הליגה חוזרת, וגם אני

אוקיי… חזרתי. אני מקווה.

למעלה משנתיים מאז המאמר האחרון שלי. לא שהפסקתי לעקוב, פשוט נקלעתי לסחרחורת של עבודה בלתי פוסקת, ללא זמן פנוי לכתוב על כדורסל. בשאיפה שהלחץ מאחוריי. הרבה דברים קרו מאז, ולחלקם ארצה להתייחס: מסע ארוך נוסף אל תוך הפלייאוף, פציעות קשות, ההפסד בגמר לטורונטו, התפרקות הקבוצה בקיץ שלאחר מכן, הטריידים של דיאנג’לו ראסל, עונה מסויטת שהובילה לבחירת דראפט גבוהה, משחקי הבועה, הבחירה בג’יימס וייזמן, הפציעה של קליי וההחתמה של קלי אוברה, ועוד, ועוד…

נתחיל דווקא בחדשות היום, אותם שמעתי בדרכי הביתה מהעבודה: השחקן הישראלי השלישי ב-NBA, דני אבדיה, הישראלי שנבחר הכי גבוה אי פעם בדראפט, מקבל חבר חדש, עוד טרם שיחק את משחקו הראשון בליגה: ראסל ווסטברוק. אוי לאוזניים שכך שומעות, ואוי לידיים שכך לא מקבלות כדור. אני יודע מה חלקכם חושבים: הנה עוד אוהד ווריורס, תומך דוראנט ושונא ווסטברוק. לא נכון! כלומר, זה נכון שתמיד חשבתי שקל יותר לאהוב את דוראנט, שבדר”כ עוטה ארשת פנים ביישנית, מאשר את ווסטברוק, שתמיד נראה כאילו בזה הרגע קיבל צו קריאה. כן, זה נכון, אבל אני יודע להפריד בין העדפותיי לדעותיי. לרוב.. בדר”כ… לפעמים. אבל לכל מי שמתייג אותי כשונא ווסטברוק, הנה מה שכתבתי עליו באפריל 2017:

ה-MVP שלי/אריק טל

כן. הכתרתי את ווסטברוק ל-MVP, ככתב הופס. אז למה אני עצוב לראות אותו חובר לאבדיה? כי מאז עברו למעלה משלוש שנים, בהם למדתי עליו עוד כמה דברים. טוב, לא יפה. אז לפני שאתחיל ללכלך, הנה כמה דברים חיוביים על ראסל ווסטברוק: אתלט אדיר, מתחרה חסר פחד, שחקן כדורסל אדיר שיגיע להיכל התהילה. יופי. עכשיו אפשר להעביר ביקורת. נתחיל בשאלה: ווסטברוק שיתף פעולה עם מספר רב של שחקנים בקריירה שלו, כולל לא מעט כוכבים: דוראנט, הארדן, פול ג’ורג, ועוד. האם אתם יכולים לחשוב על שחקן אחד שפרח לצידו של ווסטברוק יותר מאשר במקום אחר? במילים אחרות: כפוינט גארד, האם ווסטברוק עשה אי פעם את חבריו לטובים יותר? האם יש שחקן אחד שאתם יכולים להגיד עליו: “הוא יכול לפרוח עם ווסטברוק לצידו”?

לצערי, ככל שאנחנו נחשפים יותר לווסטברוק כשחקו כדורסל, מגלים יכולת מפוקפקת בקבלת החלטות (תכונה סופר חיונית עבור רכז), נפילת איכות בימי הפלייאוף, ובאופן כללי נוצר הרושם שמדובר יותר באינדבידואל מאשר בשחקן קבוצתי. הדבר האחרון שאבדיה צריך זה חבר לקבוצה שילחם איתו על ריבאונד כדי לרשום טריפל דאבל. טעיתי לא פעם בעבר, הלוואי ואני טועה גם עכשיו. הלוואי ואתבדה.

עוד שלושה שבועות הליגה חוזרת, והמשחק הראשון יפגיש את הווריורס עם דוראנט וברוקלין. אסור להחמיץ.

GO WARRIORS

הפלייאוף מגיע – מחשבות ותחזיות

שוב אלילת הפלייאוף היתה לצידנו בבואה לקבוע את היריבות בפלייאוף. אפילו אם היו נותנים לי בשבועיים האחרונים לקבוע את הדירוג הסופי של הקבוצות במערב, לא הייתי מסוגל לייצר תסריט נוח יותר לאלופה. כל היריבות הקשות בענף השני, של הרוקטס. ללא קארי, יריבה קשה בסיבוב הראשון היתה עלולה להיות סוף הדרך. הווריורס קיבלו מתנה משמיים, ואם הם לא ינצלו אותה הם לא יוכלו לבוא בטענות על הפציעות. ללא קוואי לאונרד, הווריורס צריכים לנצח את הספרס, אפילו כשסטף עדיין פצוע.

