תגית: הפסד

הפסד שני ברציפות לווריורס, לראשונה מאז אפריל 2015

כמעט שנתיים. 146 משחקים ללא שני הפסדים רצופים בעונה הרגילה – שיא של כל הזמנים. השיא נעצר הערב בשיקגו, וזה היה צפוי. יותר מדי צפוי. שיקגו אוהבת לקטוע רצפים אצלה בבית. היא עשתה את זה למיאמי לפני כמה שנים, היא עשתה את זה לספרס ולווריורס השנה. אבל, עם כל הכבוד לשיקגו, הווריורס יכולים לבוא בטענות רק לעצמם. הם בכושר נוראי.

המשחק היה צמוד לכל אורכו. הווריורס הובילו ברוב החצי בראשון, הבולס ברוב החצי השני. אבל למי שעקב אחרי הווריורס השנה, התוצאה הסופית היתה די ברורה: כך נראים ההפסדים של גולדן סטייט השנה. וזה לא שהם לא ניסו. ההגנה, בעיקר ברבע הראשון וברבע האחרון, היתה סבירה. מקאו נצמד היטב לוויד וגרין סגר את רוב החורים שאחרים השאירו. ההתקפה? זה כבר סיפור אחר.

הווריורס בבעיה. זה לא רק הפציעה של דוראנט. ההגנות בליגה לומדות אט אט איך לעצור אותם. לפעמים זה משחק לטובת הווריורס, כאשר במתפרצת איגודלה או שחקן משלים אחר נשאר לבד לדאנק קל, משום ששחקן ההגנה רץ לקארי או לתומפסון על קשת השלוש, אבל בגדול יותר קשה לווריורס להגיע למצבי זריקה נוחים לאחרונה. עוד לפני הפציעה של דוראנט. יותר מדי שחקנים בגולדן סטייט משחקים בצורה שנראית כמו חוסר ביטחון. השניים שתמיד יזרקו בביטחון, סטף וקליי, נמצאים בכושר קליעה לא טוב. קארי עם 4 מ-31 (13%!) מעבר לקשת בשלושת המשחקים האחרונים, כולל 0 מ-11 נגד פילדלפיה. תומפסון עם 4 מ-24 (17%!) מעבר לקשת בשני המשחקים האחרונים, כולל 1 מ-11 הערב. לדעתי, שני המשחקים האחרונים של קליי הם רצף המשחקים החלש ביותר שלו בשנים האחרונות. גם בהגנה הוא נראה מתוסכל.

כשהספלאש ברדרס לא קולעים שלשות, הפציעה של דוראנט משאירה אותם כמעט בלי אופציות. קארי עוד מסוגל לתרום בחדירות, אבל המימדים שלו מקשים עליו מתחת לסל, למרות שהוא וירטואוז ביכולת סיום עם שתי ידיים ובשימוש בגוף שלו כדי להרחיק את השומר מהכדור. קשה לבנות על זה לאורך זמן, במיוחד משום שקארי לא מצטיין בסחיטת עבירות. מה נשאר? שלשות של איגודלה וגרין, שיגרמו לנשירת שיער מואצת אצל סטיב קר. שנה שעברה, הלחם והחמאה של התקפת הווריורס היה פיק-אנד-רול של קארי ודוראנט. למה לא רואים את זה יותר? איפה התנועה והחסימות ללא כדור?

סטיב קר צריך לעשות חושבים. יש להגדיר את המטרות עד לסיום העונה הרגילה. איך שלא תסתכלו על זה, יש בזה הימור. עד כמה קריטי לשמור על יתרון הביתיות מול הספרס? כרגע ההפרש הוא 3 משחקים, אבל הטבלה משקרת: רק שני משחקים הבדל בטור ההפסדים. זאת ועוד: הספרס יארחו את גולדן סטייט פעמיים החודש, כאשר בשני המקרים זה יהיה ערב שני ברציפות לווריורס, שכמובן יגיעו למשחקים הללו ללא קווין דוראנט. הספרס הם כרגע מועמדים עיקריים לסיים עם המאזן הטוב בליגה. כמה אנרגיה צריכים סטף וקליי, שנראים כבר עתה עייפים מנטאלית, כדי לשמור על המקום הראשון? ומה אם הווריורס ילכו בכל הכוח על המאזן הטוב ביותר ויסיימו במקום השני למרות זאת? הם עלולים להגיע עם הלשון בחוץ לפלייאוף. האם לא עדיף לתת מנוחה לספלאש ברדרס ולוותר על יתרון הביתיות מול הספרס? הסיכויים שיוסטון או קליבלנד ידביקו את גולדן סטייט הם קטנים מאוד.

