תגית: קוולירז

כשארבע הקבוצות הטובות ביותר נפגשות

ב-24 השעות האחרונות קיבלנו שני מפגשים שכללו את ארבע הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה. אתמול התארחו הווריורס ביוסטון, הערב שיחקו הספרס בקליבלנד. שני המשחקים הסתיימו בניצחון האורחת. עונת ה-NBA זה עתה הפכה את התקליט, וזו הזדמנות טובה לדבר קצת עליהן: ארבע הקבוצות הטובות בליגה.

גולדן סטייט:

מן הסתם, הקבוצה אותה אני מכיר הכי טוב, ובהפרש אדיר מכל האחרות. בשלב זה כבר ברור שהחיבור בין הכוכבים היה חלק ומהיר מהצפוי. הווריורס בקצב של 70 נצחונות, ולמרות שקשה לי לראות אותם מגיעים למספר הזה, הם מועמדים עיקריים לסיים את העונה עם המאזן הטוב בליגה. בהתקפה: הרייטינג (נקודות ל-100 התקפות) הטוב הליגה. בהגנה: הרייטינג הטוב בליגה. הכימיה לא נפגעה. המאזן: 37 ניצחונות לעומת 6 הפסדים בלבד. מכיוון שהכל ורוד, אני אתמקד בנקודה היחידה שבה טען שיפור: ההתקפה המכריעה במשחקים צמודים.

קודם כל, חובה לציין שהרוב המכריע של משחקי הווריורס העונה נגמר עם גארבג’ ארוך: ברוב הנצחונות וב-3 מתוך 6 ההפסדים. המשמעות: לסטיב קר לא היו הרבה הזדמניות לתרגל בזמן אמת. במספר המצומצם של המשחקים בהם היתה הזדמנות שכזו, אני לא זוכר אפילו סל ניצחון אחד. המשחקים, בהם הווריורס ניצחו, הוכרעו בהגנה ע”י דריימונד גרין. צריך היררכיה, צריך ביטחון, וצריך תרגילים טובים. מאמן טוב? יש. שחקנים מוכשרים שהכריעו משחקים בעבר? יש. עכשיו צריך לתרגל. 39 משחקים עד לסוף העונה. בהצלחה.

סן אנטוניו:

האיום הגדול על הווריורס במערב. זו הקבוצה היחידה בליגה שיש לה יתרון על הווריורס באספקט מהותי של המשחק: לספרס סוללת גבוהים וקו קדמי מפחיד. הם יכולים להרוג את גולדן סטייט מתחת לסל, ואם הווריורס יחליטו לצופף את ההגנה הכדור ילך החוצה, שם הספרס קולעים בלמעלה מ-40% – הכי טוב בליגה. במשחק הבודד שנערך בין הקבוצות הספרס מחצו את הווריורס, אבל זה היה המשחק הראשון של העונה, והווריורס של היום היא קבוצה שונה לגמרי.

הערב הצליחו הספרס לנצח בקליבלנד, בהארכה, כשהם חוזרים מפיגור דו ספרתי בחצי הראשון, ומאבדים יתרון 9 שלוש דקות לסיום הרבע הרביעי. לצד רגעים גדולים, בעיקר של קאוואי לאונרד שסיים עם שיא קריירה של 41 נקודות, ראיתי גם מעט בעיות. 35 שניות לסיום הזמן החוקי, במצב של שיוויון, לקח פופוביץ’ פסק זמן לנסות לסדר סל ניצחון. פופ הוא המאסטר הגדול של תרגילים כאלו, אולי בכל הזמנים. אינספור תרגילים חכמים, שהסתיימו בזריקה חופשית לחלוטין, הוא סידר לקבוצה שלו במהלך השנים. מה היה הערב? בידוד של לאונרד על לברון באחד כל אחד. לאונרד שחקן ענק, אין ספק, אך מפופוביץ’ ציפיתי ליותר. בעיה נוספת: למרקוס אולדרידג’. טוב, אולי הגזמתי: מדובר באול סטאר, אחד מהגבוהים הטובים בליגה. הערב הוא סיים עם 16 נקודות, 12 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, אבל עם שתי החטאות קריטיות מהעונשין שנתנו לקליבלנד הזדמנות אחרונה לכפות הארכה שנייה. לאולדרידג’ כנראה אין דם קר מספיק כדי לקלוע בקלאץ’. אני מקווה שלא אתבדה.

