בשנה שעברה ה-Warriors שברו לא מעט שיאים בעונה הרגילה. אחד מהם: הקבוצה הראשונה אי פעם שמסיימת עונה כאשר שום יריבה לא מצליחה לנצח אותם יותר מפעם אחת. התענוג הזה כבר לא יחזור השנה: ממפיס כבר ניצחה את הווריורס פעמיים בשני מפגשים העונה, וההפסד הערב כאב במיוחד.
במשך שלושה רבעים הווריורס שיחקו נהדר. קארי נתן רבע שלישי ענק שהזכיר את העונה הקודמת, והיתרון של גולדן סטייט תפח עד ל-24 נקודות. הגריזליס דווקא שיחקו טוב, אולם כל שלושת הסקוררים של גולדן סטייט היו חמים ונראה היה שהניצחון מונח בכיס. ואז הגיע הרבע הרביעי, שניפתח ביתרון 19 לווריורס. אחרי שלושה רבעים של כדורסל קשוח מול קבוצת כדורסל קשוחה כמו ממפיס, עלו ה-Warriors לפרקט רכים ועלובים. הם הציגו משחק נירפה ומפוחד וקיבלו נוק-אאוט. הגריזליס פתחו את הרבע בריצה של 0-7 תוך פחות משתי דקות. 6 קליעות עונשין רצופות העלו את הווריורס ליתרון 18 ואז באה ההתפרקות הסופית: תוך פחות מ-3 דקות הגריזליס רצו 0-16 ופשוט השפילו את הווריורס לעיני הקהל הביתי. מה לא ראינו: בחירת זריקות קטסטרופאלית, איבודי כדור זוועתיים, טיילת בהגנה, כניעה טוטאלית בריבאונד, ועוד, ועוד…
הנה כמה נתונים על הרבע הרביעי: רק שחקן אחד של גולדן סטייט קלע סל שדה (קארי עם 2 מ-5), כל השאר: 0 מ-8. ה-Warriors קלעו 9 מ-16 מהעונשין, כשדוראנט מחטיא שלוש זריקות עונשין רצופות, וקליי 0 מ-2 מהקו. 5 איבודי כדור לווריורס, אחד לגריזליס. להמשיך? בבקשה: אפס אסיסטים לגולדן סטייט ברבע הרביעי. אפס! להזכירכם: הווריורס במקום הראשון הליגה בקטגוריה הזו, בהפרש ניכר מכל האחרות, עם 31.2 למשחק! פשוט לא ייאמן. אבל יותר מכל הסטטיסטיקות הנ”ל, מה שראיתי זו קבוצה מפוחדת שאין לה מושג מה היא רוצה. הווריורס, לפחות עד שיוכח אחרת, הם קצת… איך לאמר את זה… לוזרים. לפני שאתם שולחים אותי לבית חולים לחולי נפש, אני צריך להסביר.
נתחיל במה שכולם יודעים: הווריורס הם הקבוצה הכי טובה הליגה, ויעידו על כך המאזן שלהם ואינספור סטטיסטיקות שונות ומשונות. אין שום קבוצה ב-NBA שיש לה כישרון שמתקרב לקבוצה מאוקלנד. מסיבה זו רוב משחקי הווריורס מוכרעים בשלב מוקדם יחסית, לעיתים קרובות עוד ברבע השלישי. מעט מאוד משחקים של גולדן סטייט היו צמודים בדקה באחרונה, וכאן מתחילה הבעיה. במשחקים הצמודים שהווריורס ניצחו, הם עשו זאת בהגנה. כשאני כותב “הם” אני בעצם מתכוון לדריימונד גרין. שלושה משחקים הוא ניצח עבור הווריורס העונה במהלך הגנתי מכריע: נגד מילווקי, ניו-אורלינס ואטלנטה. בצד בשני של המגרש היו לווריורס מספר הזדמנויות להכריע משחק עם הבאזר העונה. כמה מהם הסתיימו בסל ניצחון? אפס. מה עשו הווריורס הערב, בסוף הרבע הרביעי, עם 7.4 שניות ואפשרות להכריע את המשחק? לא הרבה. אני לא יודע איזה תרגיל שרטט קר בפסק הזמן. אין ספק שהוא סידר תרגיל לקארי, שהיה השחקן הטוב של הווריורס הערב, והיחיד שלא רעדו לו הידיים ברבע האחרון. מה שיצא מזה היה זריקת התאבדות כמעט מחצי מגרש.
