הווריורס שברו את הנאחס בממפיס, גרין שבר שיאים

זה היה משחק חשוב. הווריורס הפסידו פעמיים לממפיס העונה ונראה היה שהגריזליס מצאו את הנוסחה נגד גולדן סטייט. במפגש הראשון הווריורס הובסו, במפגש השני הגריזליס חזרו מפיגור 24 לניצחון בהארכה. כולם מחכים למשחק באוקלהומה, אבל זה היה משחק חשוב הרבה יותר.

המשחק התפתח בצורה דומה למשחק הקודם באורקל. הווריורס שיחקו היטב ואט אט בנו יתרון שהלך וגדל ככל שהדקות חלפו. ההבדל היה שפעם הקליעה מבחוץ עבדה, בניגוד לשני המשחקים הקודמים. בעיקר הדברים אמורים לגבי תומפסון. קליי קלע את 11 הנקודות הראשונות של הקבוצה, ו-14 נקודות ב-6 הדקות הראשונות. קליי להט במשך כל המשחק והיה המוציא לפועל העיקרי עם 36 נקודות, אבל האיש של המשחק היה דריימונד גרין. 4 נקודות היו לדריימונד הערב, אבל זה לא הפריע לו לסיים עם טריפל-דאבל של 12 ריבאונדים, 10 אסיסטים ולא פחות מ-10 חטיפות (7 בחצי הראשון). אה, גם 5 גגות היו לו במשחק. גרין הוא השחקן הראשון בהסטוריה שרושם טריפל-דאבל עם פחות מ-10 נקודות. 10 החטיפות שלו הן שיא של המועדון, ורק חטיפה אחת פחות משיא כל הזמנים ב-NBA. סטיב קר, ששיחק כמה עונות עם דניס רודמן, טען שמעולם לא ראה שחקן שמצליח להשתלט ככה על משחק עם 4 נקודות בלבד.

בדיוק כמו במשחק באורקל, הווריורס הצליחו להגדיל את הפער ליותר מ-20 נקודות לקראת סוף הרבע השלישי, בעיקר הודות לקווין דוראנט שסוף סוף חימם את הידית. היתרון צמח עד ל-26 בתחילת הרבע הרביעי, אבל הגריזליס המשיכו לשחק בצורה שלא הותירה שום ספקות: הם האמינו כל הזמן שהם יכולים לנצח. ככה זה כשאתה מצליח לחזור מפיגור 24 במשחק הקודם בין הקבוצות. ממפיס אמנם הצליחה לחזור, אך הפעם לא ראינו התפרקות של הווריורס כמו במפגש באורקל. הכי קרוב שהגריזליס הגיעו היה 14 נקודות, 4 דקות לסוף. כאמור, הפעם הווריורס לא נחנקו: 107-122 לאורחים בסיום.

ממפיס לא נחשבת לאחת הקבוצות הטובות בליגה, אבל למעט קליבלנד וסן-אנטוניו, זאת הקבוצה היחידה שיכולה לסכן את הווריורס בסדרה של הטוב מ-7. יותר מהרוקטס, יותר מהקליפרס, גם כשהם בריאים. מייק קונלי רכז יעיל וחכם, וזו פשוט חידה בעיניי שעדיין לא נבחר לאול-סטאר. מארק גאסול הוא הסנטר הטוב בליגה, וזה אפילו לא קרוב. זיבו עדיין תותח-על, ונגד גולדן סטייט הוא תמיד מצטיין. כשגרין שומר על גאסול, אין לווריורס שחקן שיכול לשמור עליו. יחד עם טוני אלן, לגריזליס יש הגנה מפחידה. הם מקום רביעי בליגה במדד ההגנה, אבל פה לדעתי הסטטיסטיקה קצת משקרת: לממפיס יש את ההגנה הטובה בליגה. כמו הרבה קבוצות קשוחות בעבר, הטקטיקה שלהם פשוטה: עבירה אחת או יותר בכל מהלך – השופטים לא יכולים לשרוק כל הזמן. זה עובד מצויין.

