קטגוריה: משחקים

הפסד עשירי העונה, דוראנט נפצע בוושינגטון

בשעה האחרונה אני מנסה למצוא חדשות ועדכונים לגבי הפציעה של דוראנט. כנראה שצריך קצת יותר סבלנות. הפציעה עצמה לא נראתה חמורה במיוחד, ודוראנט למעשה ניסה לשחק אחריה, אולם נאלץ לדדות לחדר ההלבשה. הקריינים אפילו לא שמו לב לפציעה בשידור חי. למרות זאת, מדובר בברך, איבר מאוד פגיע. הערכות ראשונות שקראתי, עוד לפני בדיקת ה-MRI, מדברות על לפחות שבועיים. עוד שישה וחצי שבועות מתחיל הפלייאוף. העדרות של יותר משישה שבועות עלולה להיות חדשות רעות מאוד לווריורס. נחזיק אצבעות.

והיה גם משחק. דוראנט נפצע בדקה הראשונה כשפצ’וליה נחת לאחור ונעל את הברך של KD. נראה היה שהפציעה השפיעה על כל השחקנים. הוויזארדס התנפלו על הווריורס ההמומים, קלעו שלשות, לקחו כדורים חוזרים והטביעו בקלילות מתחת לסל של גולדן סטייט. זה היה מביך. התחושה היתה שהמשחק ייגמר בלפחות מינוס 30. סטיב קר נגעל ממה שראה ומיהר להכניס את המחליפים. דיוויד ווסט, מקאדו ובעיקר שון ליוינגסטון הצליחו לעצור את הדימום. יתרון הוויזארדס, שהגיע עד ל-19 נקודות, החל אט אט לרדת.

היתרן של וושינגטון עמד על 14 בסוף הרבע הראשון, 12 במחצית וברבע השלישי הצליחו הווריורס סוף סוף להשלים את הקאמבק. עד סוף המשחק התנהל משחק צמוד ומותח, כשהיתרון עובר מצד לצד ואף קבוצה לא מצליחה לברוח. 17 שניות לסיום, במצב של שיוויון, קלע פורטר שתיים מהקו והווריורס יצאו להתקפה מכריעה. סטיב קר העדיף לא לקחת פסק זמן, לא ברור לי למה. הנה הסיבות כן לקחת פסק זמן:

1. זו לא היתה התקפת מעבר. וושינגטון קיבלו זריקות עונשין וההגנה שלהם היתה מסודרת ומוכנה. זה לא שפסק זמן של הווריורס היה מעניק להם אפשרות לסדר את ההגנה. הם היו מוכנים בכל מקרה.

2. מתחילת העונה קיבלו הווריורס מספר מאוד מצומצם של הזדמנויות לצאת להתקפה מכרעת כדי להכריע משחק עם הבאזר או לכפות הארכה. למיטב זכרוני, בכל ההזדמנויות שכן היו להם, הם כשלו. לא ראינו אפילו סל ניצחון אחד של הווריורס עם הבאזר העונה. הנה הזדמנות בלתי חוזרת לנסות לסדר זריקה נוחה לקלעי. למה לא להשתמש בה?

מה קיבלנו? זריקה של קארי, 4 מטר מאחורי קשת השלוש. האמת? אני לא מאשים אותו. יש לשער שאם היה מנסה למצוא זריקה נוחה יותר זה היה נגמר באיבוד כדור. מדוע לא לקח סטיב קר פסק זמן? אולי בגלל ההעדרות של דוראנט? אולי קר בונה על דוראנט להיות ה-GO-TO-GUY במצבים כאלו, ולכן, בהעדרו, אין משמעות לתרגול? אולי. בכל מקרה, קטונתי מלהעביר ביקורת. לסטיב קר מוח כדורסל חריף ונסיון עשיר. פשוט מעניין אותי מה היתה הסיבה.

