במשחק הזה הייתי מטעם אתר הופס, ואני מזמין אתכם לקרוא את התקציר ולהמשיך לקרוא את הכתבה באתר הופס:
במשחק שלא עורר עניין רב, הגיע הסגל הצעיר של סקרמנטו לאוקרל, וכצפוי לא הצליח לאיים ברצינות על אלופי המערב. משחק טוב של טיי לאוסון ובאדי הילד היה מספיק רק בשביל לכפות על סטיב קר להכניס את קארי ברבע הרביעי. סטף חזר, קבר שלוש שלשות מהירות, והכריע סופית את המשחק. גולדן סטייט ווריורס (14-58) 114 – סקרמנטו קינגס (45-27) 100.
העונה הרגילה מקרבת לישורת הסופית. זהו הסיקור העשירי שלי מהארינה העונה, ואם הבקשה שלי לאקרדטציה למשחק האחרון שהזמנתי תיענה בשלילה, זה יכול להיות הדיווח האחרון שלי מהשטח העונה. לפני שאספר על המשחק עצמו, חשבתי לשתף אתכם בכמה מהחוויות של איש מדיה באוקרל.
להיות במשחק NBA זו חוויה מומלצת גם לאלה שאינם חובבי כדורסל. להיות איש מדיה מעניק לחוויה פן נוסף, מרתק. החשיפה, החלקית אמנם, למאחורי הקלעים של משחק NBA, היא פריבילגיה שגם אלו שקנו כרטיס באלפי דולרים לא מקבלים.
הכניסה לכתבים מתאפשרת מוקדם, כ-3 שעות לפני המשחק. אין צורך לעמוד בתור. תיקי גב, חצובות ומצלמות גדולות, חפצים אסורים לכניסה עבור הקהל הרחב, מותרים. בחדר המדיה אפשר לפגוש כתבים אחרים, בעלי תפקידים למיניהם, כגון הבדרנים של פסקי הזמן, ואפילו אנשי הצוות המקצועי של הווריורס, כמו רון אדמס, עוזר המאמן, שבא לאכול שם הערב. חדר המדיה מחולק לשניים: אזור הקפיטריה, הכולל בופה מצומצם אך סביר, ואזור עבודה עם תאים הכוללים חיבור לחשמל ולאינטרנט. בימים בהם המשחק משודר מחוף לחוף, החדר יכול להתמלא במהירות. את אנשי הטלוויזיה ניתן לזהות בקלות: הם לובשים חליפות.
בארינה עצמה, המקום של הכתבים מחו”ל נמצא בצד, בקצה העליון של המושבים הנמוכים. בגלל שהוא ממוקם על פלטפורמה מוגבהת, יש מבט טוב מאוד על המגרש, למרות המרחק והגובה, גם כשהקהל קם על רגליו. כך זה נראה לפני המשחק:
להמשך – לחצו על מנת לעבור לאתר הופס לכתבה שלי המתפרסמת שם.