חודש: ינואר 2018

רצף נצחונות החוץ של הווריורס נעצר על 14, שווה לשיא מועדון ורחוק שני משחקים משיא NBA. רצף הנצחונות של יוסטון במשחקים בהם הארדן, פול וקאפלה משחקים, נמשך: 0-17 מתחילת העונה. חשוב מכך, הרוקטס נראים מוכנים: יש להם הגנה, ההתקפה שלהם מפחידה, ועכשיו גם יש להם מאזן חיובי מול הווריורס העונה. במקרה של מאזן זהה בתום העונה הרגילה, לרוקטס יהיה את יתרון הביתיות בגמר המערב.

אחרי שני סלים מהירים של קליי ודוראנט, ויתרון מוקדם 1-4, הארדן קלע 3 שלשות תוך 42 שניות והעלה את יוסטון ליתרון שנשמר עד לרבע הרביעי. לקראת סוף הרבע השני היתרון עמד כבר על 17, ולמרות שהווריורס הורידו למינוס 7 במחצית והגיעו עד מינוס 1 במהלך הרבע השלישי, התחושה הייתה שיוסטון בשליטה. היחידים בגולדן סטייט שנתנו משחק טוב היו דוראנט, שסיים עם 26 נקודות באחוזים טובים, כולל 4 מ-6 לשלוש, וניק יאנג, שקלע 16 נקודות ב-17 דקות, אבל לקח שלשה נוראית עם 20 שניות על השעון, כשהווריורס ביתרון 3, 9 דקות לסיום. מהלך יותר חכם בשלב הזה היה יכול לשנות את המשחק.

אבל המשחק לא השתנה. הרוקטס היו הרבה יותר טובים מהווריורס הערב. הארדן, שהוכרז כמוגבל ל-30 דקות, שיחק 34 דקות בהן קלע 22 נקודות באחוזים טובים. הוא עדיין טיפונת חלוד עקב הפציעה שלו, והדבר ניכר בכמות הפעמים בהם לקח את הכדור לסל. במהדורה הנוכחית של הרוקטס, אין צורך שהוא יחזיק בכדור 20 שניות בכל התקפה. עכשיו יש את כריס פול. אחד מהם תמיד על המגרש כך שהם תמיד בשליטה, וכמעט תמיד יגיעו למצב קליעה נוח. פול שיחק 35 דקות וסיים על 33 נקודות, 11 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. הטקטיקה שלו די פשוטה. פיק-אנד-רול אחר פיק-אנד-רול, שוב ושוב ושוב, עד שיושג המאצ׳אפ הרצוי. הווריורס מחליפים הכל, בצורה אוטומאטית. קארי, קליי, דוראנט, דריימונד, מקאו – כולם יכולים לשמור על פול, אבל אחרי מספיק חילופים, ימצא את עצמו פול מול פצ׳וליה או לוני. החיים יפים. פול יקח אותם לריקוד, ויסדר לעצמו בקלות זריקה נוחה. כל זה כשהארדן מביט מהצד ושומר את הכוחות שלו למאני-טיים. הווריורס צריכים לשנות את הטקטיקה הזו בשמירה על פול והארדן. לא עושים חילוף בכל מחיר, בעיקר לא עם פצ׳וליה. אם הם ימשיכו לשמור ככה על עושי המשחק של הרוקטס, הם יפסידו גם בפלייאוף.

ודאי תאמרו: זה רק משחק אחד, הוורירוס היו עייפים אחרי מסע משחקי חוץ ארוך וקשה, ועדיין יש להם את הקבוצה הטובה בליגה. נכון, אבל הרוקטס נראים כמי שיכולים לאיים עליהם גם בפלייאוף. ההגנה של יוסטון לא דומה למה שראינו בשנים האחרונות, וגם ההתקפה שלהם טובה יותר. את הארדן כמעט אי אפשר לעצור, ויחד עם פול יש להם יותר מדי דרכים לייצר מצב זריקה נוח. סביב השניים הללו יש סוללת קלעים שפשוט אסור להשאיר חופשי, וקלינט קאפלה אחד שמסיים בצורה נפלאה מתחת לסל. סטיב קר ורון אדמס יצטרכו לעבור קשה כדי לגבש טקטיקה יעילה בהגנה מול החברה האלה.