שאלות קשות. ואפשר להמשיך ולשאול: אם אכן הספרס יקבלו את יתרון הביתיות, זה אומר מפגש עם יוסטון בסיבוב השני. אמנם משוכה קשה, אבל עד אז דוראנט אמור לחזור והווריורס צריכים לנצח סדרה כזו. הנקודה החיובית היא מפגש אפשרי של הקליפרס עם הספרס בסיבוב השני. הספרס אמנם הרבה יותר טובים, אבל משהו במאצ’אפ בין הקבוצות הללו מתעתע – לקליפרס מסורת של הצלחות מול סן אנטוניו, כולל בפלייאוף. אם אני סטיב קר, אני מקבץ את השחקנים ואומר להם שהמטרה הראשית עד סוף העונה היא לנוח ולצבור ביטחון. המאזן לא חשוב. שחקנים יקבלו מנוחה. הרבה מנוחה. צריך הרבה אומץ לקבל החלטה כזו, ויש בזה הימור לא קטן. הווריורס עדיין ביתרון שני משחקים על הספרס, וניצחון באחד משני המשחקים שנותרו בסן אנטוניו שומר על הפער. מה יהיה אם הספרס יקבלו את יתרון הביתיות וינצחו את הווריורס במשחק מספר 7 בסן אנטוניו? במקרה כזה ההמלצה שלי תיראה כמו ההחלטה האומללה ביותר של מאמן בשנים האחרונות. אז מה עושים? לגולדן סטייט יש צוות מקצועי משובח: מאמן, עוזרי מאמן, הנהלה ויועצים. עכשיו יש להם גם כאב ראש.

יצא לי טור קצת מדוכדך. אפשר בכל זאת להפגין טיפה אופטימיות. אז ככה:

1. בסה”כ שני הפסדים ברציפות. לא נורא. לכל הקבוצות זה קרה. למעשה, למעט הווריורס בעונה הקודמת, זה קרה לכל הקבוצות בהסטוריה של הליגה, בכל העונות. אין צורך ללחוץ על כפתור הפאניקה. לווריורס עדיין המאזן הטוב בליגה. מתוך 21 המשחקים שנותרו, 12 בבית. עמדת זינוק מבטיחה, למרות הפציעה של דוראנט.

2. קארי ותומפסון לא ימשיכו להחטיא ככה. הם טובים מדי בשביל זה. הערב, רוב הזריקות שלהם היו טובות. ברוב המקרים, שלשות כאלו יכנסו ב-40%.

3. משחק טוב לרוקי, פאט מקאו. קר סומך עליו ונותן לו הרבה דקות. כמה דקות הוא יקבל בפלייאוף?

4. מאט בארנס חזר. אני מופתע שאף קבוצה לא החתימה אותו קודם – הוא שוחרר מסקרמנטו לפני 10 ימים. נכון, הוא בן 36, אבל הוא עדיין שחקן טוב. ראיתי אותו 3 פעמים השנה נגד הווריורס: הוא עדיין יכול לשמור ולקלוע. הוא שמר על הגוף שלו. בארנס הוא מסוג השחקנים שאתה אוהב רק כשהם משחקים עבורך. קשוח, על גבול המלוכלך. גירסה פחות מוכשרת של דריימונד גרין. מעבר לכל הנותונים הנ”ל, החזרה שלו מעלה זכרונות נעימים. לפני עשר שנים. בארנס היה חלק חשוב ב-“WE BELIEVE”, ריצת פלייאוף קצרה שעדיין מעלה חיוכים על פנים של אוהדי גולדן סטייט ותיקים. תמיד תהיה לי פינה חמה בלב לעונה הזו, ולא משנה כמה שיאים קארי ודוראנט הולכים לשבור. אתם יכולים לקרוא על העונה הזאת כאן:

http://www.israeliwarriorsfan.com/2016/08/04/%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%AA-%D7%94we-believe-%D7%A9%D7%9C-%D7%94-warriors
המשחק נגד הניקס, ביום ראשון, לא יכול לבוא בעיתוי טוב יותר. הווריורס זקוקים ליריבה חלשה שאפשר לדרוס. למרות זאת, המשחק הזה יוכרע לפי רמת הדריכות של הווריורס. משחק חלש נוסף ייגמר בהפסד שלישי רצוף.

GO WARRIORS

הפסד עשירי העונה, דוראנט נפצע בוושינגטון

בשעה האחרונה אני מנסה למצוא חדשות ועדכונים לגבי הפציעה של דוראנט. כנראה שצריך קצת יותר סבלנות. הפציעה עצמה לא נראתה חמורה במיוחד, ודוראנט למעשה ניסה לשחק אחריה, אולם נאלץ לדדות לחדר ההלבשה. הקריינים אפילו לא שמו לב לפציעה בשידור חי. למרות זאת, מדובר בברך, איבר מאוד פגיע. הערכות ראשונות שקראתי, עוד לפני בדיקת ה-MRI, מדברות על לפחות שבועיים. עוד שישה וחצי שבועות מתחיל הפלייאוף. העדרות של יותר משישה שבועות עלולה להיות חדשות רעות מאוד לווריורס. נחזיק אצבעות.