בעונת 2014-2015 הווריורס הובילו בבטחה את הליגה. היריבות הכי מסוכנות במערב באותה שנה היו סן אנטוניו והקליפרס. הספרס הפסידו לניו-אורלינס במשחק האחרון של העונה הרגילה (ממש כמו השבוע) וירדו, ברגע האחרון, למקום השישי. התוצאה: הפסד בסיבוב הראשון לקליפרס, שבסיבוב השני נחנקו מול יוסטון. הווריורס לא היו צריכים להתמודד עם אף אחת מהן בדרך לאליפות ראשונה מזה 40 שנה.

בשתי העונות הבאות הווריורס שוב סיימו עם המאזן הטוב בליגה, ונהנו מהעובדה ששתי היריבות הכי קשות סיימו במקומות 2 ו-3 (סן אנטוניו ואוקלהומה ב-2016, סן אנטוניו ויוסטון ב-2017), והן היו צריכות לכתוש זו את זו בטרם התייצבה המנצחת מול גולדן סטייט בגמר המערב. השנה הווריורס נתנו עונה בינונית, לפחות לפי הציפיות, ומצאו את עצמם במקום השני. חמור מכך, סטף קארי נפצע בברך וצפוי להחמיץ את הסיבוב הראשון. איכשהו, דווקא השנה, יצא שהדרך אל גמר המערב מהמקום הראשון הרבה יותר קשה מהדרך עבור המדורגת שנייה. ביוסטון וודאי מביטים על הדירוג הסופי ולא מאמינים. בשביל זה הם עבדו קשה כל השנה?

בענף של יוסטון ניתן למצוא את מינסוטה, אוקלהומה ויוטה. אחת מהארבע הנ״ל תגיע לגמר המערב. מינסוטה הייתה במקום שמבטיח יתרון ביתיות בסיבוב הראשון, עד שנפצע ג׳ימי באטלר. בהעדרו, הדרדרו הטימברוולבס וכמעט איבדו את הכרטיס לפלייאוף. ג׳ימי חזר ממש לקראת הסוף כדי לעזור להם לסיים במקום השמיני. יחד איתו, מדובר בקבוצה מאוד מוכשרת, ממש לא מקום שמיני אופייני.

אוקלהומה, למרות המקום הרביעי במערב, היא כנראה מהקבוצות המאכזבות השנה. פול ג׳ורג׳ וכרמלו הצטרפו, אך בסה״כ המאזן השנה טוב מזה של שנה שעברה רק בניצחון אחד. יותר מכל, השנה הזו של אוקלהומה התאפיינה בחוסר יציבות. לצד הפסדים מביכים לקבוצות חלשות, הוכיחו הת׳נדר שביום טוב הם מסוגלים לנצח כל קבוצה: כולל יוסטון, כולל גולדן סטייט. זה הופך את אוקלהומה ליריבה סופר-מסוכנת בפלייאוף. אם הם היו מסיימים במקום שביעי, לדעתי הם היו פייבוריטים לנצח את הווריורס בלי סטף קארי. עכשיו הם הבעיה של יוסטון.

אם אני אוהד יוסטון, אני מחזיק אצבעות ליוטה במאבק מול אוקלהומה, אבל האמת היא שגם הג׳אז הם יריבה מאוד קשה. יחד עם אינדיאנה הם הקבוצות המפתיעות של העונה, אבל הג׳אז עשו את זה במערב, שזה הרבה יותר מרשים. מעבר לכך, יוטה היא אחת הקבוצות הכי חמות בליגה. יחד עם הת׳נדר, הם היו היריבות הכי מפחידות עבור אוהדי הווריורס. גם הם בצד של יוסטון. איזה מזל!

מה הווריורס קיבלו? סן אנטוניו בסיבוב הראשון, ניו-אורלינס או פורטלנד בסיבוב השני. קבוצות טובות, אין מה לאמר, אבל הרבה פחות מפחידות מהקבוצות בצד של הרוקטס. ללא לאונרד, לספרס אין מספיק כישרון. אם הווריורס יפסידו להם זו תהיה סנסציה. ניו-אורלינס ופורטלנד קבוצות טובות יותר, אבל אם הווריורס יקבלו את קארי לסיבוב השני הם צריכים לנצח. בלעדיו אני לא בטוח שהם פייבוריטים. יש לווריורס שני סיבובים בהם הם צריכים לחזור לכושר משחק של אלופים, לקבל בחזרה את קארי, ולהכניס אותו מהר לעניינים. אם זה יקרה, אפשר לדבר על ניצחון מול הרוקטס. אם זה לא יקרה, כנראה שזו לא השנה שלנו. מה שעשו הווריורס עד כה השנה, לא נראה מבטיח במיוחד.

