קטגוריה: משחקים

פציעה בקרסול של לאונרד סידרה ניצחון לווריורס, 0-1 על סן אנטוניו

כמו במשחק הראשון של העונה, הגיעו הספרס לאורקל כאנדרדוג ושלטו בו ללא עוררין. במשך יותר משני רבעים הווריורס היו חסרי אונים מול המכונה המשומנת של פופוביץ׳, אבל אז נחת לאונרד על הרגל של זאזה פצ׳וליה, ירד לחדר ההלבשה, והספרס ההמומים חטפו ריצה של 0-18. בסופו של דבר ג׳ינובילי, אולדריג׳ וקייל אנדרסון התעשתו, אבל הנזק כבר נעשה. קארי החזיר את הווריורס לחיים ברבע השלישי, ודוראנט סחב אותם לניצחון ברבע הרביעי. 0-1 לגולדן סטייט.

את המשחק הזה לא ראיתי בשידור חי. היום, יום ראשון, היה יום האם בארה״ב. יחד עם המשפחה מצאתי את עצמי נוסע לאקוואריום במונטריי, מרחק של קצת יותר משעה נסיעה. בדמעות קורעות לב נפרדתי ממקלט הטלויזיה, והבטחנו להפגש שוב, לאחר המשחק. כמובן שתכנתתי הקלטה, אבל עמוק בלב ידעתי שאין מצב שאני לא עוקב אחרי המשחק דרך הטלפון, ואם גולדן סטייט יפסידו רוב הסיכויים שלא אטרח לצפות בה. לא ברור לי איך הרשויות באמריקה מאפשרות לחפיפה בין יום האם לחג הפלייאוף, שהוא כמובן קודש הקודשים של דת הכדורסל. כולם מדברים גבוהה גבוהה על ערכים ליברלים, אבל הכדורסל, למרות היותה הדת היחידה לה ראיות חותכות לקיומו של אלוהים, עדיין לא הוכרה רשמית.

כאמור, משפחתי ואני עקבנו אחרי התוצאות בעזרתה האדיבה של סירי, וכשהגעתי הביתה צפיתי במשחק, חף מכל מתח. המשחק עצמו, כמו כל דבר בצה״ל, התחלק לשלושה חלקים. החלק הראשון נמשך 28 דקות, ובו הספרס שלטו בצורה מוחלטת, כשעל התזמורת מנצח קוואי לאונרד, בשני צידי המגרש. הפציעה של לאונרד, כשהספרס ביתרון 23 נקודות, שינתה את המומנטום, ותוך 3 וחצי דקות הווריורס רצו 0-18 והורידו את היתרון ל-5 בלבד. זה היה החלק השני. מכאן ועד הסוף התנהל משחק מותח. לווריורס היה יתרון אדיר בכישרון, במיוחד כשקוואי בחוץ, אבל הספרס המשיכו לשחק היטב. בסופו של דבר הכישרון, בעיקר זה של קארי דוראנט, ניצח.

מבחינה טקטית, סן אנטוניו ניצחו את המשחק הזה בנוק-אאוט. לולא מטר השלשות של קארי ברבע בשלישי וההופעה ההירואית של דוראנט ברבע הרביעי, הספרס היו מנצחים. כמובן שלולא הפציעה של לאונרד לגולדן סטייט לא היה סיכוי. למעט 3 וחצי דקות של הלם, לאחר שהם ראו את המנהיג שלהם צולע לחדר ההלבשה, הספרס הציגו משחק מעולה. הם היו מוכנים והציגו משחק חכם בהגנה ובהתקפה. הווריורס ביתרון 0-1, אבל מי שצריך לעשות התאמות זה גולדן סטייט. אין להם שום דרך לעצור את לאונרד, שיש לשער שיחזור לסידרה. דוראנט יכול להקשות עליו באחד על אחד, אבל ברגע שיש חסימה לאונרד מוצא את עצמו מול פצ׳וליה. לא כוחות. אם דוראנט יעבור מתחת לחסימה לאונרד יקלע שלשה. ב-NBA של היום, כל מי שמנסה לעבור מעל החסימה מיד מוצא את עצמו מבצע עבירה על קליעה לשלוש. שמירה כפולה תכניס את מכונת המסירות של סן אנטוניו לפעולה, אבל אולי אין מנוס מלנסות את זה. להשאיר את פצ׳וליה על לאונרד זה לא פיתרון.

