תגית: סן אנטוניו

כשארבע הקבוצות הטובות ביותר נפגשות

ב-24 השעות האחרונות קיבלנו שני מפגשים שכללו את ארבע הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה. אתמול התארחו הווריורס ביוסטון, הערב שיחקו הספרס בקליבלנד. שני המשחקים הסתיימו בניצחון האורחת. עונת ה-NBA זה עתה הפכה את התקליט, וזו הזדמנות טובה לדבר קצת עליהן: ארבע הקבוצות הטובות בליגה.

גולדן סטייט:

מן הסתם, הקבוצה אותה אני מכיר הכי טוב, ובהפרש אדיר מכל האחרות. בשלב זה כבר ברור שהחיבור בין הכוכבים היה חלק ומהיר מהצפוי. הווריורס בקצב של 70 נצחונות, ולמרות שקשה לי לראות אותם מגיעים למספר הזה, הם מועמדים עיקריים לסיים את העונה עם המאזן הטוב בליגה. בהתקפה: הרייטינג (נקודות ל-100 התקפות) הטוב הליגה. בהגנה: הרייטינג הטוב בליגה. הכימיה לא נפגעה. המאזן: 37 ניצחונות לעומת 6 הפסדים בלבד. מכיוון שהכל ורוד, אני אתמקד בנקודה היחידה שבה טען שיפור: ההתקפה המכריעה במשחקים צמודים.

קודם כל, חובה לציין שהרוב המכריע של משחקי הווריורס העונה נגמר עם גארבג’ ארוך: ברוב הנצחונות וב-3 מתוך 6 ההפסדים. המשמעות: לסטיב קר לא היו הרבה הזדמניות לתרגל בזמן אמת. במספר המצומצם של המשחקים בהם היתה הזדמנות שכזו, אני לא זוכר אפילו סל ניצחון אחד. המשחקים, בהם הווריורס ניצחו, הוכרעו בהגנה ע”י דריימונד גרין. צריך היררכיה, צריך ביטחון, וצריך תרגילים טובים. מאמן טוב? יש. שחקנים מוכשרים שהכריעו משחקים בעבר? יש. עכשיו צריך לתרגל. 39 משחקים עד לסוף העונה. בהצלחה.

סן אנטוניו:

האיום הגדול על הווריורס במערב. זו הקבוצה היחידה בליגה שיש לה יתרון על הווריורס באספקט מהותי של המשחק: לספרס סוללת גבוהים וקו קדמי מפחיד. הם יכולים להרוג את גולדן סטייט מתחת לסל, ואם הווריורס יחליטו לצופף את ההגנה הכדור ילך החוצה, שם הספרס קולעים בלמעלה מ-40% – הכי טוב בליגה. במשחק הבודד שנערך בין הקבוצות הספרס מחצו את הווריורס, אבל זה היה המשחק הראשון של העונה, והווריורס של היום היא קבוצה שונה לגמרי.

הערב הצליחו הספרס לנצח בקליבלנד, בהארכה, כשהם חוזרים מפיגור דו ספרתי בחצי הראשון, ומאבדים יתרון 9 שלוש דקות לסיום הרבע הרביעי. לצד רגעים גדולים, בעיקר של קאוואי לאונרד שסיים עם שיא קריירה של 41 נקודות, ראיתי גם מעט בעיות. 35 שניות לסיום הזמן החוקי, במצב של שיוויון, לקח פופוביץ’ פסק זמן לנסות לסדר סל ניצחון. פופ הוא המאסטר הגדול של תרגילים כאלו, אולי בכל הזמנים. אינספור תרגילים חכמים, שהסתיימו בזריקה חופשית לחלוטין, הוא סידר לקבוצה שלו במהלך השנים. מה היה הערב? בידוד של לאונרד על לברון באחד כל אחד. לאונרד שחקן ענק, אין ספק, אך מפופוביץ’ ציפיתי ליותר. בעיה נוספת: למרקוס אולדרידג’. טוב, אולי הגזמתי: מדובר באול סטאר, אחד מהגבוהים הטובים בליגה. הערב הוא סיים עם 16 נקודות, 12 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, אבל עם שתי החטאות קריטיות מהעונשין שנתנו לקליבלנד הזדמנות אחרונה לכפות הארכה שנייה. לאולדרידג’ כנראה אין דם קר מספיק כדי לקלוע בקלאץ’. אני מקווה שלא אתבדה.

