כמעט שנתיים. 146 משחקים ללא שני הפסדים רצופים בעונה הרגילה – שיא של כל הזמנים. השיא נעצר הערב בשיקגו, וזה היה צפוי. יותר מדי צפוי. שיקגו אוהבת לקטוע רצפים אצלה בבית. היא עשתה את זה למיאמי לפני כמה שנים, היא עשתה את זה לספרס ולווריורס השנה. אבל, עם כל הכבוד לשיקגו, הווריורס יכולים לבוא בטענות רק לעצמם. הם בכושר נוראי.
המשחק היה צמוד לכל אורכו. הווריורס הובילו ברוב החצי בראשון, הבולס ברוב החצי השני. אבל למי שעקב אחרי הווריורס השנה, התוצאה הסופית היתה די ברורה: כך נראים ההפסדים של גולדן סטייט השנה. וזה לא שהם לא ניסו. ההגנה, בעיקר ברבע הראשון וברבע האחרון, היתה סבירה. מקאו נצמד היטב לוויד וגרין סגר את רוב החורים שאחרים השאירו. ההתקפה? זה כבר סיפור אחר.
הווריורס בבעיה. זה לא רק הפציעה של דוראנט. ההגנות בליגה לומדות אט אט איך לעצור אותם. לפעמים זה משחק לטובת הווריורס, כאשר במתפרצת איגודלה או שחקן משלים אחר נשאר לבד לדאנק קל, משום ששחקן ההגנה רץ לקארי או לתומפסון על קשת השלוש, אבל בגדול יותר קשה לווריורס להגיע למצבי זריקה נוחים לאחרונה. עוד לפני הפציעה של דוראנט. יותר מדי שחקנים בגולדן סטייט משחקים בצורה שנראית כמו חוסר ביטחון. השניים שתמיד יזרקו בביטחון, סטף וקליי, נמצאים בכושר קליעה לא טוב. קארי עם 4 מ-31 (13%!) מעבר לקשת בשלושת המשחקים האחרונים, כולל 0 מ-11 נגד פילדלפיה. תומפסון עם 4 מ-24 (17%!) מעבר לקשת בשני המשחקים האחרונים, כולל 1 מ-11 הערב. לדעתי, שני המשחקים האחרונים של קליי הם רצף המשחקים החלש ביותר שלו בשנים האחרונות. גם בהגנה הוא נראה מתוסכל.
כשהספלאש ברדרס לא קולעים שלשות, הפציעה של דוראנט משאירה אותם כמעט בלי אופציות. קארי עוד מסוגל לתרום בחדירות, אבל המימדים שלו מקשים עליו מתחת לסל, למרות שהוא וירטואוז ביכולת סיום עם שתי ידיים ובשימוש בגוף שלו כדי להרחיק את השומר מהכדור. קשה לבנות על זה לאורך זמן, במיוחד משום שקארי לא מצטיין בסחיטת עבירות. מה נשאר? שלשות של איגודלה וגרין, שיגרמו לנשירת שיער מואצת אצל סטיב קר. שנה שעברה, הלחם והחמאה של התקפת הווריורס היה פיק-אנד-רול של קארי ודוראנט. למה לא רואים את זה יותר? איפה התנועה והחסימות ללא כדור?
סטיב קר צריך לעשות חושבים. יש להגדיר את המטרות עד לסיום העונה הרגילה. איך שלא תסתכלו על זה, יש בזה הימור. עד כמה קריטי לשמור על יתרון הביתיות מול הספרס? כרגע ההפרש הוא 3 משחקים, אבל הטבלה משקרת: רק שני משחקים הבדל בטור ההפסדים. זאת ועוד: הספרס יארחו את גולדן סטייט פעמיים החודש, כאשר בשני המקרים זה יהיה ערב שני ברציפות לווריורס, שכמובן יגיעו למשחקים הללו ללא קווין דוראנט. הספרס הם כרגע מועמדים עיקריים לסיים עם המאזן הטוב בליגה. כמה אנרגיה צריכים סטף וקליי, שנראים כבר עתה עייפים מנטאלית, כדי לשמור על המקום הראשון? ומה אם הווריורס ילכו בכל הכוח על המאזן הטוב ביותר ויסיימו במקום השני למרות זאת? הם עלולים להגיע עם הלשון בחוץ לפלייאוף. האם לא עדיף לתת מנוחה לספלאש ברדרס ולוותר על יתרון הביתיות מול הספרס? הסיכויים שיוסטון או קליבלנד ידביקו את גולדן סטייט הם קטנים מאוד.
