יומן פלייאוף: השריקה ששונתה

מי שראה את המשחק כבר יודע: 35 שניות לסיום, כשהווריורס בפיגור 2, חדר קווין דוראנט לאזור הצבע, לברון בא לעזור כדי לסגור את הנתיב לסל, והשניים התנגשו. השריקה מיהרה לבוא, וכולם הסיטו את מבטם לשופט לראות אם זו עבירת מגן או תוקף. אחרי היסוס של שניה או שתיים, סימן השופט: עבירת תוקף. תחת הנתונים הללו, מותר לשופטים לבדוק את ההילוך החוזר כדי לראות אם לברון היה או לו היה בתוך הקשת הקטנה בה אי אפשר לקבל עבירת תוקף. בצפייה חוזרת ניתן לראות כי לברון בבירור היה בחוץ, כלומר: באיזור בו עבירת תוקף היא שריקה לגיטימית. כשחזרו השופטים מבדיקת ההילוך החוזר הם סימנו לעבירת מגן, משום שלטענתם לברון לא הגיע בזמן כדי לחסום את הנתיב לסל, ודוראנט קיבל שתי זריקות עונשין. גם את הסוף אתם כבר יודעים: קליבלנד לא ניצלה את ההזדמנויות הנוספות שהיו לה לנצח, והובסה בתוספת הזמן.

וואו. כל כך הרבה דברים לדבר עליהם. עדיין לא כתבתי על הסידרה מול יוסטון, וגם לא התייחסתי לשליטה הנמשכת של לברון במזרח, אבל אני חייב להתייחס תחילה לשריקה הזו, שכל ערוצי הספורט מרבים לדבר עליה מאז שנגמר המשחק, לפני כשעה.

ABC, הרשת ששידרה את המשחק, מחזיקה בשופט בדימוס באולפן, והם מרבים לראיין אותו, הן בשידור חי והן אחרי המשחקים, כדי להתייחס לשריקות שנויות במחלוקת. בזמן שהשופטים היו בהתייעצות, אמר השופט/פרשן כי הם בודקים אם לברון הגיע בזמן ואם היה מחוץ לקשת שמתחת לסל. באותה עת, כשכולם סברו שהשריקה לעבירת תוקף לא תשונה, אמר השופט/פרשן כי זו שריקה קשה וגבולית, אך נראה לו שלברון הגיע בזמן ולכן זו עבירת תוקף.

אחרי המשחק, אותו שופט/פרשן התראיין שוב והסביר כי כדי לבדוק הילוך חוזר, צריך להיות ספק אם השחקן המגן דרך בתוך הקשת או לא. אבל, וזה אבל גדול, ברגע שבודקים, מותר גם להתייחס לשאלה האם המגן הגיע בזמן לנקודה, ואם לא, מותר להם לשנות את החלטתם. כשהיקשו עליו המראיינים, הוסיף השופט שרק שני הדברים הללו ניתנים לבדיקה, וכי אלמנטים נוספים כגון צעדים, או עבירה של שחקן אחר, לא ניתן לבדוק. עוד הוסיף השופט/פרשן כי לדעתו לברון הגיע לנקודה אחרי שדוראנט התחיל את תנועת הזריקה, או לפחות באותו הזמן, וכשיש ספק זה תמיד עבירת מגן. להזכירכם, זה אותו שופט/פרשן ש-30 דקות קודם לכן סבר שלברון הגיע בזמן כדי לסחוט עבירת תוקף.

יש כאן הרבה דברים מטרידים, ואני אפילו לא מתכוון להתייחס לשופט בדימוס שמשנה את חוות דעתו המקצועית כדי לגבות את חבריו השופטים. איפה נתחיל? נתחיל עם העובדות: היתה או לא היתה עבירת תוקף? ובכן, אני חייב לציין שמזוויות מסוימות זה נראה כמו עבירה של דוראנט, ומזוויות אחרות עבירת מגן של לברון. מה שאפשר להגיד ללא צל של ספק הוא שמדובר בשריקה גבולית, מאוד קשה לשיפוט, וכל צד יכול לראות עצמו מקופח אם השריקה לרעתו. עובדה נוספת היא שבמקרים בהם ההילוך החוזר לא מספק הוכחה חותכת וחד משמעית, השריקה נשארת על קנה ולא אמורה להשתנות. עוד עובדה ברורה לכל היא שאם השופטים לא היו משנים את דעתם, קליבלנד היתה בעמדה מאוד מאוד נוחה וקרובה לניצחון. מכאן והלאה, הכל פרשנות, ולהלן הפרשנות שלי:

תמיד טענתי כי שיטה ההילוכים החוזרים לוקה בחסר, כי מותר לבדוק רק משהו ספציפי. כמה פעמים ראינו את שחקן עולה לשלשה, סוחט עבירה, והשופטים הולכים לבדוק אם דרך על קשת השלוש כדי לוודא כמה זריקות עונשין הוא מקבל? כמה פעמים ראינו בהילוך החוזר כי השחקן התוקף קפץ אל תוך הגוף של השחקן המגן, או שלח רגל לעברו, וזו בעצם עבירת תוקף? אינספור פעמים. מה הבעיה? לשופטים אין סמכות לבדוק זאת. הם רק מסתכלים אם הזורק דרך על קשת השלוש או לא. לדעתי, אם כבר הופסק המשחק, למה לא לתת לשופטים חופש פעולה מלא לקבל את ההחלטה הנכונה? אם ההילוך החוזר לא מאפשר לקבל שריקה צודקת, עדיף לחיות עם טעויות השיפוט בזמן אמת, ולא לעכב את המשחק.

ואכן, שנים שאני צופה במשחקי NBA, ועד היום לא זכיתי לראות שריקה שמשתנית כתוצאה מצפייה בהילוך חוזר, שמתעלמת מהסיבה שבעטיה הולכים לבדוק את ההילוך החוזר. אני יודע שהשופט/פרשן טען שבמקרה הספציפי הזה החוקה מאפשרת זאת, אבל איך זה שעד הערב זה מעולם לא קרה? זה יכול להיות שינוי מרענן בחוקה, שינוי שכאמור אני עצמי תומך בו, אבל משחק 1 בסדרת הגמר זה לא הזמן הנכון להתחיל וליישם את השינוי הנ״ל. גם טיירון לו, מאמן קליבלנד, טען שהדבר לא אירע מעולם ב-NBA. עד שיוכח אחרת, אני חייב לקבוע שהוא צודק. שינוי מבורך שכזה, שללא ספק יכול לשפר את רמת השיפוט, צריך להעשות בתחילת העונה, ולהיות מיושם לכל אורכה, החל ממשחקי קדם העונה.

מעבר לכך, אפילו אם צודקים השופטים, וזו הפעם הראשונה שבה החלטה שגויה צריכה להשתנות גם אם הסיבה שבגינה הולכים להילוך החוזר היא אחרת, אפילו במקרה הזה הם שדדו את קליבלנד הערב. יעידו ההילוכים החוזרים, ותעיד גם חוות דעתו הראשונית של השופט בדימוס: זהו מקרה גבולי, מאוד קשה לשיפוט. כפי שהזכרתי קודם, כלל הברזל במקרים שכאלה הוא מאוד פשוט: אם אין הוכחה חותכת הסותרת את הקביעה המקורית בזמן אמת, השריקה לא משתנה.

לולא השינוי המטריד, והמאוד לא צפוי, קליבלנד היו מקבלים את הכדור ביתרון 2, 35 שניות לסיום. אם הווריורס היו עושים עבירה מהירה, יש לצפות שהיתרון היה עולה ל-4. אם לא, סל של קליבלנד, 15 שניות לסיום, היה מכריע למעשה את המשחק. אפילו לא היו קליבלנד קולעים, היו הווריורס מוצאים עצמם בפיגור 2 עם כדור אחרון, ואני חייב לציין שבשנתיים האחרונות הם בעיקר הירבו להיכשל במצבים דומים. לא נעים להודות, אבל השופטים הערב הכריעו את המשחק לטובת גולדן סטייט. הווריורס שיחקו חלש מאוד בהגנה רוב המשחק, נכנעו שוב ושוב לריבאונד ההתקפה של קליבלנד, וגם סבלו מיום די בינוני של דוראנט. מנגד, משחק הירואי של לברון, ועזרה משמעותית של כמה מחבריו, הספיקו כדי להביא את קליבלנד עד הבאר, מול קבוצה עדיפה עליה בהרבה. השופטים לא נתנו להם לשתות.

זו תהיה הפתעה מרעישה אם קליבלנד ינצחו את הסידרה, הווריורס טובים מהם, בצורה משמעותית. גם אם היו הקבאלירס גונבים ניצחון באורקל הערב, עדיין הסיכויים שלהם לנצח בסידרה כולה היו נמוכים. כל משחק שבו הווריורס יתנו הגנה איכותית יסתיים בניצחון של גולדן סטיייט. זה לא מה שהיה הערב, ובסופו של יום, היו אלו השופטים שהכריעו את המשחק.

חבל. אני סבור שהווריורס יזכו באליפות בכל מקרה, וזה יהיה מצער לתת לשונאי גולדן סטייט תחמושת של תירוצים. אני סבור שהגמר הגדול היה מול יוסטון, ולמרות תצוגה מאוד בינונית של הווריורס, הם הצליחו לעבור את המשוכה הגבוהה מטקסס. קליבלנד של העונה הנוכחית פחות טובה מקליבלנד של העונה הקודמת, למרות הפלייאוף המדהים בצורה היסטורית של לברון. קשה לי לראות אותם מנצחים את הווריורס.