אם כבר מדברים על קארי, אז הקלעי הגדול בהסטוריה קלע 2 מ-20 מעבר לקשת ב-27 השעות האחרונות. לא משהו. למרות זאת, קארי שיחק טוב, חדר בנחישות ונלחם מתחת לסלים. 7 מ-11 בתוך הקשת, 7 ריבאונדים, מתוכם 3 בהתקפה. משחק נהדר של גרין, כולל שתי שלשות קלאץ’ בדקות ההכרעה. ההגנה שלו, כמו תמיד, היתה מצויינת. 14 נקודות, 8 ריבאונדים ו-14 אסיסטים לדריימונד הערב. מי שהיה חלש היום זה קליי: 16 נקודות ב-25% בלבד, ומדד של מינוס 17 – הגרוע בקבוצה. אפילו בהגנה קליי לא שיחק טוב היום. פצ’וליה היה סביר בחצי השני, ומהספסל יש לציין בעיקר את ליוינגסון, שסיים עם שיא עונתי של 14 נקודות, ב-71% מהשדה. איגודלה היה חלש, בעיקר בהתקפה.

כל הפסד של הווריורס הוא סיבה להזכיר את הרצף שלהם ללא שני הפסדים רצופים בעונה הרגילה. עוד יומיים הווריורס בשיקגו, בלי דוראנט, כשהעייפות המנטאלית שלהם נראית לעין. יש לי הרגשה שהפעם זה קורה. שיקגו אוהבת לקטוע רצפים. מוקדם יותר העונה הם קטעו את רצף 13 ניצחונות החוץ של הספרס, אחד פחות משיא נצחונות חוץ בפתיחת עונה, אותו קבעו הווריורס בעונה הקודמת. שיקגו היתה גם זו שקטעה את רצף 27 הנצחונות של מיאמי, לפני 4 שנים.

את שני המשחקים הקודמים החמצתי מסיבות שונות. שני נצחונות על קבוצות חלשות מהמזרח. היה ברור שהמשחק מול וושינגטון יהיה סיפור אחר לגמרי. אני מצפה למשחק לא פחות דרמתי ביום חמישי.

GO WARRIORS

ניצחון עשירי ברציפות על הקליפרס, 113-123 באורקל

הקליפרס שוב הפסידו, ואיזה מסכנים האוהדים. 10 ברציפות. נכון, כריס פול עדיין לא כשיר, אבל הפעם הקליפרס נילחמו. נמאס להם להפסיד. לפני כל משחק עם הווריורס הם צריכים לשמוע על הרצף הזה. די, נמאס. במחצית הראשונה הם קיבלו משחק נהדר מכמעט כל מי שעלה לשחק… ואז הגיע הרבע השלישי. סוויפ לגולדן סטייט על הקליפרס, עונה שניה ברציפות.

הווריורס נראו קצת חלודים בפתיחה. את הרבע הראשון הם אמנם סיימו ביתרון 7, אבל נראה היה שהמשחק מתנהל על מי מנוחות, ובלי כריס פול אף אחד לא חשב שהקליפרס יכולים להפתיע. עקב בעיית עבירות של גרין, את הרבע השני פתחו הווריורס עם קליי וארבעה מחליפים, ושיחקו נורא ואיום. הקליפרס היו אגרסיבים והווריורס לא הצליחו להגיע למצבי קליעה. את הנקודות הראשונות ברבע, דאנק של מקאדו, הווריורס השיגו רק לאחר שדוראנט חזר לפרקט, למעלה מ-4 דקות בתוך הרבע. הנקודות האלו קטעו ריצת 0-15 של הקליפרס. דאנק נוסף של מקאדו הוריד את הפיגור לנקודה בלבד, אבל המומנטום היה כולו של האורחים. הקליפרס השתלטו על המשחק, וגם המעבר לחמישיית המוות לא עזר. ריברס (הבן) היה מצויין בשני צידי המגרש, מו ספיידס התחמם, ג’מאל קרופורד להט ודיאנדרה ג’ורדן סיים ביעילות מתחת לסל. את הרבע הזה סיימו הקליפרס ביתרון 49-61, לאחר שהגיעו ליתרון שיא של 16 נקודות. לראשונה העונה, הם ניראו טוב מול הווריורס.