שאלות קשות. ואפשר להמשיך ולשאול: אם אכן הספרס יקבלו את יתרון הביתיות, זה אומר מפגש עם יוסטון בסיבוב השני. אמנם משוכה קשה, אבל עד אז דוראנט אמור לחזור והווריורס צריכים לנצח סדרה כזו. הנקודה החיובית היא מפגש אפשרי של הקליפרס עם הספרס בסיבוב השני. הספרס אמנם הרבה יותר טובים, אבל משהו במאצ’אפ בין הקבוצות הללו מתעתע – לקליפרס מסורת של הצלחות מול סן אנטוניו, כולל בפלייאוף. אם אני סטיב קר, אני מקבץ את השחקנים ואומר להם שהמטרה הראשית עד סוף העונה היא לנוח ולצבור ביטחון. המאזן לא חשוב. שחקנים יקבלו מנוחה. הרבה מנוחה. צריך הרבה אומץ לקבל החלטה כזו, ויש בזה הימור לא קטן. הווריורס עדיין ביתרון שני משחקים על הספרס, וניצחון באחד משני המשחקים שנותרו בסן אנטוניו שומר על הפער. מה יהיה אם הספרס יקבלו את יתרון הביתיות וינצחו את הווריורס במשחק מספר 7 בסן אנטוניו? במקרה כזה ההמלצה שלי תיראה כמו ההחלטה האומללה ביותר של מאמן בשנים האחרונות. אז מה עושים? לגולדן סטייט יש צוות מקצועי משובח: מאמן, עוזרי מאמן, הנהלה ויועצים. עכשיו יש להם גם כאב ראש.
יצא לי טור קצת מדוכדך. אפשר בכל זאת להפגין טיפה אופטימיות. אז ככה:
1. בסה”כ שני הפסדים ברציפות. לא נורא. לכל הקבוצות זה קרה. למעשה, למעט הווריורס בעונה הקודמת, זה קרה לכל הקבוצות בהסטוריה של הליגה, בכל העונות. אין צורך ללחוץ על כפתור הפאניקה. לווריורס עדיין המאזן הטוב בליגה. מתוך 21 המשחקים שנותרו, 12 בבית. עמדת זינוק מבטיחה, למרות הפציעה של דוראנט.
2. קארי ותומפסון לא ימשיכו להחטיא ככה. הם טובים מדי בשביל זה. הערב, רוב הזריקות שלהם היו טובות. ברוב המקרים, שלשות כאלו יכנסו ב-40%.
3. משחק טוב לרוקי, פאט מקאו. קר סומך עליו ונותן לו הרבה דקות. כמה דקות הוא יקבל בפלייאוף?
4. מאט בארנס חזר. אני מופתע שאף קבוצה לא החתימה אותו קודם – הוא שוחרר מסקרמנטו לפני 10 ימים. נכון, הוא בן 36, אבל הוא עדיין שחקן טוב. ראיתי אותו 3 פעמים השנה נגד הווריורס: הוא עדיין יכול לשמור ולקלוע. הוא שמר על הגוף שלו. בארנס הוא מסוג השחקנים שאתה אוהב רק כשהם משחקים עבורך. קשוח, על גבול המלוכלך. גירסה פחות מוכשרת של דריימונד גרין. מעבר לכל הנותונים הנ”ל, החזרה שלו מעלה זכרונות נעימים. לפני עשר שנים. בארנס היה חלק חשוב ב-“WE BELIEVE”, ריצת פלייאוף קצרה שעדיין מעלה חיוכים על פנים של אוהדי גולדן סטייט ותיקים. תמיד תהיה לי פינה חמה בלב לעונה הזו, ולא משנה כמה שיאים קארי ודוראנט הולכים לשבור. אתם יכולים לקרוא על העונה הזאת כאן:
http://www.israeliwarriorsfan.com/2016/08/04/%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%AA-%D7%94we-believe-%D7%A9%D7%9C-%D7%94-warriors
המשחק נגד הניקס, ביום ראשון, לא יכול לבוא בעיתוי טוב יותר. הווריורס זקוקים ליריבה חלשה שאפשר לדרוס. למרות זאת, המשחק הזה יוכרע לפי רמת הדריכות של הווריורס. משחק חלש נוסף ייגמר בהפסד שלישי רצוף.
GO WARRIORS