מאז הפציעה של איגודלה, הווריורס לא נתנו 48 דקות רצופות של משחק איכותי בשני צידי המגרש. תחזור מהר, אנדרי!

GO WARRIORS

ניצחון לווריורס במשחק הראשון

סוף השבוע הראשון מאחורינו. אינדיאנה וניו אורלינס גנבו את יתרון הביתיות, אך הכל עדיין פתוח. לא יכולתי, כמובן, לראות את כל המשחקים, אבל ראיתי די הרבה כדורסל ביומיים האחרונים. כצפוי, אתרכז בווריורס.

התגעגעתי. מאז שנה שעברה לא ראיתי את הווריורס נותנים כזה מאמץ הגנתי. דוראנט ותומפסון היו נהדרים גם בהתקפה, אבל ניצוצות התקפיים פה ושם ראינו כל העונה. ההגנה, במשך רוב העונה הנוכחית, היתה חלשה מאוד, לפחות בהשוואה לשלוש השנים הקודמות. האמת, אני לא בטוח אם אי פעם היתה קבוצה שניצחה 58 משחקים כששחקניה נותנים אחוז מאמץ נמוך כל-כך בהגנה. כמובן שאי אפשר למדוד את זה, אבל בעיניי זה נראה כמו משהו חסר תקדים.

עכשיו צריך לראות אם הווריורס יכולים לשמור על רמת אינטנסיביות כזו לאורך כל הפלייאוף. נותר גם לראות אם הווריורס יכולים להיות יעילים הגנתית גם מול קבוצות בעלות יותר כישרון. כל זמן שהם משחקים נגד הספרס בגירסה הנוכחית שלהם, בכל משחק שהם ישחקו כך בהגנה הם אמורים לנצח. גם בלי סטף.

ג׳אוויל מגי

איזה כיף היה לראות אותו במשחק הראשון. באמצע העונה היו דיבורים על טרייד, או שיחרור מהקבוצה. קר לא נתן לו דקות, ומגי היה מתוסכל. בסופו של דבר, הפציעות המרובות הכריחו את קר לשלוח את מגי לפרקט, ומאז מגי נתן לקר הרבה סיבות להשאיר אותו שם. היו העונה משחקים בהם מגי היה נקודת האור הבולטת, ואפילו היחידה בקבוצה, כמו בתבוסה ליוטה בינואר. מגי, חביב הקהל והאוהדים, כבר נתן הרבה משחקים טובים במדי הווריורס בשנתיים האחרונות, אבל אתמול היה כנראה המשחק הכי טוב שלו. מגי פשוט אימלל את למרקוס אולדרידג׳ בהגנה, ובנוסף נתן משחק התקפה איכותי. לסן אנטוניו אין הרבה סיכויים לנצח כשמגי משחק יותר טוב מאולדרידג׳. ב-16 דקות של משחק, מגי קלע 15 נקודות בלמעלה מ-70%, והוסיף 4 ריבאונדים, שני גגות וחטיפה. אולדרידג׳ קיבל 24 דקות, ותרם 14 נקודות בפחות מ-42%, שני ריבאונדים, חסימה, חטיפה ואסיסט. אה, כן, הוא גם איבד פעמיים את הכדור. אאוץ׳.

אנדרי איגודלה

כשהווריורס נותנים פוש בהגנה, בדר״כ אנדרי נמצא שם. אנדרי פתח בחמישייה, מה שאומר, לדעתי, שסטיב קר חשש מפתיחה חלשה, שהיתה בעיה של הווריורס לכל אורך העונה. קצת היסטוריה: כשקר קיבל את הקבוצה, השינוי הראשון שהוא עשה בחמישייה היה להכניס לשם את האריסון בארנס, ולתת לאיגודלה לעלות מהספסל. איגודלה קיבל את תפקיד המבוגר האחראי ברצון. בסופו של דבר, גם הוא וגם בארנס שיחקו ביחד בדקות ההכרעה של משחקים צמודים, במה שקיבל את הכינוי ״הרכב המוות״. המהלך נשא פרי: בארנס הצעיר קיבל ביטחון, ואנדרי הוביל את ההצלחה של הספסל של הווריורס. באותה שנה, כשהווריורס היו בפיגור 2-1 מול קליבלנד בגמר, החזיר קר את אנדרי לחמישייה, במקומו של בוגוט. גם המהלך הזה נשא פרי: איגודלה נבחר ל-MVP של הגמר והווריורס זכו באליפות. מאז, נראה שסטיב קר משתדל לשמור על תפקידו של איגודלה כמנהיג היחידה השנייה, כמו שהם קוראים לספסל שלהם. כשבארנס היה פצוע בעונת 2015-2016, ברנדון ראש עלה במקומו. השנה, כשגרין או דוראנט היו פצועים, שחקנים אחרים פתחו במקומם: לוני, כספי, יאנג… איגודלה וליוינגסטון הם קלפים שקר אוהב לשלוף מהספסל. הפתיחה של איגודלה בחמישייה מול הספרס היא כנראה ביטוי לחוסר ביטחון אצל קר. אגב, אותה חמישייה, שפתחה אתמול את המשחק עבור הווריורס, לא שיחקה ביחד העונה ולו דקה אחת. זה לא הפריע לה לרמוס את הספרס.

