ניצחון קשה ביוסטון, מאזן 14-60 לגולדן סטייט

ניצחון שמיני רצוף, ניצחון מספר 60 העונה, וניצחון מספר 200 עבור סטיב קר כמאמן. אין שום מאמן בספורט המקצועני האמריקני שהגיע ל-200 ניצחונות כל כל מהר. כצפוי, הניצחון הערב היה קשה: מול יוסטון החזקה, עדיין בלי דוראנט, ומול שיפוט ביתי מזעזע.

הפתיחה היתה מושלמת. הווריורס הציגו כדורסל חכם בהגנה ובהתקפה, ושלטו במשחק לחלוטין. הרבע הראשון הסתיים ביתרון 17, ו-4 וחצי דקות בתוך הרבע הרביעי הווריורס היו ביתרון 22: 37-49. ריצת 0-9 של יוסטון החזירה את הרוקטס למשחק, ומאותו רגע עד לסיום התנהל משחק עצבני, רווי שיפוט שערורייתי, שבו אט אט הרוקטס מכרסמים ביתרון, אבל אף פעם לא מצליחים למחוק אותו לחלוטין. הכי קרוב שהגיעו היה 3 נקודות. שני סלים אדירים, ומאוד מאוד קשים, של קארי בקלאץ’, הבטיחו את הניצחון: 106-113 לגולדן סטייט בסיום.

סטיב קר כנראה לא חשב שג’אבייל מגי מתאים למאצ’אפ מול הרוקטס. את פצ’וליה החליף דווקא ג’יימס מייקל מקאדו, שיצא לאחרונה מהרוטציה. מקאדו נתן 3 דקות נפלאות, בעיקר בהגנה, אבל אז נפצע, כאשר טרבור אריזה נחת עליו והדביק לו את הפנים לפרקט. הרבה דובר על מי יסיים במקום הראשון, הווריורס או הספרס, כאשר אחד היתרונות למקום הראשון הוא המנעות ממאבק מול יוסטון בסיבוב השני. לדעתי, אחת הסיבות שזה באמת חשוב היא המנעות ממפגש עם טרבור אריזה, ולאו דווקא בגלל כישורי הכדורסל שלו. אריזה שחקן מלוכלך. הוא לא יזיז את קצה הציפורן שלו כדי למנוע פציעה מהיריב. יש לו מסורת של גרימת דימום בפנים של שחקני גולדן סטייט. כך היה לפני שנתיים כששלח ברך לאוזן של קליי תומפסון, במשחק פלייאוף. יהיה מאוד מעניין לראות אותו מתקוטט את הספרס, קבוצה עם מסורת מכובדת של שחקנים מלוכלכים בפני עצמה. כדי שזה יקרה, הווריורס צריכים לשמור על המקום הראשון, וזה לא הולך להיות קל.

עם פציעתו של מקאדו, נכנס דייויד ווסט. אני משער שסטיב קר רצה לשמור אותו טרי למחר, נגד סן אנטוניו, אבל התוכניות השתבשו. ווסט שיחק היטב אבל המגמה המשיכה: יוסטון המשיכה להתקרב. את הרבע השני סיימו הרוקטס במינוס 8 בלבד. בתחילת הרבע השלישי הרוקטס התקרבו עוד יותר, וכשברור היה שעם פצ’וליה אי אפשר לעשות כלום, ואת דייויד ווסט יש להגביל בדקות, נאלץ קר להכניס את מגי.

אפשר בקלות לנתח מדוע ג’אבייל מגי לא מתאים למשחק מול יוסטון. במקום להכנס לניתוח הזה, אפשר פשוט לספר לכם שג’אבייל שיחק נפלא, והצליח סוף סוף לייצר מומנטום לווריורס, לראשונה מאז הרוקטס התחילו לכרסם ביתרון. מגי שינה כמעט כל זריקה של הרוקטס מתחת לסל, וגם בחילופים מחוץ לצבע שיחק בצורה ממושמעת ולא התפתה לשלוח ידיים ולעשות עבירות. מגי שיחק רק 7 דקות וקלע רק 4 נקודות, אבל אני מנחש שבלעדיו הווריורס היו מפסידים הערב. הרבה אנרגיה מוסיף מגי לווריורס השנה. אני מקווה שקר לא יספסל אותו בפלייאוף.

