תגית: מג’יק

סוף סוף, הווריורס שיחקו טוב וניצחו בקלות. מזמן זה לא קרה. אורלנדו מג’יק, אחת הקבוצות החלשות בליגה, הגיעה לאורקל ונתנה הזדמנות לגולדן סטייט להוציא את כל התיסכולים ולמצוא מחדש את הקצב. 92-122 לווריורס בסיום.

למשחק הזה היו את כל המאפיינים של המשחקים הטובים של הווריורס: הגנה טובה, מתפרצות, אסיסטים לרוב, תרומה איכותית של הרבה שחקנים, ולפחות אח אחד במשפחת ספלאש נכנס לזון בהתקפה. ועוד איזה זון. קליי תומפסון פתח את המשחק עם יד לוהטת. אחרי 8 וחצי דקות של משחק התוצאה היתה 10-31 לווריורס, כאשר קליי עם 21(!) נקודות. כן, ב-8 וחצי דקות קליי קלע יותר מאשר כל שאר השחקנים, בשתי הקבוצות גם יחד. זה הזכיר קצת את ה-37 מול סקרמנטו: החברה חיפשו אותו שוב ושוב, וקליי לקח זריקות יותר ויותר קשות והשחיל את כולן פנימה. פסק זמן של אורלנדו צינן מעט את הידית, אבל קליי המשיך לשחק טוב כל המשחק, וסיים עם 29 נקודות ו-5 אסיסטים נהדרים.

משחק טוב קיבלנו מהרבה שחקנים הערב. סטף אמנם עדיין לא במיטבו מעבר לקשת (רק 2 מ-7), אבל בכל השאר הוא עדיין תותח: ניהול משחק מצויין, 9 אסיסטים, 3 חטיפות והרבה התלהבות ומנהיגות. דריימונד ניצח על התזמורת בהגנה, שהיתה חזקה מאוד ברבעים הראשון והשלישי. פצ’וליה סוף סוף עם משחק טוב, לראשונה מאז הפציעה. תרומה נפלאה מהספסל הערב: מגי, קלארק, בארנס, ווסט – כולם שיחקו טוב, ומעל כולם איגודלה, שקלע 14 נקודות בלי אף שלשה (לקח אחת והחטיא), וזרח בעיקר במשחק המעבר, עם הרבה החלטות טובות ודאנקים במתפרצות. שפע של חיוכים ראינו הערב אצל אנדריי. סימן טוב לבאות.

הווריורס ניצחו את שלושת הרבעים הראשונים והפכו את הרבע הרביעי לגארבג’ אחד ארוך. הערה קטנה לסטיב קר: עם 32 נקודות יתרון אחרי 3 רבעים, אני לא רואה סיבה להשאיר את קליי על המגרש. כל כך הרבה דובר על מנוחה ועומס בימים האחרונים, והמשחק היה למעשה גמור. מדוע להעמיס עליו עוד דקות? שלא לדבר על האפשרות להיפצע.

כאמור, הווריורס פתחו את המשחק מצויין ולא הביטו לאחור. 14 נקודות יתרון בתום הרבע הראשון. הפעם האחרונה שהווריורס הובילו ביתרון גדול מ-10 בתום הרבע הראשון היתה לפני 16 משחקים, במשחק הביתי מול שיקגו, ששיחקה אז ללא דווין ווייד וג’ימי באטלר. במהלך התקופה הזו, אגב, הווריורס הירבו להפסיד את הרבע הראשון בהפרשים גדולים: מינוס 11 בסן אנטוניו, מינוס 14 בוושינגטון ומינוס 12 בדנבר. סוף סוף פתיחה טובה של המשחק.

36 אסיסטים לעומת 12 איבודי כדור. מכל הנתונים הערב, זה אולי הנתון שמשמח את סטיב קר יותר מכל. אסיסטים ואיבודי כדור הם, ברוב המקרים, מדד טוב ליכולת של הווריורס בערב נתון, וכך היה גם הפעם. משחק מצויין לווריורס, והם חייבים עוד אחד כזה בעוד יומיים. ביום שבת מילווקי מגיעים לביקור, ולמרות שפארקר גמר את העונה, הם עדיין קבוצה מסוכנת. הבאקס תמיד עושים לווריורס בעיות. אם הווריורס לא יהיו במיטבם, הם יפסידו.

GO WARRIORS

זו כבר תבנית קבועה. ה-Warriors מגיעים רדומים-משהו למשחק בו הם פייבוריטים ברורים, ואחרי חצי ראשון פושר גומרים את המשחק ברבע השלישי. כך היה הבוקר באורלנדו: שיוויון במחצית, 98-118 בסיום, כשאת הרבע השלישי הווריורס מנצחים 24-42, בעיקר הודות לסטף קארי.