שמחתי לראות את דיוויד לי עושה חייל בסן אנטוניו. לי קיבל הרבה דקות עקב העדרו של גאסול, אבל גם בהרכב מלא הוא שחקן רוטציה קבוע. לי היה חוליה חשובה בשינוי שהווריורס עברו לפני מספר שנים, ואני תמיד אשאר אוהד שלו. לי סיים את המשחק הערב עם 14 נקודות, 11 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. הוא לא מועמד לתואר שחקן ההגנה של העונה, אבל בהתקפה הוא עדיין שחקן חכם ויעיל. נקודת אור מפתיעה נוספת היא הגארד דג’ונטה מארי, רוקי גבוה ואתלטי עם פוטנציאל אדיר. איך הספרס תמיד מצליחים לקלוע בול בדראפט?

בפעם הקודמת שראיתי את הספרס, בתחילת העונה נגד גולדן סטייט, בלט מאוד ג’ונתן סימונס, שפשוט הרג את הווריורס עם 20 נקודות ב-28 דקות מהספסל. הוא שיחק כמו אול סטאר. אני לא עקבתי אחריו מאז, אבל הערב הוא קיבל רק 7 דקות בהן תרם 2 נקודות בלבד. מה קרה?

סן אנטוניו קבוצה אדירה, כמו תמיד. בשנתיים האחרונות הווריורס ניצחו את המערב בלי לעבור דרכם: לפני שנתיים הספרס הפסידו לקליפרס, שנה שעברה לת’נדר. אוקלהומה, בלי דוראנט, חסרת סיכוי מול הספרס. היחידים שיכולים לעשות את זה הם הקליפרס, שכבר ניצחו את הספרס פעמיים העונה. מכיוון שסן אנטוניו תסיים את העונה ככל הנראה במקום השני במערב, הקליפרס צריכים לסיים במקום שלישי או שביעי כדי להפגש עמם בפלייאוף. עקב פציעתו של כריס פול, אני לא חושב שזו אפשרות ריאלית. המסקנה: השנה זה יקרה: סוף סוף נקבל את גולדן סטייט וסן אנטוניו בגמר המערב.

יוסטון:

כבר בפסקה האחרונה על סן אנטוניו, בטח כבר הבנתם שאני לא ממש סופר את הרוקטס. זה נכון. הרוקטס קבוצה מצוינת השנה. דאנטוני מתאים להם כמו כפפה ליד. הארדן הוא המועמד שלי ל-MVP… אבל עם כל הכבוד, לרוקטס אין הגנה של אלופים. הם ינצחו הרבה משחקים כשהארדן יככב וגורדון ואנדרסון יקברו שלשות לרוב, אבל נגד סן אנטוניו או גולדן סטייט אין להם סיכוי בסדרה של הטוב מ-7.

נגד הספרס הם 2-1 העונה, 1-1 נגד הווריורס. את המשחקים נגד הספרס לא ראיתי, אבל פשוט קשה לי להאמין שפופ לא ימצא דרך לעצור אותם. בניצחון נגד גולדן סטייט הם נהנו מיום פושר מאוד של הווריורס, וניזקקו לשתי הארכות כדי לנצח. אתמול הווריורס לא השאירו להם סיכוי. יוסטון במקום התשיעי בליגה באחוזים לשלוש, עם 36.7%, כשהם זורקים לא פחות מ-40 (!) שלשות למשחק – הכי הרבה בליגה, בהפרש ניכר מכל האחרות. כשהשלשות לא נכנסות, זה נגמר בהארדן לבדו, וזה לא יספיק נגד קבוצת הגנה איכותית. אתמול? 7 מ-35 מעבר לקשת – 20%. נכון, אנדרסון לא שיחק, והוא חוליה חשובה בהתקפה שלהם, אבל גם איתו זה לא ישנה: הרוקטס יסיימו את העונה בהפסד בסיבוב השני של הפליאוף. אם הם יפגשו את יוטה או ממפיס, קבוצות הגנה קשוחות, אפילו הסיבוב הראשון עלול להיות האחרון.

