או-קיי, הווריורס מתחילים להתחבר, ונראים כמו קבוצת פלייאוף לגיטימית. כל-כך חבל שקליי פצוע, איתו הם היו ברשימה מצומצמת של מועמדות לאליפות. זה היה שבוע נהדר שהתחיל עם ניצחון גדול על פורטלנד ושיא קריירה של סטף עם 62 נקודות, נמשך עם ניצחון מוחץ מול סקרמנטו, והסתיים עם ספליט ביתי מול הקליפרס, מועמדת לגיטימית לאליפות.
שני המשחקים מול הקליפרס היו דומים במידת מה. הווריורס רדפו אחרי הקבוצה האורחת פחות או יותר לאורך כל המשחק, אך בעוד שבמשחק הראשון הקליפרס לא הצליחו לברוח, והפער רוב הזמן היה חד-ספרתי, הערב הקליפרס היו בשליטה מוחלטת והיתרון שלהם הגיע עד ל-22 נקודות, במהלך הרבע השלישי. ריצה מדהימה של 6-34 החזירה את הווריורס לחיים, ובניגוד למשחק הקודם, בו הם השוו את התוצאה 5 דקות לסיום ונכנעו לתצוגת תכלית של האורחת, הערב הם היו בטירוף בהגנה והקליפרס ההמומים לא מצאו תשובה. בסך הכל, ארבעה משחקים טובים מאוד לגולדן סטייט, שנילחמו היטב מול הקליפרס גם במשחק בו הפסידו.
מעבר לניצחונות עצמם, רואים בבירור את ההתקדמות העצומה מתחילת העונה, בשני צידי המגרש. בהגנה, חזרתו של דריימונד גרין שינתה את ההגנה מקצה לקצה. מדהים איך שחקן אחד חכם מצליח לנצח על תזמורת הגנתית שחורקת כל-כך בלעדיו. כמו סייפטי בפוטבול, דריימונד סותם חורים וכמות הזריקות החופשיות שהיריבה מקבלת ירדה בצורה דרמטית. נראה שהוא גם הצליח להכניס רוח קרב בחבריו, ובמשך דקות ארוכות רואים קבוצה רעבה בצד ההגנתי. איזה כיף.
בהתקפה, מספר שחקנים מתחילים להיכנס לגרוב, אבל יותר מכל נראה שהשחקנים החדשים לומדים איך לשחק עם סטף. קארי הוא כלי נשק מיוחד. הוא יכול לסדר לעצמו מצבי זריקה, אך מול העילית של השומרים שה-NBA יכול להציע, במיוחד מול האתלטים והארוכים שבהם, יהיה קשה לו להתגבר פיזית באחד על אחד, מה עוד שלרוב הוא מוצא את עצמו במלכודת של שמירה כפולה. הפיתרון שהפך את הווריורס לאלופים, חוץ מאיומים התקפיים כמו קליי ו-KD, היה לתת לסטף לשחק ללא כדור, כשהוא רץ מסביב ומנסה למצוא שנייה אחת עם מבט פנוי. הרבה פעמים זה היה קורה אחרי שקארי עצמו התחיל את המהלך, מסר ורץ מסביב עד שהכדור הגיע אליו בחזרה. גרין, איגודלה, בוגוט, פצ’וליה, ועוד רבים וטובים שהיו במערכת, ידעו לחסום במקום הנכון ולמסור בשניה הנכונה כדי לסדר לקארי שבריר של שנייה עם מבט נקי לסל. זה כל מה שהיה צריך כדי לאפשר לקלעי הטוב בהיסטוריה לאמלל הגנות שוב ושוב. ככל שהעונה מתקדמת, אנו רואים יותר ויותר את הווריורס עובדים ביחד כדי לסדר לסטף מצבי קליעה. עדיין, לעיתים אפשר לראות את קארי מתוסכל אחרי שלא קיבל מסירה למרות תנועה מוצלחת ללא כדור, אבל ממשחק למשחק רואים שיפור במגמה הזו, וקארי קולע בהתאם: 9 שלשות מ-14 נסיונות הערב, מול אחת ההגנות הטובות בליגה.
אי אפשר שלא לדבר על אנדרו וויגינס. עוד מוקדם לסיכומים, אבל כרגע זה נראה כמו סיפור הצלחה. וויגינס נראה מחובר, מלא ביטחון, מקבל החלטות טובות ואפילו משחק הגנה נהדרת. את זה שהוא אתלט אדיר עם פוטנציאל התקפי בשמיים ידענו כבר מזמן. השבוע, נראה שוויגינס נכנס לטופ של הקריירה שלו, ואלו חדשות נהדרות לווריורס. רק שימשיך ככה.