ודאי תאמרו: הווריורס שיחקו חלש, היו במינוס 17 ברבע השני, ועדיין היו ביתרון, 4 דקות לסיום, עם אפשרות ריאלית לנצח. תוכלו גם להוסיף שאיגודלה וג׳ורדן בל לא היו כשירים הערב. הכל נכון, אבל הרוקטס היו חסרים את אריזה וג׳רלד גרין, שהם חלקים מאוד חשובים בפאזל של הרוקטס. מעבר לכך, הרוקטס היו יכולים לגמור את המשחק הזה ברבע השני, והדבר היחיד שמנע זאת מהם הוא ערב קליעה מחריד של אריק גורדון, קלעי שלשות אמין. 0 מ-9 היו לגורדון הערב, שרק לפני יומיים תפר 7 מ-13 מעבר לקשת מול מינסוטה, וזה לא בזכות ההגנה של גולדן סטייט. הוא פשוט החטיא זריקות נוחות. גם ראיין אנדרסון, שמתמחה בשלשות, סיים ללא שלשה הערב. אריזה וג׳רלד גרין, כאמור, היו חסרים. ערב קליעה סולידי משלוש של השחקנים המשלימים, היה מסדר לרוקטס יתרון של קרוב ל-30 נקודות ברבע השני. הווריורס צריכים לעשות קצת חושבים, אם וכאשר הם יפגשו אותם שוב, בגמר המערב.

בפינה הישראלית של הטור, נציין שכספי לא קיבל אפילו שנייה הערב. עומרי נותן עונה טובה, כולם יודעים את זה, והעובדה שלא שיחק הערב מצביעה על שני דברים:

1. סטיב קר רצה מאוד לנצח את המשחק הזה.

2. בפלייאוף, כנראה שמספר הדקות של כספי ירד בצורה משמעותית ביחס לעונה הרגילה.

אני מקווה שאני טועה ומגזים, כי אני חושב שכספי הוכיח את עצמו. אני זוכר את ברנדון ראש ומו ספיידס מסופסלים בפלייאוף 2016, למרות שנתנו עונה נהדרת. כמו הרבה מאמנים אחרים, קר מקצר מאוד את הרוטציה בפלייאוף. כולי תקווה שכספי ימשיך לקבל דקות. גם אם לא, לכספי עדיין יש המון מה לתרום. יש עוד 35 משחקים בעונה הרגילה, ויהיו עוד פציעות וימי מנוחה לשחקנים המובילים. יש גם עבור מה לשחק: הווריורס היו שמחים לשמור על המקום הראשון ולהנות מיתרון ביתיות במהלך כל הפלייאוף. כרגע נראה שבוסטון ויוסטון הן היחידות שיכולות להשיג את הווריורס. עומרי עוד ישחק הרבה העונה, ויקבל דקות משמעותיות במשחקים משמעותיים.

אחרי טור קצת נגטיבי, הגיע הזמן לציין את 14 הניצחונות הרצופים בחוץ – הישג סופר מרשים, ואת מסע משחקי החוץ האחרון, שהסתיים במאזן 1-4, כולל ניצחונות חוץ על מילווקי, טורונטו וקליבלנד. המשחק בטורונטו, בו איבדו הווריורס יתרון 27 נקודות וכמעט הפסידו, נתן לנו הצצה למהלך שסטיב קר ישרטט כשהווריורס חייבים סל: פיק-אנד-רול של קארי עם דוראנט. נגד טורונטו זה עבד. יש לשער שנראה את זה שוב העונה, כולל בפלייאוף.

GO WARRIORS

בלי סטף קארי שעדיין מחלים מפציעה בקרסול, התאוששו הווריורס מהתצוגה הרופסת מול הקליפרס, והם עדיין ללא שני הפסדים רצופים העונה. הווריורס הם הקבוצה היחידה בהיסטוריה שסיימה עונה רגילה ללא שני הפסדים רצופים (לפני שנתיים), והשנה הם במאזן 0-9 אחרי הפסד. על הדרך, הם כבר עם 11 ניצחונות חוץ רצופים. הרצף שכן נשבר הערב שייך לקליי: אחרי 95 משחקים רצופים עם לפחות שלשה אחת, תומפסון סיים את הערב עם 0 מ-2 לשלוש, כששתי הזריקות שהוא לקח היו קשות ואפילו לא קרובות להכנס. אחת הייתה איר-בול. לא נורא. עדיין, מדובר ברצף השלישי באורכו בהיסטוריה, ואפשר להתנחם בניצחון איכותי על קבוצה חזקה.