שמחתי לראות את דיוויד לי עושה חייל בסן אנטוניו. לי קיבל הרבה דקות עקב העדרו של גאסול, אבל גם בהרכב מלא הוא שחקן רוטציה קבוע. לי היה חוליה חשובה בשינוי שהווריורס עברו לפני מספר שנים, ואני תמיד אשאר אוהד שלו. לי סיים את המשחק הערב עם 14 נקודות, 11 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. הוא לא מועמד לתואר שחקן ההגנה של העונה, אבל בהתקפה הוא עדיין שחקן חכם ויעיל. נקודת אור מפתיעה נוספת היא הגארד דג’ונטה מארי, רוקי גבוה ואתלטי עם פוטנציאל אדיר. איך הספרס תמיד מצליחים לקלוע בול בדראפט?

בפעם הקודמת שראיתי את הספרס, בתחילת העונה נגד גולדן סטייט, בלט מאוד ג’ונתן סימונס, שפשוט הרג את הווריורס עם 20 נקודות ב-28 דקות מהספסל. הוא שיחק כמו אול סטאר. אני לא עקבתי אחריו מאז, אבל הערב הוא קיבל רק 7 דקות בהן תרם 2 נקודות בלבד. מה קרה?

סן אנטוניו קבוצה אדירה, כמו תמיד. בשנתיים האחרונות הווריורס ניצחו את המערב בלי לעבור דרכם: לפני שנתיים הספרס הפסידו לקליפרס, שנה שעברה לת’נדר. אוקלהומה, בלי דוראנט, חסרת סיכוי מול הספרס. היחידים שיכולים לעשות את זה הם הקליפרס, שכבר ניצחו את הספרס פעמיים העונה. מכיוון שסן אנטוניו תסיים את העונה ככל הנראה במקום השני במערב, הקליפרס צריכים לסיים במקום שלישי או שביעי כדי להפגש עמם בפלייאוף. עקב פציעתו של כריס פול, אני לא חושב שזו אפשרות ריאלית. המסקנה: השנה זה יקרה: סוף סוף נקבל את גולדן סטייט וסן אנטוניו בגמר המערב.

יוסטון:

כבר בפסקה האחרונה על סן אנטוניו, בטח כבר הבנתם שאני לא ממש סופר את הרוקטס. זה נכון. הרוקטס קבוצה מצוינת השנה. דאנטוני מתאים להם כמו כפפה ליד. הארדן הוא המועמד שלי ל-MVP… אבל עם כל הכבוד, לרוקטס אין הגנה של אלופים. הם ינצחו הרבה משחקים כשהארדן יככב וגורדון ואנדרסון יקברו שלשות לרוב, אבל נגד סן אנטוניו או גולדן סטייט אין להם סיכוי בסדרה של הטוב מ-7.

נגד הספרס הם 2-1 העונה, 1-1 נגד הווריורס. את המשחקים נגד הספרס לא ראיתי, אבל פשוט קשה לי להאמין שפופ לא ימצא דרך לעצור אותם. בניצחון נגד גולדן סטייט הם נהנו מיום פושר מאוד של הווריורס, וניזקקו לשתי הארכות כדי לנצח. אתמול הווריורס לא השאירו להם סיכוי. יוסטון במקום התשיעי בליגה באחוזים לשלוש, עם 36.7%, כשהם זורקים לא פחות מ-40 (!) שלשות למשחק – הכי הרבה בליגה, בהפרש ניכר מכל האחרות. כשהשלשות לא נכנסות, זה נגמר בהארדן לבדו, וזה לא יספיק נגד קבוצת הגנה איכותית. אתמול? 7 מ-35 מעבר לקשת – 20%. נכון, אנדרסון לא שיחק, והוא חוליה חשובה בהתקפה שלהם, אבל גם איתו זה לא ישנה: הרוקטס יסיימו את העונה בהפסד בסיבוב השני של הפליאוף. אם הם יפגשו את יוטה או ממפיס, קבוצות הגנה קשוחות, אפילו הסיבוב הראשון עלול להיות האחרון.