בעונה הקודמת, לצד הרבה משחקים בהם הווריורס דרסו את היריבות, היו לא מעט משחקים אותם ניצחו הווריורס עם מהלכי התקפה גדולים, עם סלי ניצחון או סלים שכפו הארכה עם הבאזר. קארי, קליי, גרין, אפילו איגודלה: כולם קלעו סלי קלאץ’. העונה זה נגמר באיבודי כדור, זריקות גרועות ו\או סתם החטאות. זאת ועוד: הווריורס ניצחו הרבה משחקים בעונה הקודמת כשהם חוזרים מפיגור גדול. אני לא זוכר אפילו מקרה אחד כזה העונה. אם הצלחתם לעלות ליתרון גדול מול גולדן סטייט העונה, תסיימו את המשחק עם ניצחון. ההיפך דווקא כן קורה: הווריורס איבדו יתרון 18 נקודות הערב פחות מ-8 דקות לסוף, נגד קליבלנד הם איבדו יתרון 14, 9 וחצי דקות לסיום, וגם במשחק במילווקי הם נחנקו ואיבדו יתרון מבטיח, לפני שגרין סידר להם ניצחון בהגנה.
ללא ספק יש פה בעיה. הבשורות הטובות הן שחומר השחקנים הקיים מכיל כמות מעוררת קינאה של ווינרים מוכחים: קארי, דוראנט ותומפסון קלעו לא מעט סלי ניצחון עם הבאזר בקריירה שלהם. אין שום סיבה שזה ייפסק העונה. לווריורס גם יש מאמן נפלא, חכם ובעל מוח כדורסל חריף. אני משוכנע שהוא ימצא פיתרון. הנה מספר מחשבות ודרכי פיתרון:
1. צריך זמן. זוכרים את העונה הראשונה של לברון במיאמי? בתחילת העונה היו להם אחוזי קליעה מחרידים ברגעי קלאץ’. לוקח זמן להרגיש נוח: קארי ותומפסון צריכים להתרגל למנהיג חדש בקבוצה, וגם לכוכב על כמו דוראנט לוקח זמן להרגיש בעל-בית, בעיקר כשלצידו MVP מכהן. עם קצת סבלנות יכול להיות שהכל יסתדר.
2. צריך לקבוע היררכיה. עד עכשיו ברוב המהלכים המכריעים סטיב קר הלך אל דוראנט. הערב אל קארי. אפשר להבין, במיוחד כשדוראנט לא מפסיק להחטיא וקארי היחיד שמשחק עם ביטחון… אבל! – דוראנט הוא היחיד בקבוצה, ואחד השחקנים היחידים בליגה, שתמיד, אבל תמיד, יכול לסדר לעצמו מצב קליעה טוב. דוראנט לא תמיד יקלע, אבל השילוב של הגובה, הזריזות ויכולת הקליעה שלו הופכים אותו לבלתי שמיר (יש מילה כזו?) – בפוטנציה, הוא תמיד יכול להגיע למצב קליעה נוח. אני מציע שסטיב קר יכריז עליו כעל אופציה ראשונה. זה לא אומר שהוא יהיה זה שתמיד יקח את הזריקה, אבל זה קודם כל צריך לעבור בידיים שלו.
3. צריך גמישות. לכל תרגיל מכריע צריכות להיות שתיים-שלוש חלופות, במקרה של לחץ, שמירה כפולה או התפתחות לא צפויה. הערב נראה היה שהווריורס התעקשו ללכת אל קארי, למרות הלחץ שהגריזליס הפעילו עליו. צריך אופציה ‘ב’ ואופציה ‘ג’. הגריזליס ידעו שהכדור ילך לקארי.
4. צריך תרגילים יותר טובים. זו כבר השערה בלבד – אני לא באמת יודע אילו תרגילים יש לווריורס עבור מהלך אחרון ואיך סטיב קר מכין את השחקנים. אולי הכל בעיה של ביצוע קלוקל? בכל מקרה, סטיב קר הוא מאמן מבית מדרשו של פופוביץ’ – מאסטר בתכנון של מהלכים כאלו. בהצלחה!
לא דיברתי על ההארכה… האמת שאין הרבה מה להגיד. ממפיס התייצבה לחמש הדקות הנוספות עם המון ביטחון. היחיד שהראה לב בווריורס היה דריימונד גרין, וזה לא היה אפילו קרוב בשביל להספיק. חוץ ממנו, אף אחד בגולדן סטייט לא האמין שניתן לנצח. 119-128 לממפיס, למרות 40 נקודות של קארי.
המשחק הבא נגד ממפיס יהיה עוד למעלה מחודש. זה יהיה מבחן אופי לווריורס: האם הם יכולים להתמודד עם קבוצת כדורסל קשוחה כמו ממפיס? עד אז, יש עוד כמה נקודות ציון: ב-16 לחודש לברון וחבורתו באים לביקור, ב-20 לחודש הווריורס משחקים ביוסטון. שתי הקבוצות הללו כבר ניצחו את הווריורס העונה. בינתיים, ביום ראשון הווריורס מצפינים לסקרמנטו. את הפוסט הזה פתחתי בסיפור על שיא מהעונה הקודמת שלא יחזור העונה. הנה עוד שיא מהעונה הקודמת: הווריורס בשנה שעברה הם הקבוצה היחידה בהסטוריה של ה-NBA שסיימה עונה רגילה ללא שני הפסדים רצופים. הפסד בסקרמנטו יסיים את הרצף הזה.
GO WARRIORS
