לראשונה בעידן דוראנט, הווריורס ניצחו את משחק פתיחת העונה שלהם. את העונה האחרונה באורקל ארינה, אחרי 47 שנים באוקלנד, הווריורס פתחו עם טקס חלוקת טבעות אליפות. נציגים של אליפויות קודמות היו שם כדי לחגוג, ואת מירב התשואות קצרו הנציגים של של המאה הנוכחית: ברבוסה מ-2015 ומאט בארנס מ-2017. הקהל עדיין זוכר ואוהב.
לפני המשחק דיברו בעיקר על מצבת השחקנים וכשירותם. על קארי, שהיה כשיר ושיחק, נאמר שהוא סובל מ״TWEAK״, אבל לא גילו היכן. הכתבים משערים שמדובר בקרסול. שון ליוינגסטון, ששיחק גם הוא, היה בספק במהלך היום. דריימונד גרין, שסבל לאחרונה מכאבים בברך והחמיץ את רוב משחקי קדם העונה, הוגבל בדקות שלו, דמרקוס קזינס כמובן עדיין פצוע, ופטריק מקאו לא בסגל, בגלל שההצעה להארכת החוזה שקיבל מהווריורס לא נראתה לו מספקת. ספק אם יחזור לווריורס. במהלך המשחק איגודלה הצטרף לרשימה, ואחרי 10 דקות על הפרקט יצא ולא חזר, עקב כאבים ברגל.
המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה. בלשון המעטה. אוקלהומה ללא ווסטברוק היא לא קבוצת פלייאוף, בטח לא במערב. את מירב הצלחתם הם תולים על משחק בידודים של ג׳ורג׳ ושרודר. כשהם ניסו להניע כדור זה נגמר באיבודי כדור לרוב, 14 במספר, אבל זה כלום לעומת הווריורס, שהעניקו בשמחה את הכדור לשחקני הת׳נדר לא פחות מ-20 פעמים (!), לרוב עקב מסירות עצלות ורשלניות. חלק מזה ניתן לשייך לחלודה של פתיחת עונה, אבל כיוון שזו בעייה מתמשכת, כנראה שזה מה שצפוי לנו גם העונה.
לראשונה אי פעם, עד כמה שאני זוכר, קר העלה בחמישייה את דמיאן ג׳ונס. לפני בל, לפני לוני. לג׳ונס אין את הניסיון שלהם, ובעיקר אין לו את הבנת המשחק של לוני, אבל הוא אתלט מפחיד. הווריורס ניסו להכניס אותו לקצב כבר בהתקפה הראשונה, ושילמו על זה באיבוד כדור של תומפסון, אבל לא הפסיקו. בעיקר דריימונד גרין, ששוב ושוב חיפש את הזווית ל״לוב״. כשזה לא נגמר באיבוד כדור, זה דווקא עבד לא רע. ג׳ונס שומר טוב, והסתדר לא פעם באחד-על-אחד עם אדמס, אבל בכל מה שקשור לחשיבה מהירה בהתקפה, ניכר שהוא בתחילת הדרך. אין לאף אחד ספק מי יהיה הסנטר הפותח כשקזינס יהיה כשיר.
קארי ודוראנט ניראו חדים כבר מהפתיחה. הווריורס עלו ליתרון מהיר ושמרו עליו כל החצי הראשון, שהסתיים ביתרון 10. את הרבע השלישי, החזק שלהם בעונה הקודמת, הווריורס פתחו חלש. פול ג׳ורג׳ התחמם והת׳נדר עלו ליתרון 3. קר לקח פסק זמן, ובהנהגת קארי הווריורס החזירו לעצמם את היתרון, אך לא הצליחו לברוח. המשחק היה צמוד עד לדקה האחרונה, אבל בסופו של דבר, ללא ווסטברוק, לת׳נדר לא היו מספיק כלים כדי לגנוב ניצחון. 100-108 לגולדן סטייט בסיום.
דוראנט סיים עם עם 27 נקודות באחוזים טובים. אמנם 0 מ-5 לשלוש, אבל KD נתן משחק טוב. אהבתי את קבלת ההחלטות שלו, ואיך ששילב את משחק הבידודים שלו בשטף הקבוצתי. בעונתו השלישית בגולדן סטייט דוראנט נראה נינוח מתמיד, מה שלא הפריע לו לזרוק כמה מילים לכיוונו של ווסטברוק, שישב על הספסל, אחרי שחטף לאדמס את הכדור. אף פעם לא מאוחר מדי בשביל קצת TRASH TALK.
גם קארי נראה טוב. בניגוד לפתיחת העונה הקודמת, סטף הזיז את הרגליים היטב בהגנה. לא פשוט לשמור על שרודר, אחד הגארדים הזריזים בליגה. בהתקפה הוא היה נפלא כתמיד. קארי קלע את 5 השלשות הראשונות שלו ללא החטאה, אבל אז הוא נכנס למוד של HEAT CHECK. האחוזים מיהרו להתיישר: 5 מ-9 במשחק כולו. חוץ משלשות קארי ניהל את המשחק כהרגלו: חדר, מסר (9 אסיסטים אבל 3 איבודים), וגם קטף 8 כדורים חוזרים, כולם בהגנה. 32 נקודות ב-36 דקות לסופר-סטאר.
משחק חלש בהתקפה לקליי תומפסון, שסיים עם 14 נקודות באחוזים רעים. בהגנה הוא היה בסדר גמור. גם דריימונד, שבסופו של דבר בילה על הפרקט 32 דקות, תרם בעיקר בהגנה ובריבאונד. בהתקפה גרין בעיקר מחפש את המסירה, וכשכבר הוא זורק זה לא נראה מבטיח: 2 נקודות ב-17% מהשדה… טוב, הוא עדיין חלוד. כשתגיע השעה להגן על התואר, דריימונד יהיה שם כדי להלחם על כל כדור. אני לא מודאג. מהספסל בעיקר ניתן לציין את לוני וליוינגסטון, שתרמו היטב. איגודלה, כאמור, שיחק מעט עקב כאבים. מהמעט שכן ראינו, נראה שהוא ימשיך להעדיף לזרוק כמה שפחות.
כמו כל עונה, גם השנה ישנם כמה דגשים חדשים בשיפוט. דגש יינתן לחסימות נעות, מה שללא ספק יפריע לווריורס, אבל דגש יינתן גם לאחיזה בשחקן שנע ללא כדור, מה שעשוי לעזור מאוד לסטטיסטיקות במשפחת ספלאש. אני אוהב את השינוי של שעון הזריקות אחרי ריבאונד התקפה (14 במקום 24). זה יהפוך את המשחק למהיר יותר, ואת המשחקים הצמודים למרתקים יותר. במשחק עצמו, השיפוט היה חלש, ולא בגלל הדגשים החדשים.
המשחק הבא בעוד יומיים ביוטה, אך אותו אני אחמיץ עקב לוח הזמנים החדש בעבודה, בימי שני ושישי. את המשחקים הגדולים בימים הללו בוודאי אקליט, אבל לא יהיה לי מתי לכתוב עליהם. נו, טוף. טוב שיש חמישה ימים נוספים בשבוע.
GO WARRIORS