קליבלנד:

למרות ההפסד הערב, ולמרות התבוסה נגד הווריורס לפני מספר ימים, עדיין מדובר באלופים. קליבלנד קבוצה אדירה, וכשג’יי-אר סמית יחזור הם יהיו חזקים מספיק כדי לנצח את כולם, כולל גולדן סטייט וסן אנטוניו. במזרח אין שום קבוצה עם סיכוי ריאלי לדגדג את הקאבלירס, מה שאומר שהם יעפילו לגמר בקלות וכנראה ינוחו הרבה בזמן שהספרס והווריורס יכתשו אלו את אלו.

היתרונות ברורים: לברון, עדיין השחקן הטוב העולם, וקיירי, שמתמחה בסלי קלאץ’. עם סמית, קורבר, צ’אנינג פריי וקווין לאב יש להם סוללת קלעים שמרווחת את ההגנה ונותנת מרחב פעולה לשני הכוכבים. תומפסון נותן ריבאונד, הגנה ויכולת סיום מתחת לסל. לדעתי, זו הקבוצה החזקה ביותר שהייתה אי פעם ללברון. מה עם החסרונות?

מאמן. טיירון לו יודע להתראיין, אבל אין לי ספק מי מנהל את העניינים. הערב קלע לברון שלשה מטווח סטף קארי כדי להשוות את המשחק 35 שניות לסוף הזמן החוקי. אחרי החטאה של לאונרד, לקחו הקאבלירס פסק זמן, כדי לסדר תרגיל לסל ניצחון. 13 שניות נותרו להם. נצח. מה קיבלנו? שלשה קשה של לברון מהפינה. למה לא לתקוף את הסל? למה לא לנסות למצוא זריקה באחוזים טובים יותר, נגיד מחצי מרחק? קליבלנד לא היו זקוקים לשלשה. נקודה אחת מהקו הייתה מספיקה לניצחון.

קווין לאב. לאב נותן עונה מצויינת. הטובה ביותר שלו מאז עבר לקליבלנד. הוא כנראה יהיה אול סטאר, ובצדק. אבל את כל הזריקות החשובות הערב, ברבע הרביעי ובהארכה, הוא החטיא. לאב יכול לקלוע 34 נקודות ברבע אחד, וזה מאוד מרשים, אבל כשצריך סל ניצחון אני תמיד אלך אל קיירי. כמו במקרה של אולדרידג’, אני מקווה שלא אתבדה.

—

ארבע קבוצות, אחת מהן תהיה אלופה ביוני (לא כולל יוסטון).

GO WARRIORS

פתיחה מביכה: ה-Warriors הובסו באורקל

לזה אף אחד לא ציפה: אחרי כל הדיבורים והסופרלטיבים שהורעפו על הנייר, הגיעה המכונה המשומנת של פופוביץ לאורקל והשפילה את ה-Warriors ההמומים, שהובכו קשות לעיני 20,000 איש שמכרו אוטו בשביל לקנות כרטיס.

האמת, היתה לי תחושה שהם עלולים להפסיד, אחרי כל הדיבורים הטיפשיים ששמעתי בתקשורת, אבל לדבר כזה גם בחלומות הכי גרועים לא ציפיתי. הקבוצה נראתה רע, חסרת חיים, חסרת הבנה ובעיקר חסרת רצון. אולי זה קצת הגיע להם, אחרי כל מה שהם שמעו. הגיע הזמן לחזור למציאות: כל ניצחון ב-NBA הוא הישג, במיוחד כשממול ניצבים הספרס. אז מה בכלל אמרו עליהם?

