקות לשנות מומנטום, כמו ג׳אוויל מגי, לדוגמא. כספי צריך זמן כדי להכנס למשחק, וכשהוא מקבל מספיק דקות התרומה שלו משמעותית.
רק נתון אחד של כספי העונה היה נמוך מהציפיות, ורוב הפרשנים כבר הצביעו על הנקודה הזו. כספי לא הגיע לווריורס עם שם של שחקן שנע היטב ללא כדור, אלא עם מוניטין של קלעי שלשות, והציפיות ממנו היו שיפליא בקליעות מחוץ לקשת בשעה שההגנה מתרכזת בספלאש ברדרס ובדוראנט. 0.4 ניסיונות ב-14 דקות בממוצע זה מעט מדי, ובצורה משמעותית הכי מעט בקריירה של עומרי. מדוע זה קרה? לא בגלל האחוזים (45%) ולא בגלל החברים, שעודדו אותו לזרוק. מדוע לקח עומרי רק 22 שלשות כל העונה?
לדעתי יכולות להיות מספר סיבות. סטיב קר מרבה לעודד ויתור על זריקה טובה לטובת זריקה טובה עוד יותר. ייתכן שהדברים חילחלו עמוק מדי לתוך אוזניו של עומרי? כשקיבל כספי מסירה על קשת השלוש, לרוב ראה מולו שחקן הגנה מתקרב במהירות כדי להקשות על הזריקה. כל חובב כדורסל יודע שזו הזדמנות לנצל את המומנטום של היריב כדי לעקוף אותו בקלילות בדרך לסל. עומרי הירבה לבצע מהלכים כאלה, ורובם עלו יפה. זה בסדר גמור, אבל הרבה שלשות לא ראינו ממנו.
סיבה נוספת היא הדרך שבה עומרי לוקח שלשות: מהמותן, בעמידה (לא קליעת ניתור). משהו שקל לחסום. כספי גם צריך שנייה או שתיים לכוון, בניגוד לקארי, או תומפסון, ששבריר שנייה מספיק להם. זה אומר שיש מספיק זמן להגנה לחזור ולסגור את השלשה החופשית. ההסבר הזה אמנם נשמע הגיוני, אך הוא לא נותן תשובה לפער בין העונה הנוכחית לעונות קודמות. הסבר נוסף יכול להיות המוניטין של כספי, כקלע שלשות. ההגנות למדו, סגרו את הקליעות שלו מחוץ לקשת, והעדיפו להמר על חדירה שלו לסל. אולי. בהחלט ייתכן שאם עומרי היה מספק שלשות לרוב, סטיב קר לא היה יכול לוותר עליו. לעולם לא נדע.
עד כאן העונה הנוכחית. לגבי הקריירה של כספי, אני חייב להודות שנחשפתי אליה הרבה פחות מרוב אוהדי הכדורסל בישראל. ראיתי אותו רק כששיחק נגד הווריורס. בכל מקרה, גם אם שיחק את משחקו האחרון בליגה, יש לכספי הרבה סיבות לחייך. רוב שחקני הכדורסל בעולם, בארה״ב, ואפילו ב-NBA, יכולים רק לחלום על קריירה של 9 שנים בליגה הטובה בעולם, בה הקריירה הממוצעת נמשכת פחות מ-5 שנים. כבוד. גם מוקדם מדי לקבוע מה צופן העתיד. כספי הוכיח השנה שיש לו מקום ברוטציה של קבוצה שמשחקת משחק מסירות עם תנועה ללא כדור. לאור ההצלחה של הווריורס השנים האחרונות, ושל הספרס בעשורים האחרונים, יש לא מעט קבוצות שמנסות ליישם את השיטה הזו. כספי לא יהיה, ומעולם לא היה, כוכב בליגה הזו, אבל יש מספיק קבוצות שיכולות להשתמש בשירותיו.
ישנה עדיין אפשרות, שהקהל באורקל יעמוד על רגליו ויריע כשהכרוז יכריז את שמו של עומרי. זה יקרה אם יחזור כשחקן קבוצה יריבה בעונה הבאה, ו/או אם הווריורס יזכו באליפות העונה. אם הווריורס זוכים באליפות, כספי יקבל טבעת. לכל המקטרגים: יצא לי כבר לראות הרבה שחקנים שתרמו הרבה פחות ממנו מקבלים טבעת אליפות. תחזיקו אצבעות.
ובמעבר חד… תמונת הפלייאוף עדיין מטושטשת. עוד יומיים נדע נגד מי משחקים בסיבוב הראשון.
GO WARRIORS