יומן פלייאוף: השריקה ששונתה

מי שראה את המשחק כבר יודע: 35 שניות לסיום, כשהווריורס בפיגור 2, חדר קווין דוראנט לאזור הצבע, לברון בא לעזור כדי לסגור את הנתיב לסל, והשניים התנגשו. השריקה מיהרה לבוא, וכולם הסיטו את מבטם לשופט לראות אם זו עבירת מגן או תוקף. אחרי היסוס של שניה או שתיים, סימן השופט: עבירת תוקף. תחת הנתונים הללו, מותר לשופטים לבדוק את ההילוך החוזר כדי לראות אם לברון היה או לו היה בתוך הקשת הקטנה בה אי אפשר לקבל עבירת תוקף. בצפייה חוזרת ניתן לראות כי לברון בבירור היה בחוץ, כלומר: באיזור בו עבירת תוקף היא שריקה לגיטימית. כשחזרו השופטים מבדיקת ההילוך החוזר הם סימנו לעבירת מגן, משום שלטענתם לברון לא הגיע בזמן כדי לחסום את הנתיב לסל, ודוראנט קיבל שתי זריקות עונשין. גם את הסוף אתם כבר יודעים: קליבלנד לא ניצלה את ההזדמנויות הנוספות שהיו לה לנצח, והובסה בתוספת הזמן.

וואו. כל כך הרבה דברים לדבר עליהם. עדיין לא כתבתי על הסידרה מול יוסטון, וגם לא התייחסתי לשליטה הנמשכת של לברון במזרח, אבל אני חייב להתייחס תחילה לשריקה הזו, שכל ערוצי הספורט מרבים לדבר עליה מאז שנגמר המשחק, לפני כשעה.

ABC, הרשת ששידרה את המשחק, מחזיקה בשופט בדימוס באולפן, והם מרבים לראיין אותו, הן בשידור חי והן אחרי המשחקים, כדי להתייחס לשריקות שנויות במחלוקת. בזמן שהשופטים היו בהתייעצות, אמר השופט/פרשן כי הם בודקים אם לברון הגיע בזמן ואם היה מחוץ לקשת שמתחת לסל. באותה עת, כשכולם סברו שהשריקה לעבירת תוקף לא תשונה, אמר השופט/פרשן כי זו שריקה קשה וגבולית, אך נראה לו שלברון הגיע בזמן ולכן זו עבירת תוקף.

אחרי המשחק, אותו שופט/פרשן התראיין שוב והסביר כי כדי לבדוק הילוך חוזר, צריך להיות ספק אם השחקן המגן דרך בתוך הקשת או לא. אבל, וזה אבל גדול, ברגע שבודקים, מותר גם להתייחס לשאלה האם המגן הגיע בזמן לנקודה, ואם לא, מותר להם לשנות את החלטתם. כשהיקשו עליו המראיינים, הוסיף השופט שרק שני הדברים הללו ניתנים לבדיקה, וכי אלמנטים נוספים כגון צעדים, או עבירה של שחקן אחר, לא ניתן לבדוק. עוד הוסיף השופט/פרשן כי לדעתו לברון הגיע לנקודה אחרי שדוראנט התחיל את תנועת הזריקה, או לפחות באותו הזמן, וכשיש ספק זה תמיד עבירת מגן. להזכירכם, זה אותו שופט/פרשן ש-30 דקות קודם לכן סבר שלברון הגיע בזמן כדי לסחוט עבירת תוקף.

יש כאן הרבה דברים מטרידים, ואני אפילו לא מתכוון להתייחס לשופט בדימוס שמשנה את חוות דעתו המקצועית כדי לגבות את חבריו השופטים. איפה נתחיל? נתחיל עם העובדות: היתה או לא היתה עבירת תוקף? ובכן, אני חייב לציין שמזוויות מסוימות זה נראה כמו עבירה של דוראנט, ומזוויות אחרות עבירת מגן של לברון. מה שאפשר להגיד ללא צל של ספק הוא שמדובר בשריקה גבולית, מאוד קשה לשיפוט, וכל צד יכול לראות עצמו מקופח אם השריקה לרעתו. עובדה נוספת היא שבמקרים בהם ההילוך החוזר לא מספק הוכחה חותכת וחד משמעית, השריקה נשארת על קנה ולא אמורה להשתנות. עוד עובדה ברורה לכל היא שאם השופטים לא היו משנים את דעתם, קליבלנד היתה בעמדה מאוד מאוד נוחה וקרובה לניצחון. מכאן והלאה, הכל פרשנות, ולהלן הפרשנות שלי:

תמיד טענתי כי שיטה ההילוכים החוזרים לוקה בחסר, כי מותר לבדוק רק משהו ספציפי. כמה פעמים ראינו את שחקן עולה לשלשה, סוחט עבירה, והשופטים הולכים לבדוק אם דרך על קשת השלוש כדי לוודא כמה זריקות עונשין הוא מקבל? כמה פעמים ראינו בהילוך החוזר כי השחקן התוקף קפץ אל תוך הגוף של השחקן המגן, או שלח רגל לעברו, וזו בעצם עבירת תוקף? אינספור פעמים. מה הבעיה? לשופטים אין סמכות לבדוק זאת. הם רק מסתכלים אם הזורק דרך על קשת השלוש או לא. לדעתי, אם כבר הופסק המשחק, למה לא לתת לשופטים חופש פעולה מלא לקבל את ההחלטה הנכונה? אם ההילוך החוזר לא מאפשר לקבל שריקה צודקת, עדיף לחיות עם טעויות השיפוט בזמן אמת, ולא לעכב את המשחק.

ואכן, שנים שאני צופה במשחקי NBA, ועד היום לא זכיתי לראות שריקה שמשתנית כתוצאה מצפייה בהילוך חוזר, שמתעלמת מהסיבה שבעטיה הולכים לבדוק את ההילוך החוזר. אני יודע שהשופט/פרשן טען שבמקרה הספציפי הזה החוקה מאפשרת זאת, אבל איך זה שעד הערב זה מעולם לא קרה? זה יכול להיות שינוי מרענן בחוקה, שינוי שכאמור אני עצמי תומך בו, אבל משחק 1 בסדרת הגמר זה לא הזמן הנכון להתחיל וליישם את השינוי הנ״ל. גם טיירון לו, מאמן קליבלנד, טען שהדבר לא אירע מעולם ב-NBA. עד שיוכח אחרת, אני חייב לקבוע שהוא צודק. שינוי מבורך שכזה, שללא ספק יכול לשפר את רמת השיפוט, צריך להעשות בתחילת העונה, ולהיות מיושם לכל אורכה, החל ממשחקי קדם העונה.

מעבר לכך, אפילו אם צודקים השופטים, וזו הפעם הראשונה שבה החלטה שגויה צריכה להשתנות גם אם הסיבה שבגינה הולכים להילוך החוזר היא אחרת, אפילו במקרה הזה הם שדדו את קליבלנד הערב. יעידו ההילוכים החוזרים, ותעיד גם חוות דעתו הראשונית של השופט בדימוס: זהו מקרה גבולי, מאוד קשה לשיפוט. כפי שהזכרתי קודם, כלל הברזל במקרים שכאלה הוא מאוד פשוט: אם אין הוכחה חותכת הסותרת את הקביעה המקורית בזמן אמת, השריקה לא משתנה.

לולא השינוי המטריד, והמאוד לא צפוי, קליבלנד היו מקבלים את הכדור ביתרון 2, 35 שניות לסיום. אם הווריורס היו עושים עבירה מהירה, יש לצפות שהיתרון היה עולה ל-4. אם לא, סל של קליבלנד, 15 שניות לסיום, היה מכריע למעשה את המשחק. אפילו לא היו קליבלנד קולעים, היו הווריורס מוצאים עצמם בפיגור 2 עם כדור אחרון, ואני חייב לציין שבשנתיים האחרונות הם בעיקר הירבו להיכשל במצבים דומים. לא נעים להודות, אבל השופטים הערב הכריעו את המשחק לטובת גולדן סטייט. הווריורס שיחקו חלש מאוד בהגנה רוב המשחק, נכנעו שוב ושוב לריבאונד ההתקפה של קליבלנד, וגם סבלו מיום די בינוני של דוראנט. מנגד, משחק הירואי של לברון, ועזרה משמעותית של כמה מחבריו, הספיקו כדי להביא את קליבלנד עד הבאר, מול קבוצה עדיפה עליה בהרבה. השופטים לא נתנו להם לשתות.