ברשותכם, מילה על השופטים. סטיב קר לא יגיד לכם את זה, גם לא דריימונד גרין. האמת, גם אני לא הייתי אומר אם ה-NBA היה יכול לקנוס אותי באלפי דולרים. מכיוון שהם לא יכולים, אז אני יכול לספר לכם שהשיפוט הערב היה מחפיר. נכון, הווריורס הרבו לעשות עבירות, אבל הערב נשרקו המון עבירות שלא היו ולא נבראו. העבירה החמישית של קארי, עבירת התוקף של דריימונד, עבירה של קליי מתחת לסל, ועוד, ועוד, ועוד… הווריורס היו הערב 12 מ-16 מקו העונשין. יוסטון? קצת יותר טוב, תודה: 35 מ-39 מקו העונשין. קראתם נכון: לרוקטס הערב היה פלוס 23 נקודות מקו העונשין. המזל היה שהרוקטס התקשו מעבר לקו השני, הרחוק יותר: רק 5 מ-31 משלוש. חלק מזה בגלל הגנה טובה של גולדן סטייט, אבל הם גם החטיאו כמה זריקות חופשיות.

שלושת הגדולים היו באמת גדולים עבור הווריורס הערב. קארי, עם 3 החטאות מקו העונשין, עם 3 מ-11 מעבר לקשת ועם בעיית עבירות, עדיין היה האיש של המשחק: 32 נקודות ב-50% מהשדה, 10 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 2 חטיפות ושני סלי קלאץ’ שהכריעו את המשחק. קליי תרם 25 נקודות ב-50% מהשדה, כולל 5 שלשות והגנה נהדרת. דריימונד כרגיל מילא את דף הסטטיסטיקה: 19, 9 ו-4, כשהוא מתגבר על פציעה בקרסול וחוזר לשחק. ההגנה שלו, כמו תמיד, היתה למופת. גם איגודלה היה טוב הערב, למרות 1 מ-5 משלוש.

זה היה משחק חשוב, אבל מחר המשחק החשוב של העונה. הווריורס השקיעו המון אנרגיה הערב כדי להתגבר על הרוקטס, וזה נותן יתרון אדיר לסן אנטוניו. אם בכל זאת הווריורס יצליחו לנצח מחר, המקום הראשון פחות או יותר מובטח. אם יפסידו, הווריורס יהיו צריכים לנצח את 7 המשחקים שנותרו כדי להבטיח את המקום הראשון. משימה אפשרית, אבל בהחלט לא קלה: יוסטון ווושינגטון נמצאות ברשימה, לצד יוטה, ניו אורלינס, מינסוטה והלייקרס, כולן יגיעו לאורקל. משחק החוץ היחיד שישאר אחרי מחר יהיה בפיניקס.

GO WARRIORS

כשארבע הקבוצות הטובות ביותר נפגשות

ב-24 השעות האחרונות קיבלנו שני מפגשים שכללו את ארבע הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה. אתמול התארחו הווריורס ביוסטון, הערב שיחקו הספרס בקליבלנד. שני המשחקים הסתיימו בניצחון האורחת. עונת ה-NBA זה עתה הפכה את התקליט, וזו הזדמנות טובה לדבר קצת עליהן: ארבע הקבוצות הטובות בליגה.

גולדן סטייט:

מן הסתם, הקבוצה אותה אני מכיר הכי טוב, ובהפרש אדיר מכל האחרות. בשלב זה כבר ברור שהחיבור בין הכוכבים היה חלק ומהיר מהצפוי. הווריורס בקצב של 70 נצחונות, ולמרות שקשה לי לראות אותם מגיעים למספר הזה, הם מועמדים עיקריים לסיים את העונה עם המאזן הטוב בליגה. בהתקפה: הרייטינג (נקודות ל-100 התקפות) הטוב הליגה. בהגנה: הרייטינג הטוב בליגה. הכימיה לא נפגעה. המאזן: 37 ניצחונות לעומת 6 הפסדים בלבד. מכיוון שהכל ורוד, אני אתמקד בנקודה היחידה שבה טען שיפור: ההתקפה המכריעה במשחקים צמודים.

קודם כל, חובה לציין שהרוב המכריע של משחקי הווריורס העונה נגמר עם גארבג’ ארוך: ברוב הנצחונות וב-3 מתוך 6 ההפסדים. המשמעות: לסטיב קר לא היו הרבה הזדמניות לתרגל בזמן אמת. במספר המצומצם של המשחקים בהם היתה הזדמנות שכזו, אני לא זוכר אפילו סל ניצחון אחד. המשחקים, בהם הווריורס ניצחו, הוכרעו בהגנה ע”י דריימונד גרין. צריך היררכיה, צריך ביטחון, וצריך תרגילים טובים. מאמן טוב? יש. שחקנים מוכשרים שהכריעו משחקים בעבר? יש. עכשיו צריך לתרגל. 39 משחקים עד לסוף העונה. בהצלחה.

