ניצחון קל על דטרויט, הווריורס במאזן 9-11

אחרי הפסד בפיניקס, הווריורס חזרו הביתה ונתקלו באחת הקבוצות החלשות בליגה. למרות ניצחונות על הסיקסרס והלייקרס השבוע, לדטרויט אין הרבה מה להציע. משחק נהדר של הווריורס מול קבוצה ברמה הזאת אמור להסתיים לפני הרבע הרביעי, וכך אכן היה. היתרון הגיע עד ל-35 נקודות, 27 הפרש בסיום, כשסטף כמובן נח כל הרבע האחרון.

אם כבר מדברים על סטף, העיניים שלו נפתחות לרווחה כשהוא לא צריך להאבק מול שומרים קשוחים והגנה חזקה. 28 נקודות, 6 מ-8 לשלוש, 65% מהשדה, 5 ריבאונדים, 7 אסיסטים, שתי חטיפות, ופלוס 26 כשהוא על הפרקט. אולד-פשן סטף, כולל כמה שלשות ממרחקים מגוחכים, השמורים רק לו וללילארד. בניגוד למשחק בפיניקס, קארי קיבל הרבה עזרה מסביב, ונראה שכל מי שלבש גופייה של גולדן סטייט הערב שיחק היטב.

אפילו אוברה, שבשני המשחקים האחרונים שלו בצ’ייס סנטר הראה כמה פוטנציאל יש לו, היה טוב. אוברה הוא סקורר, וכשהוא משחק בביטחון הוא נותן לווריורס מימד נוסף של אתלטיות וחדירות לסל. עם זאת, ולמרות ששיחק היטב הערב, עדיין יש לו לאן להתקדם בכל מה שקשור להכרת השיטה של הווריורס. באחת ההתקפות סטף היה חופשי על קשת השלוש ואוברה לא חיפש אותו. אני לא זוכר את סטף מנופף ככה בידיים כשהכדור אצל קליי, דריימונד, דוראנט, הריסון בארנס, פצ’וליה, בוגוט, איגודלה, ועוד. מה שמצחיק הוא שההתקפה הזו נגמרה בשלשה של אוברה, שצללה פנימה. אני מקווה שסטיב קר יראה לאוברה את ההתקפה הזו בוידאו – שלשה של סטף היא אופציה עדיפה על כל דבר, למעט דאנק. הערה נוספת: ביתרון 30, 8 דקות לסיום, וויגינס צריך להיות על הספסל. הוא חשוב מדי.

המשחק עצמו, כאמור, הגיע לשלב הגארבג’ כבר בתחילת המחצית השנייה, והדבר הכי מעניין בשידור הטלויזיוני היה שיתופו של קליי בצוות השדרים, במהלך הרבע השלישי. כמונו, קליי מדמיין את עצמו בחמישייה יחד עם סטף, וויגינס, דריימונד וג’יימס ווייזמן, ולא יכול לחכות. יחד איתו הווריורס יהיו אחת מ-6 הקבוצות הטובות בליגה, עם סיכוי להתמודד על האליפות. בלעדיו, הווריורס ייאבקו על מקום בפלייאוף במערב הצפוף. קליי דיבר על וויזמן ועל כמה שחקנים אחרים, ועל החיים בכלל. הדובדבן על הקצפת היה ראיון של קליי עם סטף, אחרי המשחק. אחרי כמה דאחקות, קליי ביקש ממנו להשוות בין שני פרשני כדורסל: מיקל תופסון ודל קארי, האבות הביולוגיים של האחים במשפחת ספלאש. סטף העדיף את אביו, וקליי באופן מחאתי הסיר את האוזניות וסיים את הראיון. משעשע. אני בטוח שתוכלו למצוא את זה ב-YOUTUBE.

אבל העונה נמשכת, בלי קליי על הפרקט. ביום שלישי מחכה משחק קשה מול בוסטון החזקה, ואחר כך הווריורס יוצאים למסע של ארבעה משחקים בטקסס: שניים בדאלאס ושניים בסן אנטוניו. אלה שתיים מהקבוצות שיתחרו עם גולדן סטייט על מקום בפלייאוף, ויש להניח שלא יהיה מקום לכל הקבוצות האלו. בואו נעשה חשבון: הלייקרס, הקליפרס, הג’אז והבלייזרס הם קבוצות פלייאוף בטוחות, אם לא תהיינה פציעות קשות של שחקנים משמעותיים. פיניקס ודנבר כנראה גם יגיעו לפלייאוף. מה נשאר? שני מקומות, עליהן ייאבקו הקבוצות הבאות: גולדן סטייט, דאלאס, סן אנטוניו וממפיס. גם יוסטון, אוקלהומה וניו-אורלינס יכולות להפתיע. צפוף, כבר אמרנו. השבוע הקרוב עשוי להיות מכריע, למרות שרק רבע עונה מאחורינו. ארבעה הפסדים רצופים בטקסס עלולים להיות בור עמוק מדי. שלושה נצחונות (אני לא יכול לחלום על ארבעה) עשויים לתת דחיפה מאוד רצינית קדימה.