זו תהיה הפתעה מרעישה אם קליבלנד ינצחו את הסידרה, הווריורס טובים מהם, בצורה משמעותית. גם אם היו הקבאלירס גונבים ניצחון באורקל הערב, עדיין הסיכויים שלהם לנצח בסידרה כולה היו נמוכים. כל משחק שבו הווריורס יתנו הגנה איכותית יסתיים בניצחון של גולדן סטיייט. זה לא מה שהיה הערב, ובסופו של יום, היו אלו השופטים שהכריעו את המשחק.

חבל. אני סבור שהווריורס יזכו באליפות בכל מקרה, וזה יהיה מצער לתת לשונאי גולדן סטייט תחמושת של תירוצים. אני סבור שהגמר הגדול היה מול יוסטון, ולמרות תצוגה מאוד בינונית של הווריורס, הם הצליחו לעבור את המשוכה הגבוהה מטקסס. קליבלנד של העונה הנוכחית פחות טובה מקליבלנד של העונה הקודמת, למרות הפלייאוף המדהים בצורה היסטורית של לברון. קשה לי לראות אותם מנצחים את הווריורס.

מאז הפציעה של איגודלה, הווריורס לא נתנו 48 דקות רצופות של משחק איכותי בשני צידי המגרש. תחזור מהר, אנדרי!

GO WARRIORS

יומן פלייאוף לקראת גמר המערב

הגיע רגע האמת. הסדרה אותה כולם מכנים, בצדק, הגמר האמיתי, מתחילה ביום שני. האליפות נשארת במערב השנה, עם כל הכבוד ללברון, השחקן הטוב בליגה, ולבראד סטיבנס, המאמן הטוב בליגה (אם לא סופרים את פופוביץ׳). שתי הקבוצות הטובות בליגה הן יוסטון וגולדן סטייט, והן במרחק שנות אור מכל השאר. לראשונה תחת סטיב קר, הווריורס פותחים סידרת פלייאוף בחוץ וזה יהיה מבחן אמיתי עבור האלופה. הרוקטס מוכנים, רעבים, ומרגישים שזו השנה שלהם. הולך להיות קרב אדיר.

ברדיו המקומי לא מפסיקים לדבר על הסדרה הזו כבר שבוע שלם. גם בעיתונות הישראלית כבר נשפכו הרבה מילים. אני אתמקד על מספר נקודות מפתח שעשויות להשפיע, או אפילו להכריע את הסדרה. נתחיל בהגנה.

באופן כללי, הווריורס אוהבים להחליף שמירה בחסימות, במיוחד כשעל הפרקט ״חמישיית האמפטון״ (דוראנט, קארי, תומפסון, גרין ואיגודלה). אבל מול הארדן זה יהיה קשה. קארי לא יוכל לשמור על הארדן לאורך זמן, וכשעל המגרש גבוה אמיתי, כמו מגי, ווסט או לוני, זו ממש התאבדות להפקיר אותו על קשת השלוש מול הארדן הכל-יכול. שמירה כפולה היא אופציה בעייתית אפילו יותר: ליוסטון שלל קלעי שלוש ואי אפשר לתת להם זריקות חופשיות. המסקנה: יהיה צריך להלחם בחסימות ולנסות למנוע מיס-מאץ׳ על הארדן. הבשורה הטובה: לווריורס יש לפחות ארבעה שחקנים שיכולים להקשות עליו.

קליי תומפסון כבר צבר מוניטין של ״עוצר הארדן״. קליי למד לא לנסות לחטוף ולהקפיד לשמור על הידיים הרחק מהכדור של הארדן. את העבודה הוא עושה עם הרגליים, והוא סומך על עזרה כשהארדן חודר לסל. קליי אכן שומר מעולה, אבל את עבודת השמירה על הארדן צריך לחלק בין כמה שחקנים. גרין שומר נפלא, והוא פה ושם יוכל לעשות עבודה טובה במקרה של חילוף, אבל הארדן מהיר מדי בשבילו. גם איגודלה יוכל לתת כמה דקות של הגנה על הארדן, אבל מכולם, אני דווקא אוהב את קווין דוראנט לתפקיד הזה. לקווין רגליים זריזות כמו של גארד, ויתרון הגובה שלו מאפשר לו לכפר על כמעט כל מרחק שהארדן יכול ליצור בעבודת רגליים. אם קליי יתקשה או יקלע לבעיית עבירות, או אם ניקלע למשחק צמוד, אני בהחלט יכול לראות את סטיב קר שם את דוראנט על החבר שלו מתקופת אוקלהומה.