הרוטציה

זה היה צפוי. הרוטציה התקצרה, ושחקנים כמו יאנג, בל וג׳ונס שותפו רק כשהמשחק כבר הוכרע. פצ׳וליה לא שותף אפילו לשנייה, אבל זה עשוי להשתנות מול קבוצות אחרות או הרכבים אחרים. קוק קיבל 25 דקות, אבל הוא כבר לא פתח בחמישייה. אני חושב שקר לא רצה לשלב אותו במשחק מול דג׳ונטה מארי, בעיקר בתחילת המשחק. כשקארי יחזור, יש לשער שקוק יקבל מעט מאוד דקות, למרות שהוא ממשיך לשחק היטב.

המשחקים האחרים

מה קורה לקליבלנד? את המשחק לא ראיתי, ולכן יש לי יותר שאלות מאשר תובנות. אני לתומי חשבתי שכשיפציע הפלייאוף לברון וחבריו יעבירו הילוך ויטיילו להנאתם עד לגמר, במיוחד לאור הפציעות של בוסטון. יכול להיות שכל מה שראינו בעונה הרגילה זו התמונה האמיתית? יכול היות שהם אכן כל-כל פגיעים? ואולי אינדיאנה פשוט לא מקבלים מספיק קרדיט? אולי הקאבלירס שמעו איך כולם אומרים שהם הולכים לנצח את הפייסרס וחשבו שאין צורך להתאמץ? התשובות בהמשך הסידרה.

כל שחקני יוסטון שלא עונים לשם ג׳יימס הארדן קלעו ביחד 3 שלשות מתוך 25 נסיונות, והרוקטס עדיין ניצחו. זו כנראה תהיה סידרה קצרה.

האם ההגנה של הסיקסרס כל-כך טובה, או שההתקפה של מיאמי כל-כך חלשה? ההיט ניראו חסרי אונים לחלוטין. בן סימונס שחקן אדיר, אבל כדי להיות סופרסטאר אמיתי הוא יהיה חייב לפתח זריקת ג׳אמפ. אם לא משלוש, אז לפחות מחצי מרחק. כשזה יקרה, הוא יקבל שמירה כפולה אוטומאטית. עד אז המשחק שלו לא שלם, למרות שכבר עכשיו הוא חתיכת שחקן.

את תצוגת הקלאץ׳ המרשימה ביותר בסוף השבוע ראיתי במשחק בין פורטלנד לניו אורלינס, ולא היה מדובר בדמיאן לילארד. גם לא במקולום… אפילו לא באנתוני דייויס. ג׳רו הולידיי ניצח את המשחק עבור ניו אורלינס, והוא עשה את זה בשלושה מהלכים ענקיים בהגנה. הראשון היה 44 שניות לסיום, כשהוא חטף את הכדור למקולום בדרכו למתפרצת. השני היה כששמר באחד-על-אחד על לילארד 15 שניות לסיום, כשהוא כופה עליו זריקה קשה ונמנע מלעשות עבירה, למרות שלילארד קפץ לעברו. המהלך השלישי היה גג אדיר, 6 שניות לסיום, שלמעשה הכריע את ההתמודדות. שאפו.

אולקהומה ניצחו במשחק הראשון את יוטה, ולא בזכות שיטת המשחק שלהם. שלושת הגדולים שיחקו היטב, וגם ההגנה היתה שם. למרות זאת, מי שהרשים אותי יותר מכל היה הרוקי של יוטה, במשחק הפלייאוף הראשון בקריירה שלו. דונובן מיטשל קלע 27 נקודות ב-50%, והוכיח שהמתח של הפלייאוף קטן עליו. מיטשל ניראה כמו מהדורה משודרגת ואתלטית יותר של דמיאן לילארד. הנה התחזית הפרועה שלי: מתישהו בקריירה, מיטשל יוביל קבוצה לאליפות ויבחר ל-MVP של סידרת הגמר.

מחר משחק מספר 2 נגד הספרס.

GO WARRIORS