במשחק הזה הייתי מטעם אתר הופס, ואני מזמין אתכם לקרוא את התקציר ולהמשיך לקרוא את הכתבה באתר הופס:
לג’יימס הארדן חשבון ארוך עם הווריורס. עם קבוצתו המתחדשת הוא הגיע לאורקל הערב והנחיל הפסד ראשון לגולדן סטייט אחרי 12 ניצחונות. הארדן שלט היטב בקצב המשחק, ולמרות יום קליעה בינוני מבחינתו, הוביל את יוסטון לניצחון חוץ מרשים: 127-132 אחרי שתי הארכות.
בשנתיים האחרונות הרוקטס אכלו הרבה קש מהווריורס. 0-8 לגולדן סטייט בשתי העונות הרגילות, ובנוסף הדיחו הווריורס את הרוקטס פעמיים בפלייאוף, 1-4 בשני המקרים. לרוקטס יש קבוצה שונה השנה, תחת שרביטו של ד’אנטוני. אריק גורדון וראיין אנדרסון שהצטרפו מחזקים בצורה משמעותית את האיום מבחוץ, כשעזיבתו של הווארד קיבעה סופית של מעמדו של הארדן כמנהיג הבלתי מעורער, וכנראה שיפרה את האווירה בחדר ההלבשה. כשמסתכלים על מספר האסיסטים למשחק אכן רואים שיפור תחת ד’אנטוני: 24.2 למשחק לעומת 22.2 בעונה הקודמת. אלא מה? השנה הארדן מוסר 11.9 אסיסטים למשחק (מקום ראשון בליגה) לעומת 7.5 למשחק בעונה הקודמת. כלומר: סך האסיסטים למשחק ע”י כל שחקני הרוקטס שאינם עונים לשם ג’יימס הארדן ירד השנה ל-12.3 לעומת 14.7 אשתקד. השינוי הזה נובע מהפילוסופיה של ד’אנטוני, ממאמני ההתקפה הטובים ב-NBA בשנים האחרונות. על פי ד’אנטוני, משחק מסירות שבו הכדור עובר מיד ליד אינו רצוי, משום שכל מסירה היא הזדמנות לאבד כדור. במקום זה, הוא שם את הכדור בידיים של הארדן ומבודד אותו באחד על אחד. כשמישהו בא לעזור, משחרר הארדן את הכדור לשלשה או להליי-הופ של קאפלה. זוהי גישה הפוכה לזו של פופוביץ’ וממשיכי דרכו, ביניהם סטיב קר, שדוגלים בהנעת כדור. זה מתבטא היטב בסטטיסטיקה. לשם השוואה: לווריורס 31.1 אסיסטים למשחק, אך למוביל בקטגוריה הזו, דריימונד גרין, יש פחות מ-7 בממוצע.
להמשך – לחצו על מנת לעבור לאתר הופס לכתבה שלי המתפרסמת שם.
נתראה כאן בבלוג ביום ראשון בבוקר אחרי המשחק של הווריורס עם הסאנס.