סטיב קר היה בארינה, אך הוא צפה במשחק מחדר ההלבשה. עדיין לא כשיר לעמוד על הקווים. ב-ABC שידרו את דברי העידוד שלו לשחקנים במחצית. מאוד אהבתי את הגישה שלו. רגוע, כמעט רגוע מדי. הווריורס היו בפיגור 20 נקודות, אבל פאניקה לא היתה שם. מה הבעיה? אחרי 4 דקות בתוך הרבע השני הפיגור צמח ל-23 נקודות. זה לא הנאום של קר שהחזיר את הווריורס למשחק, זה הקרסול של קוואי. הרבה דיברו הערב ב-ESPN על הפציעה שלו. זה קרה כאשר הוא עלה לג׳אמפ מהפינה, ופצ׳וליה מיהר לסגור כדי לנסות לחסום. כמו בהרבה מקרים בעבר, זאזה התקרב מדי לקוואי ולא נתן לא מקום לנחות. בכוונה? אין לדעת. אם זה היה בכוונה, זאזה הסווה את זה היטב: הרגל שלו אמנם נשלחה קדימה, אבל נראה היה שתשומת הלב שלו דווקא מופנית לאחור, כשהוא מסתובב לכיוון הסל לראות אם הזריקה נכנסת ואם יש כדור חוזר. בכל מקרה, גם אם זאזה לא התכוון, זה מהלך מסוכן ומלוכלך, ועד שלא יענישו על כך בחומרה שחקנים ימשיכו להפצע. כששחקן עולה לקליעה, חייבים לתת לו מקום לנחות.

קארי ודוראנט היו מצויינים, אבל משחק ההתקפה של הווריורס חרק היום. רק 22 אסיסטים. תוסיפו לזה 19 איבודי כדור, ותקבלו מתכון לכישלון. ההגנה של סן אנטוניו היתה מוכנה, ומייק בראון וסטיב קר חייבית למצוא דרכים איך לשחרר קלעים לזריקות נוחות. אין מספיק תנועה, והנעת הכדור רעה מאוד. לולא ההתעלות האישית של קארי ודוראנט, גם הפציעה של לאונרד לא היתה מספיקה לניצחון. דריימונד גרין היה חלש והירבה לאבד כדורים. גם בריבאונד יש המון בעיות, כצפוי. קליי היה חלש גם הוא. איגודלה סבל מכאבים בברך וכמעט לא שיחק – חדשות רעות מאוד עבור הווריורס, שצריכים את אנדריי בהגנה מול קוואי, ויותר מאוחר מול לברון, אם נתגבר על סן אנטוניו.

באופן פרדוקסלי, דווקא במשחק פושר שכזה, ראינו משהו שלא ראינו מהווריורס כל השנה: סל ניצחון בהתקפה מכרעת. 32 שניות לסיום, ביתרון נקודה, יצאו הווריורס להתקפה אחרונה (שלהם). זה היה אחרי זריקות עונשין של סן אנטוניו, ומייק בראון החליט לא לקחת פסק זמן, כנראה כדי לא לאפשר לפופוביץ׳ לסדר את ההגנה. הרבע הרביעי היה כולו של דוראנט, אבל מי שהחזיק בכדור היה קארי. ליוינגסטון בא לחסום, ובעקבות חילוף בהגנה סטף מצא את עצמו מול השמירה של למרקוס אולדריג׳. סטף ניסה הטעיה או שתיים, חדר לצבע וזרק TEAR DROP, מעל ידו החוסמת של אולדריג׳. זריקה מאוד קשה. הכדור קפץ על הצד האחורי של הטבעת, פגע בקרש ונכנס. 3 הפרש. למרות ההצלחה, אני עדיין סבור שהכדור האחרון צריך ללכת לדוראנט. קארי הוא סופר סטאר, אין ספק, אבל KD הוא השחקן היחיד בקבוצה, ואולי בליגה כולה, שתמיד, אבל תמיד, יכול לסדר לעצמו זריקה נוחה. הכדור לא תמיד ייכנס, אין זריקה של 100%, אבל דוראנט גבוה ומוכשר מספיק כדי להשיג זריקה שתיכנס באחוזים גבוהים. מעכשיו עד סוף העונה כל המשחקים יהיו קשים, ויש לצפות לעוד סיומות מותחות. לדעתי, טוב יעשו בראון וקר אם יתנו את המפתחות לדוראנט כשחייבים סל. קארי יכול בזמן הזה לנוע ולקבל חסימות ללא כדור, וכך ליצור אופציה נוספת וכאוס בהגנה. עוד פיתרון אפשרי זה פיק-אנד-רול של קארי ודוראנט. בידוד של קארי, למרות שעבד היום, הוא פתרון פחות טוב.