דריימונד גרין. המקטרגים ידברו על 4 נקודות ואיירבול מהשלוש, אבל חוץ ממה שקשור לקליעה, דריימונד מחבר את כל החלקים ליחידה אחת, והוא עדיין שחקן כדורסל אדיר. לדעתי, מדובר באחד השחקנים החכמים שאי פעם דרכו על הפרקט ב-NBA, ומבחינת הגנה קבוצתית (באחד על אחד יש שומרים טובים ממנו) הוא הגדול אי פעם. שוב ושוב הוא קורא את ההתקפה שני מהלכים לפני כולם. מה שהוא עשה הערב הוא פשוט קונצרט הגנתי. תותח.
קנט בייזמור. אני זוכר אותו בתור שחקן צעיר בווריורס, מנופף במגבות על הספסל, ופה ושם נכנס לשחק הגנה יחד עם דריימונד גרין הרוקי, כשהווריורס היו חייבים עצירה. מדי פעם היה מקבל דקות ארוכות בגארבג’, ואז היה ניתן לראות שלמרות האיכויות האתלטיות, המשחק מהיר מדי עבורו ואין לו עדיין יכולות של שחקן NBA. מאז עברו שנים, בייזמור עבר מספר קבוצות ועשה קריירה יפה, בזמן שהווריורס לקחו אליפויות. השנה הוא הגיע חזרה הביתה, כתוספת מינורית לרוטציה, אבל איזו תוספת נפלאה! בייזמור כבר לא אתלטי כבעבר, אבל עדיין מספיק כדי להשפיע על המשחק. יש לו קליעה אמינה, וקבלת ההחלטות שלו מצוינת. היה לו חלק גדול בחזרה של הווריורס למשחק הערב. הוא עוד יתן תרומה משמעותית השנה. מחמאות מגיעות גם לאריק פסקל, בעוד משחק מצויין, לבראד וונמייקר, עם שתי שלשות גדולות הערב בזמן קריטי, ולדאמיון לי, שמקבל באופן קבוע דקות ברגעי ההכרעה. סטיב קר סומך עליו, ובצדק.
הרבע הרביעי הערב היה שונה. זה נפתח עם קארי על הפרקט – אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שזה קרה בערב שבו סטף מקבל את הדקות הרגילות שלו ללא בעיית עבירות. אולי בגלל שסיים לוהט את הרבע השלישי, אולי בגלל שסטיב קר חשש לאבד את המומנטום, כשיתרון האורחים ירד מ-22 ל-6 בלבד. סטף קיבל את המנוחה שלו דקותיים אחר כך, אבל ברור היה שסטיב קר רצה מאוד לנצח את המשחק. איך אני יודע? כי וויזמן ואוברה לא דרכו על הפרקט ברבע האחרון. לגבי וויזמן, מדובר ברוקי עם עתיד מבטיח, וקר היה צריך נסיון על הפרקט. אבל קלי אוברה הגיע על תקן של כוכב בהתהוות, ו-9 משחקים לתוך העונה זה ברור לכולם שכרגע אין לו טיפת ביטחון בהתקפה. הפיתרון צריך להתחיל בזה שהוא יפסיק להשליך שלשות. הוא מספיק אתלטי כדי להתקיף באופן קבוע את הטבעת. אומרים שקלעי צריך להמשיך ולזרוק, אבל אוברה הוא לא ממש קלעי. נכון, מול הקינגס הוא קלע 4 מ-6 משלוש, אבל בשאר המשחקים הוא 2 מ-39 (!)… אאוץ’. אוברה יצא מתישהו מהבצורת, אבל זה צריך להתחיל בלקיחת פחות שלשות. הפתרון לא נמצא מעבר לקשת, הוא לא קליי תומפסון. בהגנה הוא דווקא לא רע בכלל. אני אוהב את היכולת ההגנתית שלו באחד על אחד, את היכולת שלו לסגור מהר על קלעים, ואת התחרותיות שלו.
ונסיים בנקודה פסימית: רצף קליעות העונשין של סטף נקטע השבוע במהלך הניצחון על הבלייזרס, בו קלע סטף שיא קריירה. 80 קליעות רצופות בסך הכל – שיא עבור קארי ועבור הווריורס.
ביום ראשון טורונטו מגיעה לביקור.
GO WARRIORS