בכל ראיון בחודשיים האחרונים שאלו אותם אם המטרה שלהם היא לנפץ את שיא הניצחונות בעונה, 73, אותו הם שברו בעונה הקודמת. כאילו שהדבר רלוונטי. פרשנים “יודעי דבר” ניבאו שחורות כשאמרו שעונה של 82 ניצחונות ואפס הפסדים אינה על הפרק, כיוון שהם “למדו לקח” מהעונה שעברה ויתנו לשחקנים לנוח. כאילו שהדבר אפשרי בכלל. כאילו שאם הם היו רוצים זה היה בר ביצוע. דיימון ברוס, אחד מאנשי הרדיו האהובים עלי בדר”כ, התרעם על כך שבווגאס ה-Warriors הם פייבוריטים לניצחון רק ב-80 מתוך 82 המישחקים. בשני המשחקים בסן-אנטוניו הספרס היו פייבוריטים. “בכמה צריך לנצח אותם היום בשביל לשנות את זה?” – שאל ברוס את המרואיין – “20 הפרש? 30 הפרש?”. מעבר ליהירות, מדובר בחוסר הבנה בסיסי. נכון, השחקנים או המאמנים אף פעם לא התבטאו כך, אבל אחרי חודשיים של שטיפת מוח כזו, יכול להיות ששחקנים עלו למגרש מתוך תחושה שהניצחון מונח בכיס? הספרס שמעו והפנימו. אכן 30 הפרש, אבל לקבוצה האורחת.

מה לא עבד? הכל. מה עבד? כלום. המשחק הזה היה כישלון טוטאלי, ואולי טוב שכך. הבה נתחיל:

התקפה:
קל היה לזהות את הטקטיקה של פופוביץ. פופוביץ פחות או יותר הבהיר מה, או יותר נכון מי, מפחיד אותו יותר מכל ב-Warriors. שלושה פסקי זמן לקח פופ במחצית הראשונה. שלושה סלי שלוש קלע קארי במחצית הראשונה. אתם כבר בטח משערים: אחרי כל שלשה של קארי הזעיק פופוביץ פסק זמן, כשהוא צועד בעצבנות אל תוך הפרקט וצווח על שחקן שפישל בהגנה, בדר”כ גאסול. זה קרה אפילו ביתרון 13 לספרס! זה הדבר שהפחיד את פופוביץ יותר מכל. האמת, אחרי השנה שעברה, אפשר להבין אותו, אבל במשחק הזה, זה לא היה משנה מאומה. ההתקפה אמנם התחילה בצורה סבירה, אבל ה-Warriors לא היו חדים. קליי החטיא שלשה פנויה מהפינה, קליי ודריימונד החטיאו זריקות ליי-אפ, וה-Warriors נקלעו לפיגור. פה ושם היו מהלכים יפים, בעיקר של קארי ודוראנט, אך הם נבלעו בים של איבודי כדור וחוסר מאמץ. בשלב מאוחר יותר, כשהיתרון צמח לאיזור ה-20 נקודות, כבר נשכחו היסודות: כל אחד ניסה להציל את המולדת לבד. לא תוכלו להעניק לפופוביץ מטרה נוחה יותר. כל קבוצה שתשחק נגדו ככה תושפל, אפילו אם לרשותו יעמוד הסגל של בית”ר בינימינה, בלי לפגוע חלילה בקבוצה סימפטית זו. פופוביץ העמיד בפני ה-Warriors מראה בה הם ראו היטב כמה הם רחוקים מהפוטנציאל שלהם.