הווריורס קבלו תרומה משמעותית מהרבה שחקנים: בנוסף לגרין, שנתן הצגה היסטורית, ולקליי, שהיה פנטסטי כל הערב (8 שלשות), דוראנט שיחק מצויין ואיגודלה היה אדיר עם 22 נקודות ב-85%, כולל 2 מ-3 מעבר לקשת ו-8 מ-11 מקו העונשין. גם מקאדו ראוי לציון עם דקות טובות בשני צידי המגרש. קארי היה צנוע הערב: רק 18 נקודות.

יש סיכויים טובים שגולדן סטייט וממפיס יפגשו בסיבוב השני בפלייאוף. מעניין יהיה לראות שוב את יחסי הכוחות בין הקבוצות מבמפגש האחרון ביניהן בעונה הרגילה, ב-26 במרץ. בינתיים, לווריורס יש 21 שעות עד למשחק המסקרן באוקלהומה, שישודר, כמובן, מחוף לחוף. אם תחלישו את הטלויזיה ותקשיבו טוב, אולי תוכלו לשמוע את שריקות הבוז.

GO WARRIORS

הייתי שם – גולדן סטייט ווריורס (8-44) 123 – שיקגו בולס (27-26) 92

hoops.co.il

במשחק הזה הייתי מטעם אתר הופס, ואני מזמין אתכם לקרוא את התקציר ולהמשיך לקרוא את הכתבה באתר הופס:

לא בכל יום ניצחון ב-31 הפרש על קבוצת פלייאוף מתקבל באדישות, אבל התוצאה קצת משקרת. המשחק הוכרע עמוק בתוך הרבע הרביעי ואז ההפרש קפץ לאיזור ה-30, אבל משמעותית יותר היתה ההעדרות של שני הכוכבים של הבולס, ג’ימי באטלר ודווין וויד. לשיקגו עדיין יש קו קדמי קשוח, בעיקר בזכות טאג’ גיבסון המצויין, אבל בלי שני השחקנים הטובים ביותר שלהם, באמת שאין להם סיכוי באורקל, במיוחד כשגולדן סטייט משחקת אחרי הפסד.

בשבעה באפריל 2015, יומיים אחרי שרצף של 12 נצחונות נקטע בסן אנטוניו, הפסידו הווריורס משחק חוץ נוסף, בניו אורלינס. זו היתה הפעם האחרונה בה הפסידו הווריורס שני משחקים רצופים בעונה הרגילה. זה היה לפני שדונלד טראמפ הכריז על מועמדותו לנשיאות. 22 חודשים חלפו מאז, 138 משחקים בלי להפסיד פעמיים רצוף. שיא כל הזמנים. השיא הקודם, אגב, עמד על 95.

אם כבר מדברים על טראמפ, לפני יומיים נשאל סטף קארי על ההתבטאות של קווין פלאנק, ה-CEO של אנדר-ארמור, יצרני הנעליים שקארי מפרסם, לגבי נשיא ארה”ב. פלאנק כינה את דונלד טראמפ “ASSET” – נכס בעברית. “אני מסכים”, אמר קארי, אם תורידו את ה-“ET”. כן, קראתם נכון. סטף קארי, אחד מכוכבי הספורט הגדולים בעולם, מודל לחיקוי עבור מיליוני ילדים, כינה את נשיא ארה”ב תחת. ישבן. באנגלית זה נשמע יותר טוב, או יותר רע, תלוי איך מסתכלים. ועכשיו לפרשנות: אתם אוהדים של קארי? וודאי תאמרו מילה טובה על האומץ והיושרה שלו, להתבטא כך למרות שהוא מקבל מיליוני דולרים כל שנה מאנדר-ארמור. אתם צינים? ודאי תאמרו שקארי מנסה לצאת מהחוזה עם אנדר-ארמור, שנחשב למציאה עבור יצרנית הנעליים. מה עומד מאחורי ההשוואה לאחוריים? סטיב קר לא חושב שקארי ציני. קר גאה בהתבטאויות שחקניו. הנה מה שאמר על כך לפני המשחק:

להמשך – לחצו על מנת לעבור לאתר הופס לכתבה שלי המתפרסמת שם.