החמיצו הזדמנות: הפסד לווריורס בפורטלנד

בערב שבו יוסטון הפסידה בטורונטו, יכלו בגולדן סטייט להצמד אליהם בעמודת ההפסדים, אבל ללא קארי, איגודלה, ווסט, מקאו ובל, לווריורס לא היה מספיק כוח אש מול הבלייזרס הלוהטים, שנהנים כעת מהרצף האקטיבי הארוך בליגה, עם 9 ניצחונות.

קווין דוראנט לבדו הספיק כדי לגנוב ניצחון מול הספרס הפצועים אמש, אבל מול פורטלנד בכושר הנוכחי זה מעט מדי. 50 נקודות היו לקווין בהפסד הקודם בפורטלנד, לפני כחודש. הערב הוא המטיר 40 נקודות על הגנת הבלייזרס, ושוב באחוזים מצויינים, אך חוץ ממנו ומקליי (25 נקודות) אף אחד לא היה איום ממשי. הווריורס רדפו אחרי הבלייזרס כמעט כל המשחק, ולמרות הפער בסיום (108-125 לבלייזרס) המשחק היה ברובו צמוד.

אחרי שפורטלנד ברחו ליתרון 15 בתחילת הרבע השני, קווין דוראנט חזר והווריורס החלו לנגוס ביתרון, עד ל-2 הפרש בלבד. ריצת 2-9 בשתי הדקות האחרונות של הרבע השני העלתה את המארחים ליתרון 9. הרבע השלישי הסתיים בצורה קשה אף יותר: ריצת 0-10 של פורטלנד העלתה אותם ליתרון 4 אחרי שהווריורס היו ביתרון 6, הגדול שלהם במשחק. 9 דקות לסוף הפיגור עדיין היה מינימאלי, נקודה בלבד, אך הסוף היה שייך כולו למקולום, לילארד וחבריהם, שניצחו בצדק.

כל אחד מחמשת החסרים היה יכול לתרום הערב. על קארי אין צורך להרחיב. איגודלה ומקאו היו חסרים, בעיקר בהגנה, במאבק מול שחקני הכנף והקו האחורי של פורטלנד.  לילארד ומקולום שוב היו נפלאים עם 58 נקודות, והערב הם גם קיבלו הרבה עזרה. ווסט ובל היו חסרים, שוב בעיקר בהגנה, במאבק מול אד דייויס, שפשוט הרג את הווריורס מתחת לסל עם 15 ריבאונדים, מתוכם 7 בהתקפה.

יוסטון הפסידה הערב בטורונטו, אחד האולמות הביתיים בליגה, במה שהיה עבורם משחק שלישי בארבעה ימים. הטבלה מראה פער של חצי משחק מגולדן סטייט, אבל היא משקרת: הפער הוא שני משחקים. הרוקטס צריכים להפסיד שני משחקים יותר מהווריורס כדי לרדת למקום השני. כמו שהרוקטס משחקים לאחרונה, קשה לראות אותם מפסידים יותר משני משחקים בשארית העונה, כך שכדי לסיים ראשונים הווריורס צריכים לנצח פחות או יותר מעכשיו עד לסוף העונה. כשקארי פצוע, קשה לראות איך זה קורה. המסקנה המתבקשת: הווריורס יסיימו במקום השני במערב, ואין טעם לסחוט את השחקנים כדי להאבק על מיקום בפלייאוף. צריך להיות מאוד זהירים וסבלניים עם הפציעה של קארי, וצריך לתת לשחקנים לנוח. העונה האמיתית מתחילה בחודש הבא.

מצד אחד, קל להסתכל על חצי הכוס הריקה: הווריורס כנראה לא יהנו מיתרון הביתיות בגמר המערב, והרוקטס נראים מפחידים, איום ממשי. מצד שני, עם כל הפציעות שהיו לווריורס העונה, הם במאזן מעולה (15-51), רק הפסד אחד יותר מהקבוצה עם המאזן הטוב בליגה. אם וכאשר הם יהיו בהרכב מלא, הם עדיין פיבוריטיים. עד כדי כך הם טובים. אבל כמו הרבה אוהדים אחרים, אי אפשר שלא לנסות ולחפור כדי למצוא קצת פסימיות. חוצמזה, כמה משעמם זה לספר כל היום עד כמה הווריורס טובים. בואו נעביר קצת ביקורת, זה הרבה יותר מעניין.

נתחיל עם פצ׳וליה. זאזה פצ׳וליה. הבחור יודע לחסום לקלעים, וקולע קליעות עונשין, אבל הוא מתקשה מאוד מול שחקנים גבוהים וזריזים ממנו, בעיקר בהגנה. סטיב קר נישל אותו מהחמישייה הפותחת, ונראה שגם בספסל מעמדו הולך ויורד. אחרי רבע שני מחריד הערב, קר סיפסל אותו לחלוטין בחצי השני, בערב שבו הווריורס חסרים כל-כך הרבה שחקנים, זה אומר הכל.