קליבלנד:

למרות ההפסד הערב, ולמרות התבוסה נגד הווריורס לפני מספר ימים, עדיין מדובר באלופים. קליבלנד קבוצה אדירה, וכשג’יי-אר סמית יחזור הם יהיו חזקים מספיק כדי לנצח את כולם, כולל גולדן סטייט וסן אנטוניו. במזרח אין שום קבוצה עם סיכוי ריאלי לדגדג את הקאבלירס, מה שאומר שהם יעפילו לגמר בקלות וכנראה ינוחו הרבה בזמן שהספרס והווריורס יכתשו אלו את אלו.

היתרונות ברורים: לברון, עדיין השחקן הטוב העולם, וקיירי, שמתמחה בסלי קלאץ’. עם סמית, קורבר, צ’אנינג פריי וקווין לאב יש להם סוללת קלעים שמרווחת את ההגנה ונותנת מרחב פעולה לשני הכוכבים. תומפסון נותן ריבאונד, הגנה ויכולת סיום מתחת לסל. לדעתי, זו הקבוצה החזקה ביותר שהייתה אי פעם ללברון. מה עם החסרונות?

מאמן. טיירון לו יודע להתראיין, אבל אין לי ספק מי מנהל את העניינים. הערב קלע לברון שלשה מטווח סטף קארי כדי להשוות את המשחק 35 שניות לסוף הזמן החוקי. אחרי החטאה של לאונרד, לקחו הקאבלירס פסק זמן, כדי לסדר תרגיל לסל ניצחון. 13 שניות נותרו להם. נצח. מה קיבלנו? שלשה קשה של לברון מהפינה. למה לא לתקוף את הסל? למה לא לנסות למצוא זריקה באחוזים טובים יותר, נגיד מחצי מרחק? קליבלנד לא היו זקוקים לשלשה. נקודה אחת מהקו הייתה מספיקה לניצחון.

קווין לאב. לאב נותן עונה מצויינת. הטובה ביותר שלו מאז עבר לקליבלנד. הוא כנראה יהיה אול סטאר, ובצדק. אבל את כל הזריקות החשובות הערב, ברבע הרביעי ובהארכה, הוא החטיא. לאב יכול לקלוע 34 נקודות ברבע אחד, וזה מאוד מרשים, אבל כשצריך סל ניצחון אני תמיד אלך אל קיירי. כמו במקרה של אולדרידג’, אני מקווה שלא אתבדה.

—

ארבע קבוצות, אחת מהן תהיה אלופה ביוני (לא כולל יוסטון).

GO WARRIORS

נקמה מתוקה: ה-WARRIORS ניצחו את קליבלנד ב-35 הפרש

מהרגע הראשון ניתן היה לראות מי רוצה יותר לנצח. ה-Warriors היה חדים, מפוקסים ונחושים, שיחקו חכם בהתקפה וחזק בהגנה, עלו ל-0-7 מהיר ויותר לא הביטו לאחור. זה לא מקרה. נכון שקליבלנד רצו לנצח, אבל עבור אלופי המערב, שהפסידו לקליבלנד 4 פעמים ברציפות עד הערב, הפסד נוסף היה מכה אנושה לביטחון שלהם אם וכאשר הם היו פוגשים שוב את לברון בגמר.

לפני שאפרט יותר ואכנס לדברי פרשנות, הרשו לי לפתוח בניתוח מעמיק ואובייקטיבי, חף מכל דעה קדומה או העדפה אישית. אז ככה:
יייששש!!!!!! הוווו-הוווו!!!! בפרצוף שלך, לברון!!!!!!!!! איייי קאראמבה!!!!!

