העונה החדשה מעבר לפינה, ובטרם נצלול למעמקיה, אני רוצה לסגור חוב ישן ולכתוב על גמר המערב של העונה הקודמת, נגד יוסטון. בעיניי רבים, וגם בעיניי, זה היה הגמר האמיתי, ולקליבלנד לא היה באמת סיכוי ממשי מול הווריורס או הרוקטס.
אז נפתח במובן מאליו, כשמדובר על סידרה שהוכרעה במשחק מספר 7: זה היה צמוד מאוד, וכל קבוצה יכלה לנצח. בדיעבד, קל להסתכל על שלוש אליפויות בארבע שנים ולהתחיל נאום ארוך על כמה הווריורס עדיפים על כל השאר, ואיך דוראנט הרס את הליגה. בפועל, הרוקטס היו קרובים כחוט השערה מניצחון בסידרה, ואם אתם חושבים כמו אריק גורדון, רק חוסר מזל (הפציעה של פול) מנע מהם ניצחון. אפשר כמובן להתווכח על מה היה קורה אילו, אבל לא ניתן, לדעתי, לטעון שהאמירה של גורדון מופרכת, בעיקר לנוכח איך ששני המשחקים האחרונים, בהם פול ישב על הספסל, התפתחו. לי באופן אישי קשה לראות את יוסטון מאבדים יתרון כל-כך גדול שני משחקים ברציפות, אם כריס פול כשיר.
אז איפה האמת? האם הליגה נהרסה בגלל הצטרפותו של דוראנט לגולדן-סטייט? האם הווריורס בנו את אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה? האם לשאר הקבוצות באמת אין סיכוי? האמת, לפחות לדעתי, נמצאת איפה-שהוא באמצע. כן, לווריורס יש את אחת הקבוצות הטובות אי פעם, אבל הליגה לא נהרסה. אפילו לא קרוב. עד כמה הווריורס גדולים אפשר להתווכח, ואולי אכתוב על כך בעתיד, אחרי שהקבוצה הנוכחית תתפרק, אבל הסידרה מול יוסטון הוכיחה עד כמה המחשבה שהליגה משעממת וצפויה היא מחשבה מוטעית ביסודה. אתם יכולים לטעון שהווריורס ניצחו למרות שלא היו במיטבם. זה נכון, אבל מי גרם להם לשחק כך? תנו קרדיט לרוקטס, ששיחקו נהדר בשני צידי המגרש. הווריורס, למעט הפציעה של איגודלה, היו כשירים, ובכל זאת היו על סף הפסד. הרוקטס של שנה שעברה, כמו קליבלנד של לפני שנתיים, היו קבוצה סופר-איכותית, לא פחות טובה מהרבה קבוצות שזכו באליפות, כמו לדוגמא הווריורס של 2015.
אם נביט בסגל של שתי הקבוצות, אני חושב שיהיה קשה לטעון שליוסטון יש יתרון. לרוקטס סגל נפלא, אבל לווריורס יש יותר כישרון. אז איך זה כמעט נגמר בהפסד? אפשר להתווכח, אבל אני מייחס את זה למאמן, או יותר נכון לפילוסופיה שלו. שתי גישות התקפיות שונות בתכלית התנגשו בסידרה הזו. סטיב קר, מאמן נהדר בזכות עצמו, בא מהאסכולה של פופוביץ׳, והוא מטיף להנעת כדור, ולויתור על זריקה טובה כדי להשיג זריקה טובה יותר. השיטה הזו הוכיחה את עצמה אינספור פעמים, אבל יש לה חסרונות. בראש ובראשונה מדובר על איבודי כדור. ככל שתמסרו יותר, כך תגדילו את הסיכוי לאבד את הכדור, נקודת התורפה העיקרית של הווריורס בשנים האחרונות.
למייק ד׳אנטוני יש פילוסופיה שונה לגמרי. ד׳אנטוני אוהב לשים את הכדור בידיים של השחקן הכי טוב שלו, ולבודד אותו באחד-על-אחד, רצוי במיס-מאץ׳ אחרי חסימה וחילוף בהגנה. כדי שזה יעבוד היטב, יש צורך בכוכב-על שיכול לגבור על השומר שלו ולקבל החלטה טובה כשההגנה מתכווצת. בניו-יורק זה לא כל-כך עבד, אבל עם סטיב נאש בפיניקס, ועם הארדן ביוסטון, זה עובד כמו שעון. כריס פול נותן לו אופציה נוספת של מקבל החלטות מהטובים בליגה, וכך ד׳אנטוני מקבל 48 דקות של התקפה יעילה.
כדי להתמודד עם התקפה קטלנית שכזו, אני חשבתי שהווריורס צריכים להאבק בחסימה ולהמנע ככל האפשר מחילוף. נו, אז חשבתי. סטיב קר דווקא ניסה את זה, בתחילת המשחק השלישי, אך פתיחה נוראית שכללה שלל ליי-אפס ודאנקים של אריזה גרמה לו לסגת מהר מאוד מהטקטיקה הזו. בסופו של דבר, הפיתרון של קר היה לשחק עם חמישה שחקנים שיכולים לשמור על הארדן או פול, ולכן ראינו הרבה את קוון לוני וג׳ורדן בל, ופחות את פצ׳וליה ודייויד ווסט. עדיין, השיטה של ד׳אנטוני עבדה היטב, לפחות עד הפציעה של פול. אם אני צריך לקבוע מי מבין המאמנים ניצח במלחמת המוחות, אני נחרץ להצביע על מאמן הרוקטס. אם תחשבו על זה, כל המאמנים, בסופו של דבר, מאמינים בפילוסופה הזו, ולראייה אני אצביע על העובדה שכשחייבים סל, בהתקפה המכריעה של המשחק, כל המאמנים, פחות או יותר, מבודדים את הכוכב שלהם ונותנים לו להכריע את המשחק, בקליעה או באסיסט לזריקה חופשית. אני לא ראיתי אף מאמן שולח את השחקנים שלו להתקפה מכרעת עם תרגיל בסגנון: ״נועו בלי כדור וחפשו את השחקן החופשי״. ד׳אנטוני פשוט לוקח את השיטה הזו ומיישם אותה 48 דקות.
הווריורס ניצחו, אבל אל תבלבלו את זה עד כדי ביקורת ל הפילוסופיה של ד׳אנטוני. את הסידרה הכריעו גורמים אחרים, כמו הכישרון העדיף של גולדן-סטייט, הפציעה של כריס פול, וסידרת החטאות מטורפת של הרוקטס מעבר לקשת במשחק המכריע (27 ברצף). בחוכמה שלאחר מעשה, הדבר היחיד שד׳אנטוני אולי היה עושה אחרת זה לתת לכריס פול הרבה יותר מנוחה בעונה הרגילה. מי יודע, אולי אז הוא לא היה מותח את השריר. אני בהחלט מצפה לראות ירידה בדקות של פול העונה, לפחות עד פברואר-מרץ. כריס פול בריא שווה ליוסטון יותר מאשר יתרון ביתיות.
יהיה מעניין לעקוב אחר המאבק בין שתי הקבוצות הללו. אחרי מה שקרה בעונה הקודמת, יש לשער שהשגת יתרון הביתיות היא מטרה משנית עבור שתי הקבוצות, אבל המאבקים הישירים ביניהן, גם בעונה הרגילה, יהיו צפיית חובה לכל אוהד כדורסל.
GO WARRIORS