הגנה:
זו כבר בעיה יותר גדולה. אין לי ספק שההתקפה תשתפר בצורה ניכרת. בכל מה שקשור להגנה, יש סיבה לחשוש. ל-Warriors היתה הגנה נהדרת בשנתיים האחרונות, ולמרות שעדיין ברשותם שחקני הגנה נהדרים, ההגנה איבדה בקיץ הזה את העוגן שלה: אנדרו בוגוט. גם המכונות המשובחות ביותר יפסיקו לעבוד אם תוציאו מהן בורג קריטי. זה המבחן העיקרי של ה-Warriors העונה: איך לייצר הגנה איכותית בלי הבורג שעבר לדאלאס. פצ’וליה אינו תחליף. אפילו לא קרוב. מגי לא ברוטציה, מסיבות מובנות. מקאדו גם הוא לא ברוטציה. הייתי שמח לראות אותו מקבל דקות משמעותיות. מדובר בשחקן צעיר עם פוטנציאל. יש לו הרבה מה ללמוד, והדרך היחידה להשתפר היא לשחק. נקודת האור: דוראנט. בעונה שעברה ה-Warriors הירבו להשתמש בחמישייה נמוכה, ללא בוגוט, שפשוט אימללה את היריבות. דוראנט הוא שידרוג רציני להריסון בארנס בחמישיה הזו, כך שיש לאן לשאוף. מה שהיה חסר נגד הספרס היה מאמץ. ה-Warriors היו נרפים. אי אפשר לעשות ריצה ככה, בעיקר עם חמישיה נמוכה, שמבוססת על אנרגיות ולחימה. רק עם חמישיה לוחמת ניתן להתגבר על נחיתות בגובה ובמסה.

מסקנות ראשונות:
– ה-Warriors באו למשחק לא מוכנים, מנטאלית וטקטית. המשחק הזה אינו מדד לכלום. אבל לפחות אפשר להפסיק את הסופרלטיבים, עד שיוכח אחרת.
– בהגנה אין תחליף לבוגוט. צריך למצוא קונספט אחר, בין אם מדובר בחמישיה נמוכה או עם סנטר טבעי. זה. כאמור, האתגר הגדול העונה.
– נראה כי סטיב קר יעדיף תמיד להשאיר צמד כוכבים על המגרש. חלפו הימים של חמישיית מחליפים ברבע השני. הסיבה העיקרית היא עזיבתם של ברבוסה וספיידס, שהובילו את ההתקפה מהספסל. איאן קלארק משחק עם יותר ביטחון, כך שהוא יכול למלא חלק מהחלל שהשאיר ברבוסה, אבל דיוויד ווסט אינו תחליף לספיידס.
– פצ’וליה נראה אובד עצות, וקליי נראה חלוד באופן מפתיע. בכל מה שקשור לקליי אין לי חששות. מה עם פצ’וליה? ימים יגידו.
– איגודלה נראה זועה. אני מקווה שזו מעידה זמנית ולא תחילתה של דעיכה.
– דריימונד גרין יקבל אינ-ספור זריקות חופשיות העונה. היכולות שלו לקלוע, או לחילופין לתקוף את הסל וליצור זריקה לעצמו או לשחקן אחר, תהיה קריטית להצלחת הקבוצה. עם טריפל-דאבל גרין האליפות נראית אפשרות סבירה מאוד. עם עבירה-טכנית גרין צפויות הרבה מהומורות הדרך. העבירה הטכנית הראשונה, אגב, כבר נרשמה. גרין נראה מופתע. אני לא.
– הריבואנד… אוי הריבאונד… האם זה יהיה עקב אכילס העונה, או שמא מה שראינו הוא רק תוצאה של קבוצה שהגיעה לא מוכנה מנטאלית באופן חד פעמי?

היום בערב כבר המשחק השני, בניו-אורלינס. סטיב קר אמר שיש הרבה מה ללמוד מהמשחק הראשון. מחר נראה כמה מהר הם לומדים. דבר אחד בטוח: ה-Warriors יתנו מאמץ יותר גדול.

GO WARRIORS!