ואוו, זה היה טוב…
או-קיי, אחרי שנרגעתי, הגיע הזמן לחזור למציאות. ניצחון גדול לווריורס, אין ספק, אבל זה רק משחק אחד. קליבלנד לא שיחקו טוב היום, ואם וכאשר הם יפגשו בגמר כולנו נראה קבוצה אחרת לגמרי. הזריקות שלהם, גם כשהיו פנויות, לא נכנסו. קליבלנד במקום השלישי בליגה באחוזים לשלוש עם 38.5%, לפני הווריורס, אבל הערב הם לא פגעו: לברון עם 1 מ-4, אירוינג עם 1 מ-5, קווין לאב וצ’אנינג פריי עם 0 מ-2 כ”א, ובסה”כ 9 מ-34 (26.5%). לא בכל יום תיפגשו קליבלנד כזו. הווריורס, אגב, לקחו מספר זהה של זריקות מעבר לקשת הערב, אבל קלעו יותר: 15 מ-34, 44.1% לשלוש.

כאמור, עבור הווריורס זה היה משחק מאוד חשוב, כמעט קריטי. אם גולדן סטייט ינצחו את המערב בפעם השלישית ברציפות, הם ללא ספק יפגשו בגמר את קליבלנד. רק פציעה של לברון יכולה למנוע מהקאבלירס את כתר המזרח. אחרי 4 הפסדים רצופים לקליבלנד, כולל 3 בגמר והאחרון בחג המולד, כשהם מאבדים יתרון 14 נקודות 9 דקות לסיום, אין לי ספק שלברון וקיירי נכנסו לראש של הווריורס. אולי אפילו מחסום מנטאלי. הם כמובן לא יודו בכך, אבל אני משוכנע שהווריורס לא רצו להגיע למשחק צמוד עם קליבלנד ברבע האחרון. ללברון, ובעיקר לקיירי אירוינג, יש ביטחון שהם יכולים לנצח משחקים כאלה. הם עשו זאת בעבר הלא רחוק. עבור גולדן סטייט, משחק צמוד שכזה היה יכול להעלות באוב את כל השדים. זו הסיבה שלמרות השמחה על הניצחון הגדול היום, לדעתי קליבלנד עדיין פייבוריטית, לפחות בשלב הזה, בסדרה של הטוב מ-7. הווריורס עדיין צריכים להוכיח שהם יכולים לנצח משחקים עם הבאזר בהתקפה. העונה לא היו להם הרבה הזדמנויות כאלו, ובמעט שהיו הם נכשלו. חובת ההוכחה עדיין עליהם.

כל הכוכבים באו לשחק היום. קווין דוראנט היה פשוט ענק, בשני צידי המגרש. 21 נקודות בלמעלה מ-50% מהשדה, 6 ריבאונדים, 5 אסיסטים והגנה אדירה, כולל על לברון. דוראנט היה בכל מקום, קלע היטב וקיבל החלטות מצוינות. יום נהדר גם לספלאש ברדרס: סטף וקליי עם 5 שלשות בלמעלה מ-40% כ”א, 20 נקודות ו-11 אסיסטים לקארי, 26 נקודות לתומפסון המצויין ומדד של פלוס 41 ב-31 דקות. הספלאש ברדרס היו חדים גם בהגנה. אלו לא חדשות לגבי קליי, אבל אי אפשר שלא לציין את השיפור במשחק ההגנה של קארי מאז תחילת העונה. חלפו הימים בהם כל גארד מתחיל היה עובר אותו בכדרור. קארי מזיז את הרגליים נהדר בהגנה, ומקשה על הג’אמפים של היריב. גם בחטיפות קארי חוזר לימים הטובים מהעונה הקודמת: 4 חטיפות הערב. גם דריימונד בא לעבוד: 11 נקודות, 13 ריבאונדים, 11 אסיסטים, 5 חסימות, וכמובן משחק הגנה פנטסטי. פלוס 42 נקודות לווריורס כשדריימונד על הפרקט הערב. מדהים. עוד סטטיסטיקה שאהבתי אצל גרין: 0 זריקות משלוש. נאדה. דריימונד לוקח העונה 3.3 זריקות מעבר לקשת בממוצע, אך קולע רק שליש מהן. הוא הרבה יותר יעיל מחצי מרחק או כשהוא תוקף את הסל.

