הפסד רביעי בשישה משחקים. זה לא מקרה ולא מזל רע, הווריורס בכושר נוראי, וכרגע הם לא פייבוריטים לניצחון נגד אף קבוצת פלייאוף. מינסוטה, למרות שכנראה לא תגיע לפלייאוף, משחקת נהדר לאחרונה, והתוצאה הצמודה מטעה. הטימברוולבס שלטו במשחק מתחילתו ועד סופו, ורק כשהורידו את הרגל מהגז, לקראת הסיום, הווריורס קיבלו הזדמנות לגנוב את המשחק. אבל בשביל שזה יקרה גולדן סטייט זקוקה למישהו שיכול לנצח משחק עם הבאזר, מה שלא קרה אפילו פעם אחת מתחילת העונה. 102-103 למינסוטה, מחר הווריורס מאבדים את יתרון הביתיות בסן אנטוניו.
מינסוטה פתחה מצויין והווריורס מצאו את עצמם בפיגור 17 נקודות בחצי הראשון. הטימברוולבס עשו ככל העולה על רוחם, קיבלו איזו זריקה שרק רצו וקלעו בקלילות מעל הווריורס ההמומים. היחיד שתיפקד בגולדן סטייט היה קליי. כל השאר חושך. אחרי הפתיחה המבזה העלו הווריורס את רמת האנרגיה והתחילו להלחם, אבל לא היה להם שום סיכוי מול היתרון האתלטי של מינסוטה. וויגינס ואנטוני טאונס יכולים לסדר לעצמם מצב קליעה נוח מתי ואיך שהם רוצים. לווריורס יש רק שחקן אחד כזה, אבל הוא כרגע עסוק בשיקום הברך שלו. הדרך היחידה של הווריורס לשחרר שחקן לקליעה נוחה היא בתנועה ללא כדור וחסימות, אך אלה קורים מעט מדי. כל פעם שהווריורס חזרו הטימברוולבס פתחו מחדש את הפער. שחקנים קצת יותר מנוסים במינסוטה היו גומרים את המשחק עוד ברבע השלישי.
בסופו של דבר קארי הצליח לעלות את הווריורס ליתרון, 20 שניות לסיום, אך הם איבדו אותו בהתקפה הבאה כששלחו את וויגינס לקו. בפיגור נקודה, לווריורס נותר פסק זמן אחד וכ-13 שניות לנסות ולקלוע סל ניצחון. כל הנוכחים, מהמאמנים ועד אחרון האוהדים בקהל, ידעו שהכדור ילך לקארי או לתומפסון. זהו. אף שחקן אחר בגולדן סטייט לא היה מנסה אפילו לעשות מהלך התקפי. בעבר ראינו הרבה תרגילים שיודעים לנצל את זה: חסימה ללא כדור וחיתוך לסל היה יכול לשחרר את אחד מהשניים לקליעה נוחה או כל שחקן אחר ללייאפ. השנה, משום מה, כל זה נעלם. זו ממש חידה בעיניי. איגודלה מסר את הכדור לקארי במסירה כל כך שקופה, בלי חסימה או תנועה ללא כדור – כלום! 9 מ-10 מסירות כאלה נגמרות באיבוד כדור. איכשהו, במזל, הכדור הגיע לקארי, שכמעט ואיבד אותו שוב. בסופו של דבר שיחרר סטף קליעה סבירה, אבל בכושר הנוכחי שלו זו זריקה באחוזים נמוכים. לפני שמונה ימים הווריורס הפסידו שני משחקים רצופים לאחר רצף של 146 משחקי עונה רגילה, כמעט שנתיים. לקח להם שבוע לשחזר את ה”הישג”: הפעם הרצף נעצר על שני משחקים בלבד.
הווריורס כבר הבטיחו את הכרטיס לפלייאוף, והסיכויים לרדת למקום שלישי במערב הם אפסיים. אבל עד שסטף, קליי ודריימונד יחזרו לכושר, גולדן סטייט היא קבוצה בינונית. אם זה לא יקרה, ואם דוראנט לא יהיה כשיר לסיבוב הראשון בפלייאוף, הם לא עוברים לסיבוב השני. הבעיה הכי מדאיגה כרגע היא הברך של דוראנט. מכיוון שאי אפשר לפתור את הבעיה הזו, הנה הבעיות שכן אפשר להתמודד איתן:
1. סטפן קארי. ה-MVP הוא עדיין כוכב על בליגה הזו. ככל שהזריקות ממשיכות ללכת החוצה, קארי בורר אותן יותר ויותר. במשחקים האחרונים לא ראינו אותו לוקח שלשות קשות. קארי גם משלב אלמנטים נוספים במשחק ההתקפה שלו, חודר לסל וזורק מחצי מרחק. בזריקות הללו הוא עדיין יעיל. מתישהו המשבר מעבר לקשת ייגמר. 18 מ-65 יש לקארי מאז הפציעה של דוראנט. 27.7%! זה לא יכול להמשך לנצח. הדבר שקארי כן יכול לשפר את את היכולת “למכור” עבירות. כשמישהו נוגע בהארדן, או באיזשהו שחקן של הקליפרס, מיד רואים את זה: הראש קופץ פתאום אחורה, הגוף מוסט הצידה, הידיים עפות לכל מיני כיוונים מוזרים… לא אצל קארי. על ה-MVP מותר לעשות עבירות למכביר. עד שאין דם, אין שריקה. אפשר להתלונן על השופטים, אבל אפשר גם לעזור להם ע”י מכירה נכונה של הפאול. אני לא קורא לאף שחקן לעשות פלופים, אבל אם כבר עושים עליך פאול, תראה את זה. צריך עזרה? תשאל את קווין דוראנט.
