אני ישראלי, אוהד כדורסל מאז שאני זוכר את עצמי. ג’ורדן היה גיבור הילדות שלי, ומאז שפרש החלפתי קבוצות אהודות בהתאם לשחקנים ולמצב הרוח. קצת לייקרס עם קובי ושאק, קצת סקרמנטו עם משחק המסירות המדהים שלה, קצת פיניקס עם סטיב נאש וסטודומאייר הגדול בתורה.
ב 2004, באמצע שנות ה- 30 שלי, עברתי ל San Francisco Bay Area. בתור מי שקם באמצע הלילה לראות כמעט כל משחק NBA שהועבר בשידור ישיר בישראל, שמחתי למצוא באחד מהערוצים המקומיים שידורים של כל המשחקים של ה- Warriors. הימים ימי סטיב נאש ואני אוהד פיניקס, אבל לא אומרים לא ל- NBA בשידור ישיר ב- 7 בערב.
כך התחלתי להיות מעורב ריגשית עם הקבוצה המקומית, גולדן סטייט, Golden State Warriors. ההתחלה, כמו תמיד, היתה קשה. קבוצה של 20 ניצחונות בעונה, הגנה מעוררת רחמים, ומוניטין של אחת מנמושות הליגה. למרות כל זאת, למדתי לאהוב את ה- Warriors. עקבתי אחרי המשחקים, ואף זכיתי להיות נוכח באורקל ארינה (Oracle Arena) מספר פעמים. נהייתי אוהד.
אז הגיע Baron Davis. הקדשתי פוסט לימי “We Believe” העליזים. אחרי שהקבוצה הזו פורקה, תחת הנהלה חדשה, החלה להבנות הקבוצה של סטף קארי. גם לזה הקדשתי פוסט, הכולל הגיגים לגבי הטרייד המפורסם של מונטה אליס.
הקבוצה מאז הפכה לאחת מאריות הליגה. השנה (2016) היא שברה כמעט כל שיא אפשרי. כולם ב- Bay Area פתאום אוהדי הווריורס. לי זה דווקא כיף. יש על מה לדבר עם כמעט כל אחד.
הבוקר קמתי לחדשות מרעישות. קווין דוראנט מצטרף ל- Warriors. חדשות משמחות ללא ספק, אם אתה אוהד Warriors, אבל נראה לי גם שזו נקודת מפנה בהיסטוריה של הקבוצה, ובאופן שהיא נתפסת בעיני אוהדי הקבוצות האחרות. זו נראית לי נקודה טובה להתחיל לשתף את רשמיי ומחשבותיי על ה Warriors ולפתוח בלוג. אני אשתדל לכתוב פוסט אחרי כל משחק, וגם וודאי אתייחס לנושאים אחרים ב NBA, אך כיוון שהעונה זה עתה נגמרה, אקדיש את הפוסט הראשון שלי לתוספת המרשימה של הווריורס מהיום בבוקר.