19 שלשות מ-42 (45%) קלעו הווריורס היום, 8 מתוכן ברבע השלישי. הספלאש ברדרס הובילו את המתקפה: 7 מ-9 (78%!) לקליי, 7 מ-13 (54%) לסטף, כש-4 מתוך ה-7 ברבע השלישי, שהזכיר מאוד את העונה הקודמת: סטף קולע שלשות מכל טווח אפשרי וזוכה לתשואות של הקהל המקומי. דוראנט קלע באחוזים נמוכים מהממוצע, אך עדיין היה יעיל: 15 נקודות, 10 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 3 חטיפות, 2 גגות ומדד של פלוס 35 ב-29 דקות, מה שאומר שב-19 דקות שדוראנט נח על הספסל המג’יק ניצחו ב-15 הפרש. גם ג’אוויל מגי ראוי לציון, עם 13 נקודות ב-12 דקות מהספסל, 6 מ-7 מהשדה (ככה זה כשאתה בעיקר מטביע) והרבה אנרגיה.

כאמור, זו לא פעם ראשונה שהווריורס מעלים הילוך ברבע השלישי. מאז ההפסד לממפיס, זה קורה כמעט בכל משחק. בואו נבדוק: 24-42 הבוקר באורלנדו, 22-37 ביוסטון, 22-37 מול אוקלהומה, 22-17 מול קליבלנד, 19-41 מול דטרויט, 14-26 מול מיאמי, ו-22-39 בסקרמנטו. לצורך התרגיל, הבה נתעלם מהמשחק מול קליבלנד, משום שזה הוכרע כבר בחצי הראשון: הווריורס ירדו להפסקת המחצית מול קליבלנד ביתרון 29, והמשחק למעשה היה גמור. בואו נבדוק את ששת המשחקים האחרים, בהם המשחק היה צמוד במחצית (לא יותר מ-7 נקודות הפרש, ובממוצע כ-2 נקודות יתרון).

אם תחברו את התוצאה של ששת הרבעים הללו, תקבלו 123-222, 16.5 יתרון לווריורס בממוצע בכל רבע. אם תשקללו את הנתונים ל-48 דקות של משחק דמיוני, הווריורס ניצחו אותו 82-148 (66 נקודות הפרש). מדהים. הממוצע המלא מתחילת העונה, אגב, הוא 118 נקודות למשחק בהתקפה לעומת כ-105 נקודות למשחק בהגנה. מה גורם לשינוי הזה ברבע השלישי?

קודם כל יש להקדים ולאמר שלווריורס יתרון אדיר בכישרון על כמעט כל הקבוצות האחרות. שניים מבין חמשת השחקנים הטובים בעולם (קארי ודוראנט), שניים מבין שלושת שחקני ההתקפה הטובים בליגה (קארי ודוראנט), שני הקלעים הטובים בליגה (קארי ותומפסון), שחקן ה-TWO-WAY הטוב בתפקיד שלו (תומפסון), ואחד משני שחקני ההגנה הטובים בליגה (גרין). כמה מכם בוודאי לא יסכימו עם חלק, ואולי כל הקביעות שלי, אבל השורה התחתונה היא חד משמעית: לאף קבוצה ב-NBA אין כמות כזאת של כישרון. כך יוצא, שאם הווריורס לא שיחקו היטב בחצי הראשון, יש להם את היכולת לעלות הילוך בשני צידי המגרש ולגמור את המשחק ברבע אחד. מול חלק לא קטן מהקבוצות בליגה זה יכול לעבוד. לא הייתי מנסה את זה מול פופוביץ’.

ניסיתי למצוא איזשהו מכנה משותף בתוך כל המספרים, והמסקנה היחידה שלי היא שבכל אחד מששת הרבעים הנ”ל יש כוכב אחד שלקח את המשחק על גבו. בכל אחד מהרבעים, מישהו בווריורס קלע בספרות כפולות: קארי עשה את זה נגד אורלנדו (16) וסקרמנטו (12), KD עשה את זה נגד יוסטון (10), אוקלהומה (13) ומיאמי (10), וקליי עשה את זה מול דטרויט (12). זאת ועוד, כמות הנקודות הזו משקפת איכות: קליעה באחוזים גבוהים, ולאו דווקא לקיחה של כמות מופרזת של זריקות. לרוב יש תרומה משמעותית של שחקנים נוספים. כך יוצא שהתקפה שקולעת 29.5 נקודות בממוצע לרבע מתחילת העונה, קלעה 37 נקודות בממוצע בששת הרבעים הנ”ל.

החצי השני של המשוואה נמצא כמובן בהגנה. אחרי חצי פושר, אם סטיב קר לא גוער בשחקנים אני משוכנע שדריימונד גרין עושה זאת. הבחור לא ביישן. הם עולים לרבע השלישי חדורי מוטיבציה, מהדקים את ההגנה ויוצאים למתפרצות. כך יוצא שהגנה שסופגת 26.1 נקודות בממוצע לרבע מתחילת העונה, ספגה רק 20.5 נקודות בממוצע בששת הרבעים הנ”ל. תחברו את המספרים ותקבלו את התמונה הכוללת.

מחר משחקים במיאמי.

GO WARRIORS