2. קליי תומפסון. היום קליי דווקא קלע היטב: 30 נקודות, כולל 3 שלשות ב-50%, אבל הוא עדיין לוקח פה ושם זריקות קשות. גם בהגנה רואים נפילה בכושר לאחרונה. זו עונה ארוכה, וקליי שיחק המון בשלוש השנים האחרונות. קצת מנוחה לא תזיק.
3. דריימונד גרין. בהגנה הוא עדיין תותח, אבל משהו רע עובר עליו בהתקפה. הרפרטואר של גרין מכיל כרגע שני סוגים של זריקות: או שלשות חופשיות, או FLOATER, סטייל טוני פארקר. את שתיהן הוא קולע באחוזים נמוכים. הפיק-אנד-רול עם קארי לא עובד כמו בשנה שעברה. חייבים לתקן את זה. גרין צריך להוסיף לרפרטואר שלו זריקות מחצי מרחק. הוא יכול לקלוע אותן ביעילות. במשחקים האחרונים, אחרי 3 או 4 החטאות לשלוש הוא פשוט מפסיק לזרוק. זה מקל מאוד על ההגנה. קח שני צעדים פנימה וזרוק מחצי מרחק. גרין גם סובל מהעדר תנועה ללא כדור של החברים שלו.
4. סטיב קר. אין לי את כל הנתונים, ואני לא יודע אילו תרגילים משרטט קר לשחקנים לפני התקפות גורליות. אני רק יודע מה קורה על המגרש: התקפה עומדת, אין תנועה ללא כדור, אין חסימות. החיתוכים לסל רכים ולא מאפשרים זווית נוחה למסירה. קר כבר הוכיח את עצמו כמוח כדורסל חריף אינספור פעמים. מספיק רק לשמוע אותו מדבר כדי לגעת עד כמה חכם האיש הזה. אבל… משהו לא עובד השנה בתרגילים שמשרטט קר עבור התקפות מכריעות. 65 משחקים לתוך העונה, הווריורס עדיין לא הצליחו לנצח, או לכפות הארכה, עם הבאזר. יש כאן בעיה.
5. צוות מסייע. פצ’וליה, ווסט, איגודלה, מקאו, קלארק – כל אחד מהשחקנים הללו נתן העונה משחקים טובים פה ושם, אבל אף אחד מהם לא הצליח לייצר רצף ארוך של משחקים איכותיים. להיות בכושר לאורך זמן. בעיקר הדברים אמורים על איגודלה. בהגנה הוא יציב, אבל בהתקפה אין לדעת מה אפשר לצפות ממנו. לצד משחקים גדולים הוא רשם לא מעט תצוגות נפל בצד ההתקפי. יוצאים מן הכלל הם ליוינגסטון, מגי ומקאדו. ליוינגסטון נותן עונה מצויינת. מגי נותן הרבה אנרגיה, בעיקר בהגנה. מקאדו הצליח להכנס לכושר ותרם המון כשווסט ופצ’וליה היו פצועים. עם חזרתם של הותיקים, הוא שוב מסופסל. עם הירידה בדקות, כך גם הירידה בכושר. מתחילת העונה סטיב קר מנסה כל מיני רוטציות וכל מיני הרכבים. בשנתיים האחרונות הרוטציה היתה קבועה וידועה מראש. חוסר העקביות פוגע בכושר המשחק של שחקנים משלימים. גם הפציעות הרבות לא עוזרות.
מחר משחקים בסן אנטוניו. ליוינגסטון נח הערב. בהחלט יתכן שאיגודלה, ואולי שחקנים נוספים, ינוחו מחר. דוראנט, כמובן, לא יהיה, וקארי בכושר קליעה נוראי. פופוביץ’ מריח דם – זה הולך להיות מגעיל. אני לא בטוח כמה אוכל לראות את המשחק הזה. יש גבול להתעללות. אם הספרס עולים ליתרון של 15 ומעלה אני סוגר את הטלויזיה.
GO WARRIORS