אם ההתמודדות עם הארדן באחד-על-אחד מהווה אתגר, הרי שהפיק-אנד-רול שלו עם קאפלה זו כבר בעייה רצינית. התיאום בין השניים מושלם. השחקן היחיד שיוכל ״להראות את עצמו״ בחסימה ולחזור בזמן למסירת ההליי-הופ הוא דריימונד גרין, שעשה זאת בהצלחה מרשימה מול רונדו ודייויס. האם זה אומר שגרין צריך לשמור על קאפלה? זה יקרה כשחמישיית האמפטון תהיה על המגרש, אבל עם סנטר אמיתי יהיה קשה לעצור את הפיק-אנד-רול הזה. קאפלה התמודד מול קארל אנתוני טאונס בסיבוב הראשון ומול רודי גובר בסיבוב השני והיה טוב משניהם. הוא נתן הגנה פשוט פנטסטית, ובהתקפה הרבה להנות מתשומת הלב שהארדן וכריס פול קיבלו. גרין, שהתמודד בהצלחה עם למרקוס אולדרידג׳ בסיבוב הראשון ועם אנתוני דייויס בסיבוב השני, לא יתקשה לעצור את קאפלה באחד-על-אחד, ולו מהסיבה הפשוטה שקאפלה לא מקבל הזדמנויות כאלה. המבחן האמיתי יהיה בסגירה לריבאונד ובפיק-אנד-רול.

נושא נוסף בו כנראה עסק צוות האימון של הווריורס הוא הרוטציה. אני נוטה לשער שחמישיית האמפטון, שהרשימה מאוד מול ניו-אורלינס, תהיה החמישייה הפותחת גם מול יוסטון. אבל בניגוד לסדרה מול הפליקנס, הרוטציה וחלוקת הדקות, בעיקר בתחילת הרבע השני והרביעי, חייבים להשתנות. סטיב קר מאוד אוהב את חמישיית ההגנה שלו, עם ווסט, ליוינגסטון, גרין, איגודלה ותומפסון. להרכב הזה אכן נתונים מסחררים של יעילות הגנתית, אבל ראינו העונה הרבה דקות, כולל בפלייאוף, בהן החמישייה הזו התקשתה לייצר סלים, או אפילו מצבי זריקה סבירים. גרין ואיגודלה זורקים רק אם מצמידים אקדח לרקה שלהם. ווסט וליוינגסטון יכולים לעיתים להתחמם בהתקפה, אבל הם לא סקוררים טבעיים. קליי הוא הסקורר היחיד בהרכב הזה, וגם הוא מתקשה לפעמים כשהוא צריך לסדר לעצמו מצב קליעה תוך כדי כדרור. ההגנות כבר למדו את זה, והן רודפות אחרי קליי מסביב לחסימות ומונעות ממנו את הכדור.

מה שעבד מול סן-אנטוניו וניו-אורלינס לא יעבוד מול יוסטון. צריך ללמוד ממייק ד׳אנטוני, שמשאיר על הפרקט את הארדן או כריס פול כל הזמן. אם שניהם על הספסל, כנראה שהמשחק כבר הוכרע. סטיב קר צריך להשאיר שניים מתוך שלושת הסקוררים שלו על המגרש בכל רגע נתון, ואם כבר מעלים לפרקט רק אחד מהם, כדאי שזה יהיה דוראנט, שתמיד יכול לסדר לעצמו איזו זריקה שהוא רק רוצה.

מי יהיה האקס-פקטור בסדרה הזו? משחק התקפה טוב של איגודלה יכול להכריע את הכף לטובת הווריורס. מהצד השני בעיקר מפחיד אותי ג׳ראלד גרין. איזו החתמה מבריקה של הרוקטס. גרין אתלטי מאוד, מביא המון אנרגיות ויכול לקבור שלשות בקצב. אם הוא ישחק טוב לווריורס תהיה בעיה. הוא מזכיר לי את ג׳ונתן סימונס שלפני שנה שיחק בסן-אנטוניו: כל זמן שהווריורס התמקדו בקוואי לאונרד ובלמרקוס אולדרידג׳, סימונס חגג עליהם עם שלשות, דאנקים וריבאונד התקפה. ג׳ראלד גרין יכול להוות בעיה דומה, כשהווריורס מתמקדים בהארדן ופול.

עוד פחות מיומיים זה מתחיל.

GO WARRIORS