עוד מילה על ג׳ינובילי. בגיל 40 עדיין תותח. איזה יצר תחרותיות יש לו. לא נגמר. האם זו העונה האחרונה שלו?

GO WARRIORS

בלי דוראנט ובלי בעיות: 0-2 לווריורס על פורטלנד

דוראנט, ליוינגסטון ובארנס לא היו כשירים והרוטציה הצטמצמה, קארי וקליי קלעו באחוזים נמוכים, אבל זה בכל זאת הלך קל. ככה זה כשליריבה לא הולך כלום. רבע ראשון ורבע שלישי מצויינים הספיקו כדי להביס את הבלייזרס ולעלות ל-0-2 בסידרה.

היום אחה”צ כבר דווח כי דוראנט לא ישחק. גם ליוינגסטון ובארנס היו ברשימת הפצועים. אני לתומי חשבתי כי זה ייתן דחיפה רצינית לבלייזרס, שוודאי מצאו את עצמם בבעיה אחרי המשחק הראשון, בו לילארד ומקולום נתנו הצגה ובכל זאת הם ירדו מנוצחים. אז חשבתי. הערב הכל הלך הפוך. אם הייתי אומר לכם שבלי דוראנט, ליוינגסטון ובארנס, הספלאש ברדרס יקלעו 12 מ-35 (34%) הייתם בוודאי חושבים שלווריורס תהיה בעיה. אם הייתי מוסיף שאיגודלה, שכל-כך הצטיין כשדוראנט היה פצוע, ושדריימונד גרין, אחרי הצגה של 19 נקודות במשחק הראשון, יסיימו עם 6 נקודות בלבד כ”א, הייתם וודאי מטילים ספק ביכולת של גולדן סטייט לנצח. אבל הווריורס ניצחו. ב-29 הפרש.

הפתיחה הייתה הססנית משהו. אחרי שלוש וחצי דקות לווריורס היו 6 נקודות, כשכולן באו מפצ’וליה ומקאו. תוך 45 שניות גרין, תומפסון וקארי קלעו שלשות, והווריורס עלו ליתרון 6. הריצה המשיכה ברבע ראשון מצויין, כשמגי עולה מהספסל ומשנה את המשחק בשני צידי המגרש. 17-33 לווריורס בסוף הרבע הראשון.

רבע שני חלש של גולדן סטייט אפשר לפורטלנד לחזור למשחק, עד מינוס נקודה אחת בלבד, 3 וחצי דקות למחצית. שלשה של מקאו וסל ועבירה של מגי הקפיצו את היתרון ל-7. למחצית ירדו הווריורס ביתרון תשע נקודות: 46-55.