הנה התחזית שלי לסיבוב הראשון:

יוסטון – מינסוטה

אם יהיה סוויפ במערב, זה כנראה יהיה פה. מינסוטה טובה ומוכשרת, אבל עדיין צעירה. להגנה שלה אין הרבה סיכוי מול הרוקטס. ההימור שלי: 1-4 יוסטון.

גולדן סטייט – סן אנטוניו

מול פופוביץ׳ וללא קארי זה לא יהיה קל, אבל לווריורס עדיין יש יתרון אדיר בכישרון. כולם מדברים על קווין קוק והתרומה שלו בהתקפה, אבל בהגנה הוא מהווה בעיה. מי שעליו הוא יופקד יוכל לחתוך לסל לסיים בלייאפ אחר לייאפ. אני צופה שהוא יקבל דקות מעטות יחסית. ליוינגסטון ואיגודלה ימלאו את החסר. נקודה מעניינת נוספת היא מי ישמור על דוראנט. אם אני פופוביץ׳, אני שם את דג׳ונטה מארי עליו. מארי גארד אתלטי וגבוה, ואני לא רואה אף שחקן אחר בסן אנטוניו שמסוגל להקשות על KD. אנחנו כנראה נחזה בהרבה שמירה כפולה על דוראנט. בצד השני, אם גרין יצליח לשמור של אולדרידג׳ באחד על אחד, הספרס יהיו בצרות. ההימור שלי: 2-4 גולדן סטייט.

פורטלנד – ניו אורלינס

איזה קרב זה הולך להיות. שום תוצאה, מלבד מאבק חד-צדדי, לא תיחשב הפתעה. כשהפליקנס איבדו את קזינס כולם הספידו אותם, אבל הוא פינה את הבמה לדייויס, שחקן איכותי הרבה יותר, שפשוט פרח. התוספת של מירוטיץ׳ אדירה, והוא בהחלט יכול להיות הברומטר של הסידרה הזו. אם מירוטיץ׳ יתן סידרה גדולה ניו-אורלינס יכולה לנצח. ההימור שלי: 3-4 פורטלנד.

אוקלהומה – יוטה

ה-סידרה של הסיבוב הראשון. אני לא יכול לחכות. מצד אחד הכישרון של הת׳נדר, מצד שני חוכמת המשחק של הג׳אז. דו-קרב מאמנים אין פה: ליוטה יש שיטה, לאוקלהומה יש את ווסטברוק. הבעיה של יוטה: השחקן הכי טוב שלהם הוא רוקי, כך שלמרות שהשיטה עבדה ללא דופי בעונה הרגילה, קשה לדעת מה ניתן לצפות מהם בפלייאוף. ההימור שלי: 3-4 אוקלהומה.

טורונטו – וושינגטון

אחלה קבוצה יש בטורונטו, אך הם לא שווים מקום ראשון. צרות בקליבלנד ופציעות בבוסטון פתחו צוהר, והרפטורס השכילו לנצל את ההזדמנות. מנגד, וושינגטון קבוצה מוכשרת ולא יציבה, ולמרות העונה המאכזבת יחסית שלה, לא מעט בגלל הפציעה של ג׳ון וול (שבינתיים חזר), הם יכולים להפתיע ואפילו לנצח בסדרה הזו. ההימור שלי: 2-4 טורונטו.

בוסטון – מילווקי

אחת הסדרות הכי קשות לניבוי, אולי הקשה מכולן. מצד אחד הסלטיקס, שמגיעים פצועים וחבולים אך עדיין ישחקו חזק, מצד שני מילווקי, להם יתרון בכישרון ובאלתטיות, אבל חסרים את מה שיש לבוסטון בשפע: הגנה ורוח לחימה. כיוון שמדובר בפלייאוף, אני נותן עדיפות לכישרון ומהמר על הפתעה: 2-4 מילווקי.

פילדלפיה – מיאמי

מי היה מאמין שהקבוצה הכי חמה בליגה עם תחילת הפלייאוף תהיה פילדלפיה. עוד סדרה שקשה לניבוי. אם הסיקסרס יצליחו להביא את המומנטום שלהם לפלייאוף הם צריכים לנצח. הבעיה היא הניסיון של מיאמי. כיצד יגיבו הסיקסרס אם יקלעו לפיגור בסידרה? הרבה שאלות פתוחות. ההימור שלי: 3-4 פילדלפיה.

קליבלנד – אינדיאנה

כאן מה שיקבע היא היכולת של קליבלנד. איזה קליבלנד ניראה? אם הם יממשו את הפוטנציאל שלהם זה יגמר מהר מאוד. אם לא, אינדיאנה יכולה לנצח משחק אחד או שתיים. ניצחון של הפייסרס בסידרה כולה יהיה הפתעה מוחלטת. ההימור שלי: 0-4 קליבלנד.

ביום שבת זה מתחיל.

GO WARRIORS