סן אנטוניו:

האיום הגדול על הווריורס במערב. זו הקבוצה היחידה בליגה שיש לה יתרון על הווריורס באספקט מהותי של המשחק: לספרס סוללת גבוהים וקו קדמי מפחיד. הם יכולים להרוג את גולדן סטייט מתחת לסל, ואם הווריורס יחליטו לצופף את ההגנה הכדור ילך החוצה, שם הספרס קולעים בלמעלה מ-40% – הכי טוב בליגה. במשחק הבודד שנערך בין הקבוצות הספרס מחצו את הווריורס, אבל זה היה המשחק הראשון של העונה, והווריורס של היום היא קבוצה שונה לגמרי.

הערב הצליחו הספרס לנצח בקליבלנד, בהארכה, כשהם חוזרים מפיגור דו ספרתי בחצי הראשון, ומאבדים יתרון 9 שלוש דקות לסיום הרבע הרביעי. לצד רגעים גדולים, בעיקר של קאוואי לאונרד שסיים עם שיא קריירה של 41 נקודות, ראיתי גם מעט בעיות. 35 שניות לסיום הזמן החוקי, במצב של שיוויון, לקח פופוביץ’ פסק זמן לנסות לסדר סל ניצחון. פופ הוא המאסטר הגדול של תרגילים כאלו, אולי בכל הזמנים. אינספור תרגילים חכמים, שהסתיימו בזריקה חופשית לחלוטין, הוא סידר לקבוצה שלו במהלך השנים. מה היה הערב? בידוד של לאונרד על לברון באחד כל אחד. לאונרד שחקן ענק, אין ספק, אך מפופוביץ’ ציפיתי ליותר. בעיה נוספת: למרקוס אולדרידג’. טוב, אולי הגזמתי: מדובר באול סטאר, אחד מהגבוהים הטובים בליגה. הערב הוא סיים עם 16 נקודות, 12 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, אבל עם שתי החטאות קריטיות מהעונשין שנתנו לקליבלנד הזדמנות אחרונה לכפות הארכה שנייה. לאולדרידג’ כנראה אין דם קר מספיק כדי לקלוע בקלאץ’. אני מקווה שלא אתבדה.

שמחתי לראות את דיוויד לי עושה חייל בסן אנטוניו. לי קיבל הרבה דקות עקב העדרו של גאסול, אבל גם בהרכב מלא הוא שחקן רוטציה קבוע. לי היה חוליה חשובה בשינוי שהווריורס עברו לפני מספר שנים, ואני תמיד אשאר אוהד שלו. לי סיים את המשחק הערב עם 14 נקודות, 11 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. הוא לא מועמד לתואר שחקן ההגנה של העונה, אבל בהתקפה הוא עדיין שחקן חכם ויעיל. נקודת אור מפתיעה נוספת היא הגארד דג’ונטה מארי, רוקי גבוה ואתלטי עם פוטנציאל אדיר. איך הספרס תמיד מצליחים לקלוע בול בדראפט?

בפעם הקודמת שראיתי את הספרס, בתחילת העונה נגד גולדן סטייט, בלט מאוד ג’ונתן סימונס, שפשוט הרג את הווריורס עם 20 נקודות ב-28 דקות מהספסל. הוא שיחק כמו אול סטאר. אני לא עקבתי אחריו מאז, אבל הערב הוא קיבל רק 7 דקות בהן תרם 2 נקודות בלבד. מה קרה?

סן אנטוניו קבוצה אדירה, כמו תמיד. בשנתיים האחרונות הווריורס ניצחו את המערב בלי לעבור דרכם: לפני שנתיים הספרס הפסידו לקליפרס, שנה שעברה לת’נדר. אוקלהומה, בלי דוראנט, חסרת סיכוי מול הספרס. היחידים שיכולים לעשות את זה הם הקליפרס, שכבר ניצחו את הספרס פעמיים העונה. מכיוון שסן אנטוניו תסיים את העונה ככל הנראה במקום השני במערב, הקליפרס צריכים לסיים במקום שלישי או שביעי כדי להפגש עמם בפלייאוף. עקב פציעתו של כריס פול, אני לא חושב שזו אפשרות ריאלית. המסקנה: השנה זה יקרה: סוף סוף נקבל את גולדן סטייט וסן אנטוניו בגמר המערב.