הווריורס נתנו שלושה רבעים של הגנה טובה. משחק נפלא בהתקפה של דוראנט השלים את החסר, ועזר לווריורס להתגבר על רבע שלישי מחריד. הווריורס היו ראשונים לברוח, בעזרת שלשה כמעט מהחצי של ניק יאנג, שהעלה את הווריורס ליתרון 9 עם הבאזר של סוף הרבע הראשון. משחק המסירות החכם נמשך ברבע השני, ולמחצית ירדו הווריורס ביתרון 14. הרבע השלישי, כאמור, היה מזעזע. הבאקס ניצחו אותו 17-33, כשהם קולעים 6 מ-8 לשלוש. כמה שלשות קלעו הווריורס ברבע הזה? טוב ששאלתם. 0 מ-4. לא נעים. רבע אחרון חזק, בעיקר בהגנה, עשה את ההבדל והביא את הניצחון.

למילווקי קבוצה צעירה, אתלטית ומוכשרת, אבל קשה לי לראות אותם מנצחים את המזרח. חסר להם ניסיון, חסרים להם עוד שניים שלושה שחקני רוטציה איכותיים, ובעיקר חסרות להם שנתיים-שלוש של התקדמות מקצועית של אנטטקומפו. הגריק-פריק גבוה אפילו קצת יותר מדוראנט, אתלט מפחיד, כישרון היסטרי, ואם הוא ימשיך להתפתח כשחקן הוא יסיים את הקריירה כאחד הגדולים אי פעם. כרגע, הקליעה מבחוץ עדיין לוקה בחסר, והוא צריך ללמוד איך לעשות את השחקנים מסביבו טובים יותר. כרגע, לברון, דוראנט, וקוואי לאונרד (כשהוא בריא) עולים עליו לאין שיעור. דוראנט טען שיאניס יכול להיות השחקן הגדול אי פעם. אני לא בטוח, אבל פוטנציאל יש בשפע.

נחזור לווריורס. בלי קארי, הקבוצה שייכת לדוראנט. אחרי 40 נגד הקליפרס, קלע דוראנט 26 באחוזים טובים, ו-5 נקודות גדולות שלו ברבע הרביעי עזרו לווריורס לברוח בדיוק בזמן הנכון. ראינו הרבה אחד-על-אחד של דוראנט ואנטטקומפו הערב, וזה קצת הזכיר את סצנת הסיום של ״עולם היורה״: שני ענקים נלחמים ביניהם, וכל מה שיש לבני התמותה הרגילים לעשות זה להביט בהשתאות. ברוב המקרים ידו של דוראנט הייתה על העליונה הערב. אנטטקומפו מצויין עם הגב לסל, והוא יודע להתקיף את הטבעת בצורה אגרסיבית, אך אין לו עדיין את הטכניקה ויכולת הקליעה של KD. הקליעה של דוראנט מהפוסט היא נשק סופר-אמין, והדרך בה הוא עוקף את השומר שלו ב״קרוס-אובר״ צריכה לגרום לרוב הגארדים בליגה לקנא. 20,000 נקודות חגג דוראנט השבוע. לברון ודוראנט הם היחידים בדורנו שיש להם סיכוי לקרוא תיגר על השיא של קארים.

מי שסובל יותר מכל כשקארי לא כשיר הוא קליי תומפסון. KD יכול לסדר לעצמו קליעה נוחה מתי שהוא רוצה, נגד כל שומר בליגה. שאר השחקנים לא מקבלים את תשומת הלב שקליי זוכה לה. כשקארי על הספסל, שומר אחד נצמד לקליי ולא עוזר לאף אחד. ארבע על ארבע. כשקליי כבר מקבל את הכדור, הוא לא חופשי וחייב לנסות ליצור לעצמו מצב קליעה. הגובה שלו מאפשר לו לזרוק מעל רוב השומרים, אבל לרוב אלו זריקות קשות. קר מנסה לייצר לו זריקות ע״י חסימות ללא כדור, אבל חילופים מהירים בהגנה, ויכולת מוגבלת יחסית של קליי להוריד את הכדור על הריצפה אחרי שקיבל אותו, מגבילות את האופציות שיש לו. כשקארי על המגרש, קליי מקבל זריקות חופשיות לשלוש בהתקפה מסודרת ובמתפרצות. אני בטוח שתומפסון כבר לא יכול לחכות שאחיו למשפחת ספלאש יחזור. אולי מחר בטורונטו?

משחק נהדר היה הערב ללוני. הוא שינה את המשחק ברבע הראשון, בעיקר בהגנה, אבל איזו התקדמות הוא עשה מבחינה התקפית! לפחות פעמיים ראיתי אותו בתפקיד דריימונד: חוסם על קשת השלוש, מקבל מסירה, תוקף את איזור הצבע כדי למשוך את ההגנה, ומוצא שחקן חופשי לליי-אפ. לא ידעתי שקוון לוני יודע למסור ברמה כזו. הוא יקבל עוד הרבה דקות העונה. הנה מה שעשה לוני הערב: 9 נקודות, 8 ריבאונדים, שלושה אסיסטים, חסימה ו-100 אחוזי קליעה מהשדה.