ואז הגיע הרבע השלישי. הווריורס הכריעו הרבה משחקים העונה ברבע השלישי, אולם זה היה כנראה הטוב מכולם, לפחות בכל מה שקשור לקליעה. אחרי 49 נקודות בחצי הראשון, המטירו הווריורס 50 (!) נקודות על הקליפרס האומללים הרבע השלישי בלבד. הסטטיסטיקה הזאת מרשימה במיוחד, משום שהקליפרס, בניגוד למספר יריבות אחרות העונה, לא הרימו דגל לבן: הם נילחמו חזק. כך, כששתי הקבוצות משחקות עם טונות של אנרגיה, המשחק נגרר למאבק פיזי שכלל אינספור ויכוחים עם השופטים ועבירות טכניות. במרכז הבלאגן, איך לא, היה דריימונד גרין, שרק בדרך נס, ובעזרת דוראנט שהרחיק אותו מהשופטים, לא חטף טכנית שנייה. בכל מה שקשור לכדורסל, שלושת האולסטארים האחרים של הווריורס נטלו את הפיקוד.

זה התחיל עם דוראנט. שלוש שלשות רצופות של KD מחקו את היתרון של הקליפרס. לייאפ של פצוליה העלה את הווריורס ליתרון ראשון בחצי השני, והקהל היה באקסטזה. המצלמה של TNT התמקדה בפניו של כריס פול, על הספסל של הקליפרס. דיכאון טוטאלי. לא היתה טיפה של אמונה בהבעת פניו. השחקנים על המגרש, לעומת זאת, המשיכו להלחם, והחזירו לעצמם את היתרון. זה היה תורו של תומפסון, עם 5 נקודות תוך דקה, להחזיר את היתרון לגולדן סטייט. מכאן עד סוף הרבע זה היה המופע של סטף קארי. 20 נקודות קלע ה-MVP ברבע השלישי, 17 מתוכן בארבע הדקות האחרונות. הצגה. קארי המטיר מבול של שלשות על הקליפרס, וכל אחת היתה קשה יותר מקודמתה. בהגנה הקליפרס ידעו מה מגיע, והם נצמדו לקארי, שלחו אליו שני שחקנים ועשו עבירות – דבר לא עזר: הכדורים המשיכו להכנס, לא משנה כמה קשה היתה הזריקה. השלשה החמישית של קארי ברבע הזה הגיעה עם הבאזר, כשהוא זורק זריקת התאבדות, בלי לכוון בכלל, ארבעה מטר מאחורי קשת השלוש, עם שני שומרים בפרצוף שלו. כל שחקן אחד בליגה היה מייצר אירבול מזריקה כזו. אף אחד לא הופתע כשהכדור צלל פנימה.

בסוף הרבע השלישי יתרון הווריורס עמד על 12 נקודות. בניגוד לרבע השני, את הרבע הרביעי פתח גרין בחמישייה יחד עם קליי, והפעם הקליפרס לא הצליחו לשנות את המומנטום. שני דאנקים תוך 41 שניות הקפיצו את היתרון ל-16, וריברס (האב) לקח פסק זמן. מה עשו הקליפרס לאחר פסק הזמן? איבדו את הכדור תוך 2 שניות, מתחת לסל שלהם, ונאלצו לשלוח את איגודלה לקו כדי למנוע לייאפ קל. איגודלה קלע את שתי הזריקות, ולפתע היתרון עומד על 18 נקודות. ריח חזק של גארבג’ עלה לאוויר, ואכן, מפה כבר לא היתה דרך חזרה. היתרון של הווריורס צמח עד ל-23 נקודות והמשחק היה גמור. רק נגד קצה הספסל של גולדן סטייט, הצליחו הקליפרס להקטין את הפער: 113-123 לווריורס בסיום, עם 35, 7 ו-5 לקארי ו-25, 15 ו-7 לדוראנט.

המנוחה נגמרה. בעוד יומיים הווריורס נכנסים למאמץ של 9 משחקים תוך 15 ימים. המקבץ הזה ייגמר בסן אנטוניו, אבל יתחיל ביום שבת, באורקל, נגד הנטס. אני אמשיך לעקוב.

GO WARRIORS