ג׳אוייל מגי. אני מאוד אוהב את החזרה שלו לרוטציה, כל הדרך לחמישייה הפותחת. כל אוהדי הווריורס שדיברתי איתם מסכימים איתי. אי אפשר שלא לאהוב את השחקן הזה. מגי עזר לעצור את הסחף של הפתיחות הנוראיות של הווריורס, שלהזכירכם מעלים בחמישייה הפותחת ארבעה שחקני אולסטאר, כולל שני שחקני MVP שנמצאים בשיא הקריירה שלהם. מגי מתאים לחמישייה הזו כמו כפפה ליד ברבע הראשון, אך הוא כנראה לא אופציה מועדפת ברבע האחרון. כשווסט, איגודלה ובל פצועים, וכשפצ׳וליה ולוני אוכלים קש מול אד דייויס, שם קר את מגי על הפרקט בדקות ההכרעה. 5 וחצי דקות לסיום, בפיגור 7, עשה מגי עבירה מיותרת על זריקה לשלוש, ובהתקפה הבאה קיבל מסירה מדוראנט בתוך הצבע, ובמקום לזרוק מיהר למסור חזרה לקווין, שבינתיים המומנטום גרר אותו מחוץ לקו. קר מיהר להוריד את מגי לספסל, אבל הנזק כבר נעשה, וגם טפיחת עידוד מעומרי כספי לא עזרה לג׳אווייל המתוסכל. עם כל זאת, חובה לציין: מגי שיחק נהדר היום, סיים עם 10 נקודות ב-5 מ-7 מהשדה, והיה השחקן היחיד בגולדן סטייט עם מדד פלוס-מינוס חיובי. שרק ימשיך ככה.

דריימונד גרין. לפני שאתלונן, יש לחזור ולהזכיר: גרין אחד משחקני ההגנה הגדולים בכל הזמנים, אחד השחקנים החכמים בליגה וללא ספק אחד השחקנים הכי תחרותיים שאי פעם שיחקו ב-NBA. אבל לי יש שתי תלונות:

1. שמישהו יגיד לגרין להפסיק למסור מסירות לאורך כל המגרש במתפרצת. זה כמעט תמיד נגמר באיבוד כדור. 7 וחצי דקות לסיום, בפיגור 5, חסם מגי זריקה לשלוש (הפעם זה הצליח לו) והמשיך לרוץ למתפרצת. גרין השתלט על הכדור ומיהר למסור למגי, שבינתיים עבר את קו החצי והיה בין שלושה שחקני פורטלנד. לא היה שום סיכוי למסירה המיותרת הזו. ונגיד שכן? מה אם מגי איכשהו היה משתלט על הכדור? מה הוא היה עושה איתו באמצע המגרש, תוך כדי ריצה, מוקף בשחקני יריב?

2. גרין כבר הוכיח שהוא יכול לקלוע מעבר לקשת. בעונת 2015-2016 הוא קלע בכמעט 39%, אבל העונה הוא קולע בפחות מ-30%, הכי גרוע מאז עונת הרוקי שלו. קר צריך להגביל אותו ל-2 החטאות מקסימום מעבר לקשת בכל משחק. 1 מ-3 לגרין הערב לשלוש, לכאורה בסדר, אבל פשוט נמאס לראות אותו משליך לבנים מהטווח הזה. שיתקוף את הטבעת.

קליי תומפסון. יכול להיות שאני קצת נסחף, אבל קליי לוקח הרבה זריקות קשות. בעיקר זה קורה כשקארי לא על המגרש, ובמשחק כמו הערב זה היה בולט לעין. יש מקום לשיפור.

ריבאונד. זו כנראה הבעיה הגדולה ביותר, והיא קיימת גם בהרכב מלא. אם הווריורס לא יקחו אליפות העונה, הבעיה בריבאונד תהיה כנראה אחת הסיבות העיקריות.

זהו. מספיק להיות פסימיים. קארי יחזור תוך שבוע שבועיים מקסימום, עוד מעט מתחיל הפלייאוף, והווריורס בסה״כ במצב מצויין. העונה הזו גם אני מפשל לא מעט, ומעטתי לכתוב, בעיקר בגלל התחייבויות משפחתיות ועומס עבודה. אני מקווה לחזור ולכתוב על רוב המשחקים שנותרו, ובוודאי על הפלייאוף הקרב ובא.

בפינה הישראלית של הטור, נציין שעומרי כספי חזר לרוטציה ושיחק בעיקר בחלקים השניים של הרבע הראשון והשלישי, כשהוא תורם דקות חסרות של איגודלה הפצוע. עומרי תרם נקודת אחת, שני ריבאונדים ושני אסיסטים, אחד מהם, ברבע השלישי, היה מסירה נהדרת מתוך הצבע החוצה לשלשה של דוראנט, שהעניקה יתרון ראשון לווריורס במשחק. יתרון שצמח ל-6 ונעלם מהר מאוד.

ביום ראשון הווריורס במינסוטה.

GO WARRIORS