לא אכפת לי מה המאזן של מילווקי, ואיפה הם ממוקמים במזרח. בשנתיים האחרונות הווריורס שיחקו נגד הבאקס ארבעה משחקים, והערב זו הפעם הראשונה שהווריורס מנצחים בקלות. מילווקי, גם בלי פארקר הפצוע, הם קבוצה אתלטית וארוכה, ונגד גולדן סטייט יש להם מאצ’אפ טוב. לאחרונה הם גם בכושר טוב במיוחד. לנצח אותם ב-25 הפרש זה בפירוש הישג.
הפתיחה לא בישרה על הבאות. האתלטיות והידיים הארוכות של הבאקס הפריעו לווריורס, שהתקשו להגיע למצבי זריקה. בצד השני הבאקס קלעו שלשות ולייאפס לרוב, וכמעט כל התקפה הסתיימה בסל. 11 מ-15 הזריקות הראשונות של מילווקי צללו פנימה, וגם כשהחטיאו הם הצליחו להשתלט על הכדורים החוזרים ולהשיג נקודות. הבאקס רצו 9-23 עם הפתיחה, ואחרי 7 וחצי דקות הם הובילו 14-27. ואז הגיע המפנה.
אני כותב את הטור הזה לאחר צפייה במשחק, מתוך זיכרון, כשלפניי דפי סטטיסטיקה. יכול להיות שאני טועה, אבל מזכרוני, הצורה שבה הווריורס חזרו למשחק היתה מוזרה, ושונה מרוב הריצות שלהם בשנים האחרונות. לפחות בתחילת הקאמבק, נראה היה שהמגמה לא השתנתה: מילווקי מניעים את הכדור ומגיעים לזריקות קלות, ומנגד הווריורס מתקשים מול היתרון האתלטי של הבאקס ולוקחים זריקות קשות. אלא מה? הבאקס הירבו להחטיא: לייאפס, שלשות חופשיות, פתאום הכל הלך החוצה. בצד השני, סטף וקליי התחילו להתחמם, ולמרות הזריקות הקשות הכדורים נכנסו. עם השתנות המומנטום לטובת גולדן סטייט, התחילו לקרות גם הדברים הרגילים שקורים בזמן ריצה של הווריורס: הגנה אגריסיבית, חטיפות, מתפרצות, הנעת כדור, אסיסטים, לייאפס ומטר שלשות של משפחת ספלאש.
מפיגור 13, 4 וחצי דקות לסוף הרבע הראשון, הווריורס רצו 17-49 עד למחצית, והוציאו את כל האוויר מהמפרשים של מילווקי. מכאן ועד לסיום, הבאקס לא הצליחו לייצר אפילו ריצה אחת. היתרון נשמר מעל 20 נקודות במשך כל החצי השני, והרבע האחרון הפך לגארבג’, משחק שני ברציפות. סטיב קר עדיין זוכר איך הבאקס היקשו על הקבוצה שלו בשנתיים האחרונות, ולמרות היתרון הגדול, דריימונד וקליי ירדו לנוח רק 4 דקות לסיום, ביתרון 24. מי שנכווה ברותחין, נזהר בפושרין. סטף, לעומת זאת, נח כל הרבע הרביעי. אחרי הפלייאוף האחרון, הדקות של קארי הם נושא לדאגה בגולדן סטייט. סטיב קר שומר עליו מכל משמר.
משחק אדיר של ג’אבייל מגי, בשני צידי המגרש. הרבה מהקרדיט למפנה מגיע לג’אבייל. זה אולי היה המשחק הטוב ביותר שלו במדי הווריורס. בואו נשווה לפצ’וליה: 8 נקודות לכל אחד מהם הערב, פצ’וליה שיחק 12 דקות, מגי 11. די דומה, לא? אז זהו: ממש לא. בזמן שפצ’וליה שיחק הווריורס היו מינוס 8. מגי? פלוס 18 נקודות. מי שראה את המשחק יודע שזה לא מקרה: לג’אבייל היתה השפעה משמעותית ומיידית על מהלך המשחק. פצ’וליה הוא, פחות או יותר, החולייה החלשה של חמישייה הפותחת, בהגנה ובהתקפה כאחד.
ברוך שובך לכושר קליעה, סטף קארי. 6 מ-8 מעבר לקשת. באופן פרדוקסלי, דווקא השלשות שהוא לקח הערב היו ברובן קשות יותר מרוב השלשות אותן החטיא בשבועיים האחרונים. לך תסביר. גם קליי היה חם, עם 3 שלשות ב-50%. כשהספלאש ברדרס קולעים ככה, בדר”כ זה נגמר טוב.
דריימונד גרין בעוד משחק בו הוא ממלא את דפי הסטטיסטיקה. 8, 8 ו-10 הערב. עוד משחק מרשים של איגודלה. אנדריי מתחיל להכנס לכושר. בדיוק בזמן. קשה לספור כמה לייאפס הוא הציל עם הידיים הזריזות שלו בהגנה. משחק משובח גם למאט בארנס. בארנס חייב להשאר ברוטציה גם כשדוראנט חוזר. הוא יכול להיות חלק חשוב מאוד בריצת פלייאוף. גם קלארק ודייויד ווסט הציגו משחק טוב שני ברציפות, מה שאומר שמקאדו שוב נדחק לזמן הגארבג’. חבל. מקאו היה טוב היום, אך יש לשער שכשדוראנט יחזור הוא ייאבד את מקומו ברוטציה.
אוהדי הווריורס עדיין זוכרים היטב את המאבקים נגד קליבלנד בשנתיים האחרונות. דלבדובה, השנה במילווקי, זכה לשריקות בוז צורמות כל פעם שהחזיק בכדור. מה שמזכיר לי: דוראנט יצטרף לקבוצה למסע שני משחקי החוץ הבאים, שיתחיל בעוד יומיים באוקלהומה. לא ברור את יישאר בחדר ההלבשה או ישב על הספסל, אבל אל דאגה: גם אם דוראנט יישאר מאחורי הקלעים, הקהל באוקלהומה ישמח לכבד את קארי בשריקות בוז, לאחר שאחרון הכריז כי ג’יימס הארדן צריך להיות ה-MVP. יהיה חם ביום שני באולקהומה סיטי. הת’נדר יגיעו בטירוף למשחק הזה. ללא דוראנט, הם בטוחים שהם פייבוריטים לניצחון.
GO WARRIORS