כשכל הכוכבים משחקים ככה, באמת יהיה קשה לנצח את גולדן סטייט, אבל זה לא נגמר שם. ערב נפלא היה גם לפצ’וליה, בעיקר בהגנה. לא פעם הוא מצא את עצמו שומר על לברון אחרי חילוף, אך איכשהו הווריורס יצאו מזה עם הגנה חכמה של זאזה ועזרה של החברים כשלברון שם את הכדור על הרצפה. פצו’ליה גם נלחם ללא מורא בגבוהים של קליבלנד, ולא פעם יצא כשידו על העליונה. זאזה בכושר מצויין לאחרונה, וההוכחה הטובה ביותר לכך היא שבניגוד לתחילת העונה, הוא לא רק פותח בחמישיה, הוא גם מסיים לא פעם את הרבע השני (והרביעי במשחק צמוד). קר סומך עליו, ונראה שכבר לא עוברים אוטומאטית לחמישיית המוות ברגעים הקריטיים. זה קצת בא על חשבון איגודלה, שהעונה חלה נסיגה קלה ביכולתו. נסיגה או לא, הערב הוא היה מצויין: 14 נקודות ב-100% מהשדה, כולל שתי שלשות. איגודלה גם נשא (חלקית) בנטל השמירה על לברון, בהצלחה לא מבוטלת. אי אפשר בלי שון ליוינגסטון, שבגיל 31 נותן את העונה הטובה בקריירה שלו. הקליעה שלו מחצי מרחק אמינה מתמיד. שון משחק עם המון ביטחון וכמעט לא טועה. כמעט 60% מהשדה לליוינגסון העונה, שני בווריורס רק למגי שבעיקר מטביע. 13 נקודות עם 6 מ-7 מהשדה הערב. נהדר. גם מגי ודייויד ווסט נתנו תרומה יפה בשני צידי המגרש הערב. קלארק ולוני היו חלשים. לגבי איאן קלארק, אין מה לדאוג: הוא נותן עונה טובה מאוד, והוא עוד ירבה לתרום בהמשך.

תרשו לי מילה לגבי לברון. האיש שחקן ענק, אין ספק, אך הפלופים וההצגות שלו הם פשוט גועל נפש. הוא היחיד מבין הגדולים בהסטוריה שהכנים את הפלופ לרפרטואר שלו. הערב הוא הצליח לגנוב מהשופטים האומללים עבירה קשה (FLAGRANT) לדריימונד ושתי זריקות מהקו. אם כבר מדברים על השיפוט, אין לי מילים לתאר את הטימטום: העבירה הרגילה לחלוטין של דריימונד, שזכתה להצגה מעוררת רחמים של לברון, נגמרה בדקות ארוכות של צפייה בהילוכים חוזרים, תקשורת בלתי נגמרת עם מרכז הבקרה בניו ג’רזי והחלטה בזויה בסיום. אם זו ההחלטה בתום עיקוב שכזה, עדיף לוותר על התהליך. יקבלו נא השופטים את ההחלטה במקום, ונחייה עם הטעיות שלהם. עדיף מאשר לחכות דקות ארוכות לקבל אותן טעויות. אגב, בהתקפה הבאה, כדי לפצות, שרקו השופטים לעבירת תוקף של לברון, שספק רב את נעשתה. פשוט בושה. אני יודע שדריימונד הרויח את המוניטין שלו ביושר, אבל בכל זאת, קצת הגיון…

עיסוקים ועבודה מנעו ממני להעלות פוסטים לגבי שני המשחקים האחרונים של הווריורס, בבית נגד מיאמי ודטרויט. בשניהם ניצחו ה-Warriors אחרי מחצית ראשונה לא משכנעת. אפשר להבין – המשחק נגד קליבלנד היה ברקע וקשה להאמין שלא היה קצת בראש של השחקנים. הסבב הנוכחי של משחקי הבית ייגמר ביום רביעי, אז מגיעים אוקלהומה סיטי ווסטברוק לביקור. נקווה שלא תהיה נפילת מתח.

GO WARRIORS