קטגוריה: משחקים

ניצחון לדוראנט באוקלהומה, 114-130

המשחק הזה קיבל תשומת לב לא בגלל הכדורסל, אלא בגלל הסיפור האנושי מאחוריו. כך הוא גם ייזכר. קווין דוראנט חזר לאוקלהומה וניצח. די בקלות. הכותרות יתרכזו בשריקות הבוז, בטראש-טוק בינו לבין ווסטברוק ובהתלהטות היצרים אחרי העבירה של של רוברסון.

זה לא שאי אפשר לדבר על כדורסל. אפשר בהחלט. קווין דוראנט בעוד תצוגה אדירה מול אוקלהומה השנה. 113 נקודות הוא קלע נגדם בשלושה משחקים העונה. אפשר לדבר על 9 מ-19 לספלאש ברדרס מעבר לקשת. אפשר לדבר על ווסטברוק, שסיים עם 47 נקודות, 11 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, אבל גם עם 11 איבודי כדור. 27 איבודי כדור יש לווסטברוק מול הווריורס בשלושה משחקים העונה. אפשר לדבר על כל אלה ועוד, אבל הערב הסיפור האנושי מעניין הרבה יותר, והסיפור הזה הוא בראש ובראשונה מערכת היחסים בין ווסטברוק לדוראנט.

הרבה בוז וקריאות גנאי ספג דוראנט הערב. גם הרבה שלטים מרובי שנאה וכעס. זה הכל מובן וצפוי. את עיניי תפס דווקא שלט שוחר שלום: “?Why Can’t We Be Friends”, ולצידו תמונות של דוראנט ווסטברוק. מבלי לשאול אותו, אני מנחש שדוראנט היה חותם על זה ללא היסוס. דוראנט הוא זה שעזב, ולא טרח להודיע לחברו הקרוב ביותר, ששמע על כך כמו כולם בתקשורת. לפעמים צריך להרים טלפון גם כשלא נעים, ודוראנט לא עשה את זה. ווסטברוק כועס, ואפשר היה לראות את זה היטב הערב. הדחיפות, הטראש-טוק, המשחק הפיזי אל תוך הגוף של דוראנט… אלא מה? ככה ווסטברוק משחק. הוא תמיד כועס. הוא אף פעם לא מחבק שחקני יריב לפני או אחרי המשחק. המשחק הערב הציב אותם זה מול זה כיריבים. לדעתי, הרבה יותר מעניין יהיה לעקוב אחריהם באול-סטאר.

אינני חובב אול-סטאר. בשנים האחרונות כמעט ולא צפיתי במשחקים הללו. תחרות ההטבעות הפכה לתחרות של רעיונות קומיים ועזרים טכניים, ולא יש אתלטיות ויצירתיות נטו. משעמם! הדבר היחיד המעניין בסופשבוע של האול-סטאר הוא תחרות השלשות. השנה, לעומת זאת, אני לא אחמיץ את המשחק בגלל סיבה אחת בלבד: לראות את הדינמיקה בין ווסטברוק לדוראנט. השניים יהיו באותה הקבוצה, באווירה של חיוכים וחוסר תחרותיות. לראשונה מאז עזב דוראנט את אוקלהומה, השניים יוכלו לשתף פעולה. קודם כל, נשאלת השאלה האם הם אכן יהיו על המגרש באותו זמן. דוראנט נכלל בחמישייה הפותחת, ווסטברוק לא. טכנית, סטיב קר יכול לשחק עם החילופים בצורה כזו שהם אף פעם לא יהיו ביחד על הפרקט. אם זה יקרה, זה סימן שהיחסים עכורים עד כדי כך שלפחות אחד מהשניים (כנראה ווסטברוק) ביקש מקר לא לשלב אותם ביחד. שום תירוץ אחד לא יתקבל.

לעומת זאת, אם אכן נזכה לראות אותם ביחד, איזו דינמיקה נראה? הם ימסרו זה לזה? חיוכים? היי-פייב? אם זה יקרה, המסקנה שלי היא שמישהו אירגן איזו סולחה מאחורי הקלעים. המשחק הוא רק הפינאלה של סוף השבוע. השחקנים נמצאים ביחד שלושה ימים ויש שפע של הזדמנויות למפגש ולאיחוי הקרעים. ומה אם נראה אותם משחקים יחד אך מתעלמים זה מזה? אז נדע שצריך לחכות עם הסולחה, מי יודע כמה זמן. אולי אפילו שנים. בכל מקרה אני, כמו מיליוני אוהדים ברחבי העולם, אעקוב בשבע עיניים על צמד החברים לשעבר.

ועוד מילה לגבי הת’נדר. ראיתי אותם 3 פעמים העונה במשחקים נגד הווריורס, ועוד היילייטס פה ושם ממשחקים אחרים. לי באופן אישי קשה להתחבר עם שחקן שאף פעם לא מחייך ותמיד נראה כאילו הרגע גררו לו את האוטו, אבל מה שווסטברוק עושה העונה הוא לא פחות ממדהים, מעורר השראה. ממש קשה למצוא סופרלטיבים. ממה שראיתי, משחקת סביבו חבורה של נגרים. טוב… אני אולי מגזים קצת, אבל עם השחקנים שמסביבו, להיות במקום שביעי במערב, 3 משחקים מהמקום הרביעי, עם מאזן של 24-31, זה הישג אדיר. תעודת הצטיינות. האיש תחרותי ברמות מטורפות. אי אפשר לא להעריך שחקן כזה. ווסטברוק מוביל את הת’נדר לפלייאוף, והעונה הם כבר ניצחו בין השאר את הקליפרס (בהרכבם המלא), את יוסטון, את ממפיס ואת קליבלנד. פשוט כל הכבוד.