והיה גם משחק. דוראנט נפצע בדקה הראשונה כשפצ’וליה נחת לאחור ונעל את הברך של KD. נראה היה שהפציעה השפיעה על כל השחקנים. הוויזארדס התנפלו על הווריורס ההמומים, קלעו שלשות, לקחו כדורים חוזרים והטביעו בקלילות מתחת לסל של גולדן סטייט. זה היה מביך. התחושה היתה שהמשחק ייגמר בלפחות מינוס 30. סטיב קר נגעל ממה שראה ומיהר להכניס את המחליפים. דיוויד ווסט, מקאדו ובעיקר שון ליוינגסטון הצליחו לעצור את הדימום. יתרון הוויזארדס, שהגיע עד ל-19 נקודות, החל אט אט לרדת.

היתרן של וושינגטון עמד על 14 בסוף הרבע הראשון, 12 במחצית וברבע השלישי הצליחו הווריורס סוף סוף להשלים את הקאמבק. עד סוף המשחק התנהל משחק צמוד ומותח, כשהיתרון עובר מצד לצד ואף קבוצה לא מצליחה לברוח. 17 שניות לסיום, במצב של שיוויון, קלע פורטר שתיים מהקו והווריורס יצאו להתקפה מכריעה. סטיב קר העדיף לא לקחת פסק זמן, לא ברור לי למה. הנה הסיבות כן לקחת פסק זמן:

1. זו לא היתה התקפת מעבר. וושינגטון קיבלו זריקות עונשין וההגנה שלהם היתה מסודרת ומוכנה. זה לא שפסק זמן של הווריורס היה מעניק להם אפשרות לסדר את ההגנה. הם היו מוכנים בכל מקרה.

2. מתחילת העונה קיבלו הווריורס מספר מאוד מצומצם של הזדמנויות לצאת להתקפה מכרעת כדי להכריע משחק עם הבאזר או לכפות הארכה. למיטב זכרוני, בכל ההזדמנויות שכן היו להם, הם כשלו. לא ראינו אפילו סל ניצחון אחד של הווריורס עם הבאזר העונה. הנה הזדמנות בלתי חוזרת לנסות לסדר זריקה נוחה לקלעי. למה לא להשתמש בה?

מה קיבלנו? זריקה של קארי, 4 מטר מאחורי קשת השלוש. האמת? אני לא מאשים אותו. יש לשער שאם היה מנסה למצוא זריקה נוחה יותר זה היה נגמר באיבוד כדור. מדוע לא לקח סטיב קר פסק זמן? אולי בגלל ההעדרות של דוראנט? אולי קר בונה על דוראנט להיות ה-GO-TO-GUY במצבים כאלו, ולכן, בהעדרו, אין משמעות לתרגול? אולי. בכל מקרה, קטונתי מלהעביר ביקורת. לסטיב קר מוח כדורסל חריף ונסיון עשיר. פשוט מעניין אותי מה היתה הסיבה.

אם כבר מדברים על קארי, אז הקלעי הגדול בהסטוריה קלע 2 מ-20 מעבר לקשת ב-27 השעות האחרונות. לא משהו. למרות זאת, קארי שיחק טוב, חדר בנחישות ונלחם מתחת לסלים. 7 מ-11 בתוך הקשת, 7 ריבאונדים, מתוכם 3 בהתקפה. משחק נהדר של גרין, כולל שתי שלשות קלאץ’ בדקות ההכרעה. ההגנה שלו, כמו תמיד, היתה מצויינת. 14 נקודות, 8 ריבאונדים ו-14 אסיסטים לדריימונד הערב. מי שהיה חלש היום זה קליי: 16 נקודות ב-25% בלבד, ומדד של מינוס 17 – הגרוע בקבוצה. אפילו בהגנה קליי לא שיחק טוב היום. פצ’וליה היה סביר בחצי השני, ומהספסל יש לציין בעיקר את ליוינגסון, שסיים עם שיא עונתי של 14 נקודות, ב-71% מהשדה. איגודלה היה חלש, בעיקר בהתקפה.

כל הפסד של הווריורס הוא סיבה להזכיר את הרצף שלהם ללא שני הפסדים רצופים בעונה הרגילה. עוד יומיים הווריורס בשיקגו, בלי דוראנט, כשהעייפות המנטאלית שלהם נראית לעין. יש לי הרגשה שהפעם זה קורה. שיקגו אוהבת לקטוע רצפים. מוקדם יותר העונה הם קטעו את רצף 13 ניצחונות החוץ של הספרס, אחד פחות משיא נצחונות חוץ בפתיחת עונה, אותו קבעו הווריורס בעונה הקודמת. שיקגו היתה גם זו שקטעה את רצף 27 הנצחונות של מיאמי, לפני 4 שנים.

את שני המשחקים הקודמים החמצתי מסיבות שונות. שני נצחונות על קבוצות חלשות מהמזרח. היה ברור שהמשחק מול וושינגטון יהיה סיפור אחר לגמרי. אני מצפה למשחק לא פחות דרמתי ביום חמישי.

GO WARRIORS