זהו, מחר זה מתחיל. אחרי קיץ רווי אירועים ומהפכות, ה-Warriors מסתערים על עונת 2016-2017 כשהם מועמדים ראשיים לאליפות. אין כמעט ספק שמדובר בקבוצה שתלך רחוק בפלייאוף. הפסד בסיבוב הראשון או השני יהיה כשלון טוטאלי. מעטות הקבוצות שיכולות ברצינות לחשוב שהן מסוגלות לנצח את ה-Warriors בסידרה של שבעה משחקים: סן-אנטוניו, קליבלנד, קליפרס, ואולי גם בוסטון ופורטלנד.
משחקי ההכנה הם אף פעם לא מדד רציני, אך כבר עתה נראה כי ההגנה תהיה פחות טובה בצורה משמעותית, לפחות בהתחלה. פצ’וליה הוא אפילו לא חיקוי של תחליף ראוי לבוגוט, בעיקר בכל הקשור להגנה. הנוכחות של בוגוט לא התבטאה רק בחסימות. הוא שינה כמעט כל זריקה של שחקן חודר לסל. קארי, שהוביל את הליגה בחטיפות העונה הקודמת, לא יוכל להרשות לעצמו להמר על נתיבי מסירה כשפצ’וליה מאחוריו. גם גרין יאלץ להמר פחות. דוראנט שחקן הגנה איכותי, אבל לבוגוט לא יהיה תחליף. גוויל מגי אתלטי והוא יכול לספק דקות טובות בהגנה, אבל לא ברור כמה קר יהיה מוכן לסמוך עליו בהתקפה. מגי נוטה לאבד כדורים במהלכים מוזרים, מה שכבר זיכה אותו בכבוד המפוקפק של MVP של Shaqtin A Fool, פינת פיספוסי ה-NBA של TNT בהגשתו של שאקיל אוניל. למרות כל זאת, עם גרין, איגודלה, דוראנט ותומפסון, ל-Warriors יש שחקני הגנה איכותיים. בצירוף ההתקפה המפלצתית שלהם, זה אמור להספיק לאליפות.
אני אהיה מאוד מופתע אם ה-Warriors יתחילו את העונה בצורה דומה לעונה הקודמת, שהיתה הפתיחה הטובה ביותר בהסטוריה של הליגה (24-0). זוהי קבוצה חדשה ויקח זמן לחבר את החלקים, בעיקר בהגנה.מאזן של 20-10 לאחר 30 משחקים הוא ריאלי, למאות מה שאומרים כל הפרשנים. קבוצת החלומות של מיאמי הפסידה 8 מתוך 17 המשחקים הראשונים שלה. כמעט חצי. זה לא מקרי. לוקח זמן ליצור כימיה על הפרקט, ולוקח זמן לשחקנים להרגיש נוח בסיטואציה חדשה. אם שוב ניקח את מיאמי כדוגמא, בתחילת העונה הראשונה שלהם הם הפסידו כמעט את כל המשחקים הצמודים. וויד, לברון ואפילו בוש, שלפני האיחוד הכריעו לא מעט משחקים, הרבו להחטיא זריקות מכריעות. אם זיכרוני אינו מטעני, בחלק הראשון של העונה מיאמי קלעו בסביבות ה-10% בשתי הדקות האחרונות של המשחקים הצמודים. מטורף. לקח זמן ללברון להרגיש בבית. תחריש דומה יכול לקרות עם ה-Warriors. קארי, דוראנט ותומפסון קלעו לא מעט סלי ניצחון, אבל אני לא אופתע אם אחוזי הקליעה שלהם בקלאץ’ יהיו עלובים בחצי הראשון של העונה. עם זאת, וויד ולברון אינם קלעים ברמה של קארי, תומפסון ודוראנט, שעבורם כל זריקה פנויה מעבר לקשת היא זריקה טובה. מבחינה זו, ה-Warriors במצב טוב יותר.
המשחק הראשון הוא נגד הספרס. מדובר בקבוצה שמתחת לראדאר עשתה את העונה הרגילה הטובה בהסטוריה שלה בשנה שעברה, עם 67 ניצחונות. בניגוד ל-Warriors, הם לא עברו מהפכה. דאנקן אמנם פרש, אבל בשנתיים האחרונות, ובעיקר בעונה האחרונה, ממילא לא היה השחקן המוביל. הקבוצה שייכת עכשיו לקוואי לאונרד, ועם צירופו של גאסול ועונתו השנייה של אולדריג’ במועדון, הם צפויים להיות אלטרנטיבה מפחידה לגולדן-סטייט. במשחק הראשון, כשה-Warriors עדיין מנסים להתחבר, ניצחון של סן-אנטוניו לא יהווה הפתעה. הם יכולים להרוג את ה-Warriors מתחת לסל. מה עוד שהספרס באים למשחק הזה בתור אנדר-דוג. הלחץ יהיה על ה-Warriors, למרות שבסך הכל מדובר במשחק הראשון של העונה.
לסן-אנטוניו הסטוריה ארוכה של ניצחונות על ה-Warriors. הם האכילו אותנו קש במשך שנים. יהיה נהדר לנצח אותם מחר.
GO WARRIORS