הווריורס, מן הסתם, נמצאים במקום אחר לגמרי. עם מאזן של 8-46 בשלב זה, יש להם סיכויים טובים מאוד להבטיח יתרון ביתיות לכל אורך הפלייאוף. שני משחקים נותרו עד לפגרת האול-סאטר. ביום שני הם בדנבר, נגד הנגטס המשתפרים, ויומיים לאחר מכן הם חוזרים הביתה למפגש עם סקרמנטו, הקבוצה האחרונה שניצחה אותם. המשחק בדנבר, אחרי שני המשחקים האחרונים, מריח קצת כמו מלכודת.

GO WARRIORS

הווריורס שברו את הנאחס בממפיס, גרין שבר שיאים

זה היה משחק חשוב. הווריורס הפסידו פעמיים לממפיס העונה ונראה היה שהגריזליס מצאו את הנוסחה נגד גולדן סטייט. במפגש הראשון הווריורס הובסו, במפגש השני הגריזליס חזרו מפיגור 24 לניצחון בהארכה. כולם מחכים למשחק באוקלהומה, אבל זה היה משחק חשוב הרבה יותר.

המשחק התפתח בצורה דומה למשחק הקודם באורקל. הווריורס שיחקו היטב ואט אט בנו יתרון שהלך וגדל ככל שהדקות חלפו. ההבדל היה שפעם הקליעה מבחוץ עבדה, בניגוד לשני המשחקים הקודמים. בעיקר הדברים אמורים לגבי תומפסון. קליי קלע את 11 הנקודות הראשונות של הקבוצה, ו-14 נקודות ב-6 הדקות הראשונות. קליי להט במשך כל המשחק והיה המוציא לפועל העיקרי עם 36 נקודות, אבל האיש של המשחק היה דריימונד גרין. 4 נקודות היו לדריימונד הערב, אבל זה לא הפריע לו לסיים עם טריפל-דאבל של 12 ריבאונדים, 10 אסיסטים ולא פחות מ-10 חטיפות (7 בחצי הראשון). אה, גם 5 גגות היו לו במשחק. גרין הוא השחקן הראשון בהסטוריה שרושם טריפל-דאבל עם פחות מ-10 נקודות. 10 החטיפות שלו הן שיא של המועדון, ורק חטיפה אחת פחות משיא כל הזמנים ב-NBA. סטיב קר, ששיחק כמה עונות עם דניס רודמן, טען שמעולם לא ראה שחקן שמצליח להשתלט ככה על משחק עם 4 נקודות בלבד.

בדיוק כמו במשחק באורקל, הווריורס הצליחו להגדיל את הפער ליותר מ-20 נקודות לקראת סוף הרבע השלישי, בעיקר הודות לקווין דוראנט שסוף סוף חימם את הידית. היתרון צמח עד ל-26 בתחילת הרבע הרביעי, אבל הגריזליס המשיכו לשחק בצורה שלא הותירה שום ספקות: הם האמינו כל הזמן שהם יכולים לנצח. ככה זה כשאתה מצליח לחזור מפיגור 24 במשחק הקודם בין הקבוצות. ממפיס אמנם הצליחה לחזור, אך הפעם לא ראינו התפרקות של הווריורס כמו במפגש באורקל. הכי קרוב שהגריזליס הגיעו היה 14 נקודות, 4 דקות לסוף. כאמור, הפעם הווריורס לא נחנקו: 107-122 לאורחים בסיום.

ממפיס לא נחשבת לאחת הקבוצות הטובות בליגה, אבל למעט קליבלנד וסן-אנטוניו, זאת הקבוצה היחידה שיכולה לסכן את הווריורס בסדרה של הטוב מ-7. יותר מהרוקטס, יותר מהקליפרס, גם כשהם בריאים. מייק קונלי רכז יעיל וחכם, וזו פשוט חידה בעיניי שעדיין לא נבחר לאול-סטאר. מארק גאסול הוא הסנטר הטוב בליגה, וזה אפילו לא קרוב. זיבו עדיין תותח-על, ונגד גולדן סטייט הוא תמיד מצטיין. כשגרין שומר על גאסול, אין לווריורס שחקן שיכול לשמור עליו. יחד עם טוני אלן, לגריזליס יש הגנה מפחידה. הם מקום רביעי בליגה במדד ההגנה, אבל פה לדעתי הסטטיסטיקה קצת משקרת: לממפיס יש את ההגנה הטובה בליגה. כמו הרבה קבוצות קשוחות בעבר, הטקטיקה שלהם פשוטה: עבירה אחת או יותר בכל מהלך – השופטים לא יכולים לשרוק כל הזמן. זה עובד מצויין.

הווריורס קבלו תרומה משמעותית מהרבה שחקנים: בנוסף לגרין, שנתן הצגה היסטורית, ולקליי, שהיה פנטסטי כל הערב (8 שלשות), דוראנט שיחק מצויין ואיגודלה היה אדיר עם 22 נקודות ב-85%, כולל 2 מ-3 מעבר לקשת ו-8 מ-11 מקו העונשין. גם מקאדו ראוי לציון עם דקות טובות בשני צידי המגרש. קארי היה צנוע הערב: רק 18 נקודות.

יש סיכויים טובים שגולדן סטייט וממפיס יפגשו בסיבוב השני בפלייאוף. מעניין יהיה לראות שוב את יחסי הכוחות בין הקבוצות מבמפגש האחרון ביניהן בעונה הרגילה, ב-26 במרץ. בינתיים, לווריורס יש 21 שעות עד למשחק המסקרן באוקלהומה, שישודר, כמובן, מחוף לחוף. אם תחלישו את הטלויזיה ותקשיבו טוב, אולי תוכלו לשמוע את שריקות הבוז.

GO WARRIORS