המשחק הערב שודר בשני ערוצים: TNT שידר לכל האומה, אבל אני העדפתי לצפות בערוץ במקומי. אני מאוד נהנה להקשיב לקריין, בוב פיצג’רלד, ולפרשן הנפלא ג’ים בארנט, ממנו תמיד אפשר ללמוד משהו. בהפסקת החצי, לעומת זאת, העברתי ל-TNT, כדי לשמוע את צ’ארלס בארקלי מלכלך על הווריורס. כמו תמיד, סר צ’ארלס לא איכזב. “שתי הקבוצות חלשות בהגנה” קבע בארקלי בהחלטיות. “אני לא מסכים” לחש מאחור קני סמית, וכשקיבל את רשות הדיבור, כינה את הגנה הווריורס “DECENT”. בואו נבדוק:

הווריורס סיימו את העונה מספר 2 בליגה במדד יעילות הגנתית, כשהם קרובים למקום הראשון (ספרס) יותר מאשר למקום השלישי (יוטה). בואו נבדוק עוד סטטיסטיקות הגנתיות: מקום ראשון בליגה בחטיפות, מקום ראשון בליגה בחסימות, מקום ראשון בליגה באחוזי קליעה מהשדה של היריבה, מקום ראשון בליגה באחוזי קליעה משלוש של היריבה. נכון שלווריורס יש בעיה בריבאונד, אבל הקביעה של בארקלי כאילו לווריורס הגנה חלשה, לא אומרת דבר על גולדן סטייט. האמירה הזאת מעידה רק על דבר אחד: על צ’ארלס בארקלי עצמו. שחקן עבר ענק בעברו, פרשן בינוני בהווה, אבל מבדר מאוד וכיף להקשיב לו. האמירה של בארקלי היא עדות לכך שכשהוא מדבר על הווריורס הוא בא עם אג’נדה מהבית, והוא לא ייתן לעובדות לבלבל אותו. אפשר להתווכח אם לווריורס יש את ההגנה הטובה בליגה. גם אם לא, אי אפשר להתווכח שההגנה שלהם היא ללא כל צל של ספק מהטובות הליגה. קשה לי להאמין שבארקלי באמת חושב את מה שהוא אמר. אם כן, לא נותר לי אלא לקבוע שהוא פשוט לא מבין כדורסל. לווריורס יש את אחד משחקני ההגנה הטובים בעולם (גרין), ובנוסף הם נהנים משלל שחקני הגנה מצויינים: דוראנט, איגודלה, תומפסון, ליוינגסטון, מקאו, ואפילו מגי ודייויד ווסט. כל הנתונים מוכיחים זאת. תתבייש, סר צ’ארלס, אתה עושה מעצמך צחוק.

אז אחרי הנאום הזה, בואו נדבר על הרבע השלישי, אותו ניצחו הווריורס 12-28. קראתם נכון: פורטלנד, קבוצה שנמצאת במקום 11 בליגה במדד יעילות התקפית, עם 107.8 נקודות ל-100 התקפות בממוצע, קבוצה שמשופעת בשחקני התקפה ובשני סקוררים מהטובים בליגה, נעצרה על 12 נקודות ברבע השלישי מול ההגנה “החלשה” של גולדן סטייט. לא הקשבתי לבארקלי בפרשנות של אחרי המשחק ואין לי מושג מה הוא אמר, אבל יש לי הרגשה שהוא המשיך לבייש את עצמו.

הרבע האחרון כבר היה לפרוטוקול בלבד. 81-110 לגולדן סטייט בסיום, 0-2 בסידרה. כבר סיפרתי לכם שדוראנט, ליוינגסטון ובארנס לא שיחקו, וכבר סיפרתי לכם על אחוזי הקליעה הבינוניים של סטף וקליי. אז איך הווריורס ניצחו? למי מגיע הקרדיט?

לפני שנחלק מחמאות לווריורס, חייבים להתייחס ליריבה. לילארד ומקולום קלעו 75 נקודות במשחק הראשון ובכל זאת הם ירדו מנוצחים. “הם יכולים לקלוע 80 ועדיין נפסיד” אמר המאמן שלהם אחרי המשחק ההוא, כשהוא מותח ביקורת על השחקנים המשלימים, שבסה”כ תרמו 34 נקודות. אז הערב הם תרמו 58, אבל עדיין לא טובים מספיק: רק 21 מ-56 (37.5%). ההבדל הגדול היה בתפוקה של שני הכוכבים. אחרי ערב ענק במשחק מספר 1, לילארד (5 מ-17) ומקולום (4 מ-17) נעצרו על 23 נקודות. ביחד. 52 נקודות פחות מאשר המשחק הקודם. ככה הם לא ינצחו את הווריורס.