יוסטון:

כבר בפסקה האחרונה על סן אנטוניו, בטח כבר הבנתם שאני לא ממש סופר את הרוקטס. זה נכון. הרוקטס קבוצה מצוינת השנה. דאנטוני מתאים להם כמו כפפה ליד. הארדן הוא המועמד שלי ל-MVP… אבל עם כל הכבוד, לרוקטס אין הגנה של אלופים. הם ינצחו הרבה משחקים כשהארדן יככב וגורדון ואנדרסון יקברו שלשות לרוב, אבל נגד סן אנטוניו או גולדן סטייט אין להם סיכוי בסדרה של הטוב מ-7.

נגד הספרס הם 2-1 העונה, 1-1 נגד הווריורס. את המשחקים נגד הספרס לא ראיתי, אבל פשוט קשה לי להאמין שפופ לא ימצא דרך לעצור אותם. בניצחון נגד גולדן סטייט הם נהנו מיום פושר מאוד של הווריורס, וניזקקו לשתי הארכות כדי לנצח. אתמול הווריורס לא השאירו להם סיכוי. יוסטון במקום התשיעי בליגה באחוזים לשלוש, עם 36.7%, כשהם זורקים לא פחות מ-40 (!) שלשות למשחק – הכי הרבה בליגה, בהפרש ניכר מכל האחרות. כשהשלשות לא נכנסות, זה נגמר בהארדן לבדו, וזה לא יספיק נגד קבוצת הגנה איכותית. אתמול? 7 מ-35 מעבר לקשת – 20%. נכון, אנדרסון לא שיחק, והוא חוליה חשובה בהתקפה שלהם, אבל גם איתו זה לא ישנה: הרוקטס יסיימו את העונה בהפסד בסיבוב השני של הפליאוף. אם הם יפגשו את יוטה או ממפיס, קבוצות הגנה קשוחות, אפילו הסיבוב הראשון עלול להיות האחרון.

קליבלנד:

למרות ההפסד הערב, ולמרות התבוסה נגד הווריורס לפני מספר ימים, עדיין מדובר באלופים. קליבלנד קבוצה אדירה, וכשג’יי-אר סמית יחזור הם יהיו חזקים מספיק כדי לנצח את כולם, כולל גולדן סטייט וסן אנטוניו. במזרח אין שום קבוצה עם סיכוי ריאלי לדגדג את הקאבלירס, מה שאומר שהם יעפילו לגמר בקלות וכנראה ינוחו הרבה בזמן שהספרס והווריורס יכתשו אלו את אלו.

היתרונות ברורים: לברון, עדיין השחקן הטוב העולם, וקיירי, שמתמחה בסלי קלאץ’. עם סמית, קורבר, צ’אנינג פריי וקווין לאב יש להם סוללת קלעים שמרווחת את ההגנה ונותנת מרחב פעולה לשני הכוכבים. תומפסון נותן ריבאונד, הגנה ויכולת סיום מתחת לסל. לדעתי, זו הקבוצה החזקה ביותר שהייתה אי פעם ללברון. מה עם החסרונות?

מאמן. טיירון לו יודע להתראיין, אבל אין לי ספק מי מנהל את העניינים. הערב קלע לברון שלשה מטווח סטף קארי כדי להשוות את המשחק 35 שניות לסוף הזמן החוקי. אחרי החטאה של לאונרד, לקחו הקאבלירס פסק זמן, כדי לסדר תרגיל לסל ניצחון. 13 שניות נותרו להם. נצח. מה קיבלנו? שלשה קשה של לברון מהפינה. למה לא לתקוף את הסל? למה לא לנסות למצוא זריקה באחוזים טובים יותר, נגיד מחצי מרחק? קליבלנד לא היו זקוקים לשלשה. נקודה אחת מהקו הייתה מספיקה לניצחון.

קווין לאב. לאב נותן עונה מצויינת. הטובה ביותר שלו מאז עבר לקליבלנד. הוא כנראה יהיה אול סטאר, ובצדק. אבל את כל הזריקות החשובות הערב, ברבע הרביעי ובהארכה, הוא החטיא. לאב יכול לקלוע 34 נקודות ברבע אחד, וזה מאוד מרשים, אבל כשצריך סל ניצחון אני תמיד אלך אל קיירי. כמו במקרה של אולדרידג’, אני מקווה שלא אתבדה.

ארבע קבוצות, אחת מהן תהיה אלופה ביוני (לא כולל יוסטון).

GO WARRIORS