GO WARRIORS

ניצחון על מינסוטה, קארי להט ברבע האחרון

אז מה היה לנו השבוע? בדיוק לפני שבוע הווריורס גנבו ניצחון מהלייקרס המנומנמים, שנרדנו ביתרון 19 והתעוררו מאוחר מדי, נמשך עם תצוגה מרשימה נגד הספרס, במה שכנראה הוא המשחק הטוב ביותר של הווריורס עד כה העונה, ונגמר בשלושה משחקים חלשים, האחרון בהם הערב בבית נגד מינסוטה.

בשני המשחקים הקודמים, הווריורס פגשו קבוצות שמשחקות חזק ונכנעו ללא תנאי, כבר ברבע הראשון. הניקס חסרים כישרונות-על וכוכבים נוצצים, אבל הם משחקים חזק בהגנה, ועד שקליי תופסון יחזור, כל קבוצה שתשחק הגנה חזקה נגד הווריורס תהיה פייבוריטית לניצחון. אחרי ההפסד הביתי לניקס הווריורס טסו ליוטה, ושם פגשו קבוצה לוהטת, שיודעת לשחק הגנה חזקה אבל גם מלאת כישרון בהתקפה. כיף זה לא היה. גם הערב הווריורס היו רחוקים מלהרשים, אך החדשות הטובות היו שהיריבה היא הקבוצה החלשה במערב. החדשות היותר טובות היו שהיריבה הגיעה ללא שני השחקנים הטובים שלה: טאונס וראסל. היכולת שהווריורס הציגו הערב לא תספיק מול קבוצות פלייאוף.

אחרי שתי התבוסות הקודמות, ואחרי שבשתיהן הווריורס נקלעו לפיגורים גדולים כבר ברבע הראשון ולא הצליחו לחזור, סטיב קר שם דגש על פתיחה חזקה, ולראשונה הוריד את וייזמן לספסל, כשהוא פותח עם קוון לוני במקומו. הניסוי הוכתר בהצלחה , והווריורס עלו ליתרון 17 ברבע הראשון. מה שאמור היה להיות גארבג’ ארוך הפך למשחק של חתול ועכבר, כשהאורחת לא נותנת לווריורס לברוח. ואולי זו לא רק האורחת. הווריורס שיחקו בצורה מרושלת, איבדו כדורים, לא סגרו בריבאונד, ובאופן כללי נראו פחות חדורי לחימה מהטימברוולבס.

למרות שמינסוטה לא הצליחה למחוק את הפער כליל, היא שמרה את עצמה בתמונה, והייתה תחושה שהם עלולים לגנוב את המשחק. היתרון ירד ל-8 באמצע הרבע הרביעי, אבל אז קארי חזר ובתצוגת בזק גמר את המשחק. 15 נקודות בפחות משלוש דקות וחצי. היה נחמד להיזכר. קארי פתח היטב את המשחק, סיים אותו בצורה אדירה, אבל בין לבין לא היה לגמרי בפוקוס. בסה”כ משחק טוב של סטף: 36 נקודות, כולל 7 מ-12 משלוש. מול מינסוטה זה היה מספיק.

גם וויגינס שיחק היטב. כבר עתה ניתן לקבוע שהטרייד עבור וויגינס הוא סיפור הצלחה. וויגינס לא רק נותן תפוקה עקבית בהתקפה, הוא גם התגלה כשחקן הגנה איכותי. אני לא יכול לחכות לראות אותו משחק לצד סטף וקליי. ועוד עם דריימונד… הם יכולים להיות קבוצה נהדרת. מחמאות מגיעות גם לאוברה, תאמינו או לא, שאט-אט מתחיל להכנס לקצב. הוא לא קליי, אפילו לא קרוב, אבל נראה שהשיבוץ שלו עם המחליפים בתחילת הרבע השני עושה לו טוב. יחד עם פסקל, לי, וונמייקר ובייזמור, יש לסטיב קר חמישייה שלרוב שומרת על הקיים, כשסטף, דריימונד ווויגינס נחים על הספסל.

הערב ראינו את שתי הבחירות הראשונות בדראפט, ובשני המקרים מדובר בפוטנציאל, אבל עדיין לא ממומש. אדוארדס, כמו וויזמן, הוא שחקן אתלטי, אבל לשניהם יקח זמן להבשיל. הם יפגשו שנית ביום רביעי, למשחק נוסף. טאונס כנראה עדיין ייעדר, ראסל אולי יחזור, אבל אם הווריורס רוצים להיות קבוצת פלייאוף במערב המאוד צפוף, הם חייבים לנצח גם את המשחק הבא. יש מספיק משחקים בהם גולדן סטייט עולה לפרקט בעמדת נחיתות – אסור להירדם מול הקבוצות החלשות, במיוחד כשהן בהרכב חסר.

GO WARRIORS