ועכשיו למחמאות. נתחיל בעמדת הסנטר: פצ’וליה, מגי ודייויד ווסט סיימו את הערב עם 33 נקודות (ביחד) ב-15 מ-20 מהשדה (75%). לשם השוואה, הממוצע העונתי הכולל שלהם הוא 16.8 נקודות למשחק. הכפילו את התפוקה. מעל כולם בלט הערב ג’אבייל מגי, אולי האיש של המשחק. מגי נתן דחיפה אדירה לווריורס, ברבע הראשון וברבע השלישי, כשהוא משחק נפלא בשני צידי המגרש. כמה אנרגיות יש לשחקן הזה – איזו מציאה עבור גולדן סטייט! מגי סיים עם 15 נקודות ללא החטאה, ומדד היסטרי של פלוס 19 ב-13 דקות. שאפו.

גם פטריק מקאו נתן משחק נהדר: 9 נקודות חשובות, כשהמשחק היה צמוד, הגנה מעולה על לילארד ומדד של פלוס 27 ב-34 דקות. תרומה ענקית של מקאו בערב שבו דוראנט, ליוינגסטון ובארנס לא כשירים.

סטף קארי. האיש אולי ידע ערבי קליעה טובים יותר, אך אל תתנו לאחוזים להשפיע על התמונה כולה. סטף שיחק נפלא הערב, ולמעשה בלעדיו הקבוצה הייתה בבעיה. בזמן שסטף היה על הספסל, פורטלנד ניצחו ב-3 נקודות, ולא מדובר על גארבג’ ברבע האחרון בו הוא לא שיחק: קארי דחף את הווריורס ליתרון 16 ברבע הראשון, אך כשחזר ברבע השני היתרון קוזז ל-9 בלבד. קארי הוביל את הריצה הגדולה ברבע השלישי, כשהוא מנהל את המשחק בצורה פנומנאלית. גם בהגנה קארי היה מצויין היום. את הערב הוא סיים עם 19 נקודות, 6 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-4 חטיפות.

גם קליי ידע ערבי קליעה מוצלחים יותר, אבל הוא נתן את המהלך של המשחק. תוך 9 שניות הוא חסם את לילארד שניסה להטביע, ומיהר לקלוע שלשה בצד השני. זה היה וודאי דז’ה-וו לדמיאן לילארד, שזו הפעם השניה בסידרה שהוא חודר לסל ומנסה להטביע. הפעם הראשונה, במשחק הקודם, נגמרה בחסימה של גרין ומהלך של סל ועבירה של דוראנט בצד השני.

מחמאות מגיעות גם לגרין ואיגודלה, בעיקר בצד ההגנתי. גרין סיים עם 10 אסיסטים ו-12 ריבאונדים, ושוב היה קרוב לטריפל דאבל. ביום שבת משחק מספר 3, הפעם בפורטלנד, וכולי תקווה שניזכה לראות את שלושת הפצועים חוזרים לפעילות. אמנם 0-2 לגולדן סטייט בסידרה, אבל גם קצת מזל היה לנו: אם לילארד ומקולום היו שומרים את ההתפוצצות ההתקפית שלהם למשחק מספר 2, בו לווריורס הייתה רוטציה מוגבלת, בהחלט ייתכן שהסדרה הייתה מאוזנת עכשיו. אבל הם לא עשו זאת, וזה אולי, בקצה המזלג, הסיפור של הסידרה כולה: כדי שהבלייזרס ינצחו, הרבה דברים צריכים לקרות: משחק פושר של כוכבי גולדן סטייט, משחק אדיר של לילארד ומקולום ועזרה מהחברים שלהם. מספיק שאחד מאלה לא מתקיים, והווריורס פייבוריטים. זו הסיבה שהסידרה הזו כנראה לא תימשך יותר מ-5 משחקים.

2 ניצחונות פלייאוף, עוד 14 יא מנאייק!

GO WARRIORS