הווריורס, למרות פציעות מרובות העונה, נהנים מהמאזן הטוב בליגה. כמו רוב האוהדים, אני מאוד אופטימי לגבי הסיכויים שלהם להגן על התואר. עם זאת, אני רוצה להתייחס לשתי נקודות תורפה, של שני שחקנים נפלאים: דריימונד גרין ואנדרי איגודלה. נתחיל עם דריימונד.

יש להקדים ולאמר את מה שכולם יודעים: דריימונד שחקן ענק. אחד השומרים הגדולים אי פעם (לדעתי: השומר הקבוצתי הטוב אי פעם), שחקן סופר חכם שרואה שני מהלכים קדימה יותר מכל האחרים, ריבאונדר ומוסר נפלא, ומעבר לכל: שחקן תחרותי ברמה קיצונית, שיעשה הכל כדי לנצח. אחרי כל המחמאות, אני רוצה להתרכז בנקודת התורפה היחידה שלו: קליעה מבחוץ. הערב, שלשה של דריימונד גרין, פחות משתי דקות לסיום, העלתה את הווריורס ליתרון 10, ולמעשה גמרה סופית את המשחק. אבל מה היה לפני זה? 1 מ-4 הערב לגרין מעבר לקשת, כך שעד לאותה זריקה היה עם 0 מ-3. ולפני זה? 0 מ-6 נגד הקליפרס, 2 מ-6 נגד דנבר, 1 מ-2 נגד הקליפרס, 0 מ-3 נגד יוסטון… בסה״כ גרין לוקח השנה 3.8 שלשות למשחק וקולע אותן בפחות מ-32%. כשהוא באיזור הצבע, האחוזים שלו טובים בהרבה. בדר״כ הג׳אמפ מחצי מרחק, נשק בו הוא ממעט להשתמש, עובד לא רע בכלל. טוב יעשה גרין אם יצמצם את כמות השלשות שהוא לוקח, בעיקר כשיש עוד הרבה זמן על שעון הזריקות.

עם איגודלה הבעיה קצת יותר קשה. אני מאוד אוהב את אנדרי. שחקן מאוד חכם, שומר מצויין, ופעם, בעברו, היה סקורר: בפילדלפיה, במשך 4 עונות רצופות, סיים עם למעלה מ-17 נקודות למשחק בממוצע, כולל 19.9 למשחק בעונתו הרביעית בליגה. בעונתו האחרונה בפילי היה עם 39.4% לשלוש. מעולם הוא לא ירד מ-30% מעבר לקשת בעונה. את העונה הקודמת הוא פתח בצורה חלשה בכל מה שקשור לקליעה, אולם אח״כ השתפר. אני מחכה לשיפור הזה גם העונה, אולם הוא עדיין לא הגיע. אף אחד לא מצפה ממנו לקלוע 15 נקודות בגולדן סטייט. בשביל זה יש את סטף, קליי ו-KD. בשלוש השנים האחרונות הוא תרם בין 7 ל-8 נקודות למשחק בממוצע, וזה עבד טוב, כי האחוזים היו טובים: בסביבות ה-50% מהשדה ו-35% לשלוש. השנה, נראה שאם הוא לא מסיים בדאנק הכדור לא יכנס. בעיקר הדברים קשים בכל מה שקשור לקליעה מבחוץ: אנדרי לוקח כמעט 2 שלשות למשחק, אבל מדייק בפחות מ-24%! שלא כמו סטף, קליי ודוראנט, השלשות שהוא לוקח חופשיות לגמרי, על קו השלוש, ללא יד של שומר. אני לא יודע אם זו בעיה של ביטחון, כושר, או משהו אחר, אבל יש לשער שבפלייאוף, בסופם של משחקים צמודים, איגודלה יהיה על הפרקט יחד עם ארבעת האולסטארים של הווריורס. אם הוא לא יהווה איום ממשי בהתקפה, יהיה הרבה יותר קשה לכל האחרים לקלוע.

כספי לא היה כשיר הערב, עקב כאבים בגב, GET WELL SOON, עומרי! אין זמן לנוח. מחר משחק קשה בטורונטו, שאמנם חסרה את לאורי, אבל גם בלעדיו הצליחה לפרק לגורמים בקלות מדהימה את החבורה של לברון השבוע. יש להם הרבה צעירים רעבים, והם יהיו מוכנים. יומיים לאחר מכן הווריורס יבקרו בקליבלנד.

GO WARRIORS